ת. היו דין ודברים עם עוז לגבי זה. אותם ה-825 (אלף -ד.י.) דולר שולמו תחת הסכם ש(הוא) לא מענק חתימה. אלא ריליס אגרימנט (Release Agreement) כנגד ההתחייבות הזו של החברה. באותה נשימה שהוא אמר שזה לא תקף הוא הבין שכן ולכן שילם את ה-825 וזה הוויתור.
ש. מדוע כל ההסבר היפה הזה שאתה פונה לביהעברת מקום דיון ומבקש סעד מן היושר במעמד צד אחד, אתה לא מספר?
ת. הסיבה שלא ציינתי האם ה- 6.2 מיליון דולר של הסייד לייטר היה ויכוח או לא- זה לא רלוונטי. הדיון מדבר על הנתבעת 2. אם היה ויכוח בעבר הוא נסגר בהסכם ולא קשור לכתב התביעה הזה".
עוז הבהיר בחקירתו הנגדית כי "הסייד לטר לא היה תקף אז זה לפי חוזה העסקתו" (ע' 10 ש' 1-3).
- אנו סבורים כי מאחר שהסעד שנתבע בכתב התביעה יונק את כוחו מהסכמים החדשים שנחתמו בין הצדדים וכי לא נתבקש כל סעד של ביטולם בעילה כי הורתם בכפיה ו/או לחץ, ובסופו של יום המערך החוזי אשר בא לעולם הוסכם על דעת כל הצדדים (המיוצגים על ידי עורכי דין בתחום)(נספח 7 לגלמ"ס אקמאי), הרי שעלינו לבחון את תום לבם של הצדדים, בראי ההסכמים שנחתמו בין התובע לבין אקמאי והתנהלותם בפועל, ולא באספקלריה של ההסכמים שנחתמו בין התובע לבין נוניים ו/או הפסד או שמא רווח של כל אחד מהצדדים בעצם חתימתם על הסכמים אלה (בשינויים המחויבים ראו ערעור עבודה (ארצי) 182/07 מיקרוסופט ישראל בע"מ- רוני גרושקה (21.8.2007), סע' 28 (3) לפסק הדין)).
- אכן, לא נסתרה טענת אקמאי כי החלטתה בדבר פיטורי התובע נתקבלה בהליך סדור ומובנה (רופש/סע' 19-22; ע' 11 ש' 15-20; נספחים 6 ו-13 לגלמ"ס אקמאי; סע' 7 ו-8 לסיכומי אקמאי; נת/ 5; סע' 44 לסיכומי SRS); וליתר דיוק התובע אינו חולק על כך.
- עם זאת, בניגוד לטענת הנתבעות, אנו מתקשים להאמין כי לא הובא לידיעתו של רופש המערך החוזי, ובכלל זה מנגנון ההגנה בפני פיטורים במסגרת עסקת הרכישה לקראת תום השנה, המקפל בחובו את סכום האקסלרציה (רופש/סע' 35-36, 46-49; ע' 15 ש' 31-32; ע' 16 ש' 1-5), בפרט שגורמי משאבי אנוש והגורמים המשפטיים היו מעורבים כאמור בתהליך סיום העסקתו של התובע (סע' 10 לסיכומי תשובה של התובע; רופש/סע'33, 34 ו-37). שכן, במענה לשאלה, האם הוא היה מודע כי לעוז אינטרס כספי שלפיו התובע לא יפוטר במהלך השנה הוא אמנם השיב בתחילה, "לא. כי אני לא מעורב. יש צוות נפרד שמתעסק בעניינים של הרכישה" (ע' 15 ש' 28-30), אך בהמשך הוא השיב "אני עקבתי אחרי התהליכים של משאבי אנוש/כוח אדם של הנתבעת 2, צוות משפטי והמנהלים שלי. התהליך נלקח ברצינות ולוקח זמן לארגן את כל החומרים והעבודות הנדרשות לצורך התהליך...ההחלטה נעשתה אך ורק בהתייחס ליעילות של התאגיד" (ע' 16 ש' 1-7).
- בזיקה לכך יוער, כי אקמאי טענה בסעיפים 84, 86 ו-87 לתגובה לצו מניעה, כמו גם בסעיף 95 לכתב ההגנה כי במסגרת השיחה שהתקיימה בנוכחות התובע וליאת ביום 15.5.2025 "המבקש כן אמר, כפי שאמר כמעט בכל פגישה אחרת שהייתה לו עם נציגי משאבי אנוש של אקמאי, כי הוא מעוניין שאקמאי תסיים את העסקתו לפני שישלים שנת העסקה כי במקרה כזה הוא יהיה זכאי לתשלום משמעותי מעוז...למעשה בחינת האירועים אחורה, מראה כי בתקופה האחרונה (כחודשיים אחורה) המבקש החל להפחית ביצוע עבודתו ותפקידו. תפוקת העבודה של המבקש ירדה וירדה, ושני עובדים אחרים שנוהלו על ידי המבקש החלו לפנות יותר ויותר לעוז ורופש, תוך שהם הראו יכולות גבוהות ומסוגלות. בשלב מסוים, כאשר מעשים לא היו מספקים, החל המבקש לפנות ולומר לגורמים שונים כי ככל ואקמאי תסיים את העסקתו בזמן הקרוב הוא יהיה זכאי לקבל הרבה כסף מעוז..." (רופש/ סע' 36; ע' 7 ש' 17).
- בד בבד, לא נעלמה מאיתנו טענת אקמאי, שלפיה אם היא הייתה מסיימת את העסקת התובע לפני תום השנה (24.6.2025), היא הייתה חוסכת הבשלה של RSU בסך כ- 400,000 דולר- סכום שיצא מכיסה ואשר בגינו היא טוענת קיזוז (נת/סע' 104-106; סע' 27 לסיכומי אקמאי). בנוסף אם ההעסקה היתה מסתיימת קודם לכן, לא כל שכן במועד תחילת ההעסקה, אקמאי היתה חוסכת גם מאות אלפי שקלים בשל עלויות שכר והפקדות לפנסיה ועלויות נלוות (נספחים 14 ו-15 לגלמ"ס אקמאי).
- וזה העיקר. אמנם אקמאי טוענת כי אין מדובר בהחלטה שרירותית שנועדה להיטיב עם עוז 'על חשבון' התובע (סע' 28 לסיכומי אקמאי), אך אנו סבורים כי לא ניתן לשלול את האפשרות המסתברת כי אקמאי, באמצעות עוז, במכוון ובאופן מתוכנן, ביקשה להעשיר את האחרון המכיר היטב את המערך ההסכמי 'על חשבון' התובע (ע' 6 ש' 15-16, ש' 25-26) ובלשונו של התובע, "הטענה שלי היא לא שעוז פיטר אותי אלא שהוא גרם לשיהוי הפיטורים על מנת לקבל את הכסף." נפרט.
- מנקודת מבטו של רופש - באותה נקודת זמן (השליש השני של שנת 2025), דווקא בשל העובדה כי עוז התמקד באינטגרציה רוחבית כגורם מפתח ובעל ייחודי להליך האינטגרציה של נוניים באקמאי, האחרונה חפצה ביקרו, שכן מדובר בעובד נחוץ ותורם לחברה, כך שמטבע הדברים היא ביכרה ל'תעדף' אותו (עובד בכיר בעל שיעור של 8% מהמניות בנוניים) על פני התובע אשר באותה עת לא היה נחוץ להליך האינטגרציה, זאת חרף העובדה כי עובר למיזוג סברה אקמאי כי התובע הוא אחד משלושה גורמים קריטיים להצלחה (סע' 16 לסיכומי SRS; נ 10 לגילוי אקמאי). האמור מקבל משנה תוקף עת לשיטת רופש, רוב המשימות בחודשיים האחרונים להעסקתו של התובע בוצעו על ידי מנהלי המחלקות הכפופים לתובע, והניהול בוצע הן על ידי הראשון והן על ידי עוז, כאשר האחרון מנהל עבורה את הפעילות שנרכשה לא מזמן. לכך נוסיף, כי לא רק עוז יצא נשכר מפיטורי התובע, אלא גם בעלי מניות לשעבר בנוניים, ומתוכם מאות עובדי נוניים לשעבר, אשר בניגוד לתובע לא קיבלו מיליוני דולרים עקב הרכישה (סע' 4 סיפא ו-37 לסיכומי 37 SRS). ויודגש, מר רופש העיד בפנינו כי חרף העובדה שהמבנה ביחידה גורם לקשיים לפעול במהירות (ע' 14 ש' 30-31), "בהתייעצות עם עוז החלטנו להמשיך/להשאיר את המבנה הארגוני כפי שהיה במועד הרכישה" (ע' 14 ש' 35; ע' 15 ש' 1); וכי האחרון ביקש "שלא נבצע שינויים" (ע' 15 ש' 25). הדבר מתכתב עם האמור בשיחה שהתקיימה בין התובע לבין אריה, הראשון אמר כי 'אני לא חושב שזה היה בראש של רופש...עוז משך והוא אמר לו ברגע האחרון סבבה'.
100.מנקודת מבטו של עוז -עוז טען בחקירתו הנגדית כי "המטרה הייתה אף פעם לא לפטר אותו. הוא קיבל בנוסף לכסף שהוזכר עוד 2 מיליון לאחר שנתיים. אני מאוד הערכתי אותו וציינתי אותו בציון גבוה. לא הייתה שום כוונה לפטר את יובל לפחות לא על ידי...היה לי אינטרס שהתובע יישאר כמה שיותר זמן בחברה כמו נו ניים. גם ביום שהודיעו לו על הפיטורים התנגדתי והייתה לי שיחה קשה עם הבוס שלי וניסיתי לדבר עם אנשים מהחברה על מנת לשכנע אותם שיובל יישאר. הפוך" (ע' 10 ש' 21-32). בהמשך עוז הבהיר כי "ברור שבסיטואציות מסוימות, ככל שאני מגייס יותר אנשים זה גודל. ככה זה עובד. אם כסף הולך לאותם אנשים שאני מגייס, זה לא בהכרח בא אליי אבל כל המשמעות שלי היא לגייס מנכ"לים ולהקים חברה ויש לי אינטרס בתוך הנתבעת 2 כי יש שם מוצר שהתובע יכול לגרום להצלחתו. זה לא נכון. הכוונה היא שהכסף יחולק בין כל בעלי המניות. במקרה זה במפורש היה כסף בצד והוא לא חולק. סיפור הרינטשן ואני עומד מאחוריו, הוא נועד לכך שהתובע יישאר בחברה ואני עדיין רוצה שהתובע יישאר בחברה...אני בשום שלב לא רציתי לפטר את יובל..." (ע' 11 ש' 1-4, ש' 14-15; 22-24). יוער, כי במהלך השיחה בין התובע לבין אריה, הראשון טען כי עוז "לא היה חייב לפטר אותי (עכשיו- ד.י.), זה לא שהוא שונא אותי...הוא יכל לא לפטר אותי ועדיין לקבל את הכסף"; וכי עוז כנראה אמר לרופש כי אין צורך למהר עם הפיטורים וכי הוא ידבר איתי".