מטרתה הפסולה של תביעה זו היא למנוע מהנתבעת, מתחרה ישירה של חברת יוניון מוטורס, למכור במחירים הזולים משמעותית ממחיריה של יוניון מוטורס.
- כפל תשלום - עתירתה של התובעת לסעד של מתן חשבונות מהווה למעשה דרישה לכפל תשלום, באשר התובעת כבר קיבלה תשלום עבור כלי הרכב או חלקי החילוף כאשר מכרה אותם בפעם הראשונה. זאת, בניגוד להלכה בדבר דוקטרינת המיצוי וכפי שנפסק בעניין טומי הילפיגר.
- העדר נזק - יש לדחות את טענות התובעת לנזקים כלשהם עקב הפרת סימן המסחר שלה ואת דרישתה לפיצוי בגין נזקים אלו, באשר כלל מוצרי התובעת נמכרו על ידה ליבואן המקביל בראשית הדרך כנגד תשלום תמורה. הנטען בנוגע להטעיית צרכנים אינו מבסס נזקים לתובעת.
- לא הוכחה הטעיה בפועל - טענת ההטעיה של התובעת מבוססת על הנחה לקיומו של נזק אפשרי עתידי אשר לא התרחש בפועל. התובעת לא הציגה ולו ראיה אחת להטעיה בפועל של צרכנים לאורך שבע שנות ההליך המשפטי, למעט טענות העד מר טל מאור, אשר נטענו בעלמא והינן נגועות באינטרסים וחוסר מהימנות. עדות מפי השמועה שהוגשה ע"י התובעת אינה קבילה.
- שימוש הוגן בסימני המסחר - פקודת סימני המסחר אינה מעניקה לבעל סימן מסחר בלעדיות מוחלטת בשימוש בסימניו הרשומים ושימוש הנתבעים במקרה דנן חוסה תחת החריג הקבוע בסעיף 47 לפקודת סימני המסחר המתיר "שימוש אמת" בסימן המסחר אף ללא הסכמת בעליו.
שימוש הנתבעים בסימן המסחר אף עומד במבחני העזר שנקבעו בעניין טוטו זהב, בהיותו שימוש הכרחי לצורך הדגשה בפני הצרכנים כי מדובר במוסך מומחה לרכבי טויוטה ולקסוס, מתוצרת התובעת, המשווקים על ידי הנתבעת. אף לא הוכחה הטעיית הציבור עקב כך והנתבעת עומדת ב"מבחן החסות" שנקבע בעניין טומי הילפיגר ואף מתגאה בכך שהיא פועלת בתחום היבוא המקביל אשר מחיריו זולים יותר ללקוחותיה.
הדבר נכון אף בנוגע לציון הנתבעת בפרסומיה השונים כי היא "מוסך מורשה" או "מוסך מומחה", בהיותה בעלת מעמד כאמור של כהגדרתו במשרד התחבורה, ובהיבט זה אין היא שונה ממוסכי היבואן הרשמי. כן הוכח כי הנתבעת הינה בעלת היתר רשמי להיקרא "מוסך מומחה" לרכבי טויוטה וכי קיימת חובה בתקנות הרישוי לפרסם את מומחיותה זו, כך שממילא אין יסוד לכל טענה בדבר הטעיית הצרכנים.
- שמה המסחרי של הנתבעת - הנתבעת אינה עושה שימוש בשם המסחרי "טויוטה רחובות" אלא בשם "טויוטה רחובות מרכז שירות ומכירה מורשה יבואן מקביל", ובקיצור "טויוטה רחובות - יבוא מקביל". שם מסחרי זה משקף בצורה מדויקת את פעילות בית העסק החוסה תחת מסגרת יבוא מקביל, אשר ממוקם גיאוגרפית בעיר רחובות.
- שם המתחם "Toyota-rr" - השימוש בסימן המסחר של התובעת בשם המתחם חוסה אף הוא תחת הגנת "שימוש אמת" ועומד בתנאים שנקבעו בעניין טומי הילפיגר וטוטו זהב. השימוש באותיות "rr" הינו ראשי התיבות בלועזית של שם הנתבעת ברשם החברות - רכב רחובות, ויש בו משום הבחנה בין האתר שלה לבין אתר היבואן הרשמי. עוד נטען בעניין זה, כי די בעיון קצר בעמוד הבית של הנתבעת על מנת להבין כי החברה פועלת באמצעות יבוא מקביל וקיימת הרחבה בעניין זה תחת התווית "אודותינו" באתר, שם מסבירה הנתבעת מדוע כדאי לצרכן לרכוש רכב באמצעות היבוא המקביל. ממילא, הגולש באתר הנתבעת אינו יכול להתבלבל ולסבור כי מדובר ביבואן רשמי של התובעת.
- נראות בית העסק - הוכח כי שימוש בצבעים אדום-לבן-שחור או כסף בשלטי חוצות מקובל בענף הרכב על ידי יבואנים רשמיים של כלי רכב מתוצרת יצרניות אחרות ואף במוסכים כללים. התובעת אינה רשאית לנכס לעצמה שימוש בצבעים אלו ולטעון כי השימוש בהם מהווה הטעיה. הלכה היא כי אין להעניק הגנת קניין רוחני מונופוליסטי לצבע או לשילוב צבעים כלשהו שכן הצבעים והשימוש בהם הינם בגדר נחלת הכלל. אף הכיסאות האדומים בבית העסק אינם נמצאים במוסך עצמו אלא במשרד ההמתנה של חברת יעד ליסינג. לנתבעת אף אין אולם תצוגה ורכבי הדוגמא נמצאים תחת כיפת השמיים. בנוסף לכך, למוסכי טויוטה המורשים תנאים נוקשים בכל הנוגע לנראות המוסכים והנתבעת אינה מקיימת תנאים מחמירים אלו. ממילא, הצרכנים מסוגלים לעמוד על השוני הבולט בין אולם התצוגה של סוכני היבואן הרשמי לבין חצר המכירה של הנתבעת.
באשר לשלט הכניסה למוסך - משרד התחבורה מחייב את המוסך לקבוע שילוט נראה לעין מהכניסה למוסך בדבר המוצרים והדגמים בהם המוסך מומחה. במידה והנתבעת לא תפעל כאמור, רשאי משרד התחבורה לבטל את הכרתו במומחיות המוסך. בשלט זה אף מובהר במפורש כי מדובר ביבוא מקביל.
- הטענה לפרסומים דומים לסוכנויות טויוטה המורשות - הנתבעת טוענת כי יש לדחות על הסף טענה זו כבר בשל כך שהיא איננה עוסקת בפרסומי התובעת אלא בפרסומי סוכנויות מורשות וממילא התובעת נעדרת מעמד או עילת תביעה בנושא זה. יש לדחות הטענה אף לגופה באשר הוכח בהליך דנן, כי מדובר לכל היותר ברעיון פרסומי דומה עם יישום שונה לגמרי, ומצב דברים זה אינו מוגן בדין.
- העדר הפרה בנוגע לתמונות - הנתבעים לא הפרו את זכויות היוצרים של התובעת בתמונות כלשהן, באשר הנתבעת רכשה את התמונות בהן עשתה שימוש בפרסומיה ולא העתיקה אותן מהתובעת. בהתאם לעדותו של עד התביעה אסלן, התובעת אף אינה בעלת זכויות יוצרים בתמונות אלו. זאת, באשר מדובר בתמונות אשר חלקן צולמו על ידי סוכנויות של טויוטה בישראל ולא על ידי התובעת עצמה וחלקן נרכשו ממאגר תמונות.
- סקרי המומחים - הסקר שערכה מומחית התביעה הינו מגמתי ומטעה, כולל שתי שאלות בלבד ולא ניתן להסיק ממנו מסקנה תקפה כלשהי. הסקר אף לא הופנה לקהל רלוונטי. מנגד, חוות דעתו של פרופ' כ"ץ מלמדת כי המילים "יבוא מקביל" מבהירות לצרכנים כי מדובר במוסך מורשה מטעם היבואן המקביל ולא מטעם היבואן הרשמי.
- לא הוכחה גניבת עין - לא הוכחו היסודות המגבשים את העוולה לפי סעיף 1(א) לחוק עוולות מסחריות, תשנ"ט-1999 ("חוק עוולות מסחריות) ראשית, לא הוכחה פגיעה במוניטין מכיוון שאין מחלוקת כי התובעת עצמה מעולם לא נתנה בישראל שירותי מכירה, תיקון ואחזקת רכב. שנית, התובעת דואגת לציין בכלל פרסומיה כי היא פועלה במסגרת יבוא מקביל כדי לבדל עצמה מהיבואן הרשמי, ואף בחלק מפרסומיה מבהירה במפורש כי אינה משתייכת לרשת מוסכי היבואן הרשמי. עסקת רכישת כלי רכב הינה עסקה משמעותית בעלות גבוה לצרכנים והם בוחנים היטב את פרטיה וממילא אין סיכוי להטעייתם בנושא מרכזי זה. זאת, מה גם שכל ראיה להטעיה בפועל של צרכן כלשהו לא הוצגה.
- לא הוכחה עשיית עושר - כלי הרכב והחלפים נרכשו כולם כנגד תשלום תמורה. בתי המשפט אף דחו לאורך השנים תביעות שונות כנגד יבואנים מקבילים מכוח עילת עשיית עושר ולא במשפט.
- אין יסוד לאחריות אישית של הנתבע - כל המעשים שתוארו בכתב התביעה נעשו על ידי החברה הנתבעת ולא על ידי הנתבע רז באופן אישי. בכלל זה משרדי פרסום מטפלים בנושא הפרסום ורז אף לא היה מעורב בעיצוב בית העסק. רז אף אינו עוסק באופן אישי ברכישת כלי הרכב בחו"ל או ביבוא שלהם לישראל ואינו מטפל בשיווקם, אלא מדובר בפעילות החברה בלבד אשר מעסיקה 15 עובדים העוסקים במלאכת השיווק ושירותי התיקון של רכבי טויוטה.
ד. דיון והכרעה
ד1. הערת פתיחה
- כנקודת מוצא להכרעה במחלוקות הצדדים בהליך דנן יוזכר ויצוין, כי עצם פעילות היבוא, המקביל, היינו פעילות מסחרית של יבוא ושיווק מוצרים ללא חוזה ישיר מול היצרן וללא מעמד של "יבואן רשמי", הוכרה זה מכבר בדין ובפסיקה כלגיטימית וחוקית. יוזכר, כי ההכרה בלגיטימיות יבוא מקביל מבוססת, בין היתר, על דוקטרינת המיצוי בדיני המסחר. לפי דוקטרינה זו בעל סימן המסחר זכאי ליהנות מפירות המכירה הראשונה של המוצר בלבד. בכך, מתמצות זכויותיו כבעל סימן המסחר ואינן חולשות על מכירות נוספות. בפסיקה הישראלית נקבע כי דוקטרינת המיצוי מיושמת אף כאשר בעל סימן המסחר מכר את המוצר בחו"ל (ר' בהרחבה בנושא זה בפסק הדין בעניין טומי הילפיגר, פס' 19-21). בשוק הספציפי של כלי הרכב אף נעשו לאורך השנים ניסיונות בתחום החקיקה והאסדרה לשם הסרת חסמים הפוגעים בכדאיות היבוא המקביל, וזאת על מנת לקדם את התחרות בשוק כלי הרכב ולקדם הורדת מחירים לצרכנים. כך למשל, בפסק הדין בעניין יוניון מוטורס, נקבע כי מטרתו של סעיף 49(א) לחוק הרישוי הינה לאפשר לכלי רכב המגיעים לארץ באמצעות יבואן מקביל לממש את האחריות לרכב אצל היבואן הישיר.
- אף במסגרת ההליך דנן אין מחלוקת בין הצדדים בעניין זה כשלעצמו והמחלוקות בין הצדדים עוסקות, כמפורט לעיל, בנוגע לאופן יישומה של פעילות זו ע"י הנתבעים וזאת במספר מחלוקות מרכזיות:
הראשונה - האם הנתבעים הפרו את סימני המסחר, בהינתן הגנת 'שימוש אמת';