ד"ר פלאטו-שנער מציינת כי חובת הגילוי המוטלת על הבנק כלפי הממשכן היא חובת גילוי במובן הרחב, הכוללת לגישתה כמה חובות משנה, ובכלל זה: חובת גילוי נתונים במובן הצר, הנוגעת לנתונים חיצוניים לחוזה; חובת הדגשה של עניינים מהותיים; חובת מתן הסבר באשר למשמעותה המלאה, לתוצאותיה ולהשלכותיה של העסקה; וחובת וידוא הבנתם של הנתונים וההסברים שנמסרו (ראו דיון בפרק השלישי לספרה, שעניינו "חובת האמון הבנקאית - מהותה, היקפה ומידתה", בעמ' 111-71).
- לדעתי צדק בית המשפט המחוזי בקביעה כי הבנק הפר את חובותיו כלפי המשיבה. המידע שלא נמסר לה ביחס לגובה החוב הקיים הוא, מידע מהותי השייך למעגלים הראשוניים של חובת הגילוי - אלה הקרובים לליבתה של חובת הגילוי (עוד בהקשר זה: ע"א 4080/04 גילת נ' בנק מזרחי המאוחד, פסקה 8 לפסק דינו של השופט ברק ([פורסם בנבו], 9.10.2005)).
- הבנק שב והדגיש בפנינו כי המשיבה חתמה על התחייבות "להבטחת תשלום מלא ומדוייק של כל הסכומים המגיעים ו/או שיגיעו לבנק מהלווה ו/או הממשכן בקשר עם מתן השירותים הבנקאיים". לטענתו, אין כל יסוד לטענות המשיבה בהתייחס להלוואות שניתנו לבעל לאחר נטילת המשכנתא, שהלוא התחייבותה כללה גם את כל חובות העתיד. לכאורה, צודק הבנק כי לאור הקביעה לפיה המשיבה ידעה שמדובר בשטר משכנתא, ובהתחשב בכך שהוסכם על תשלום "כל הסכומים המגיעים ו/או שיגיעו לבנק [ההדגשה הוספה - מ.נ.]" - המשיבה אינה יכולה להישמע בטענות לגבי ההלוואות שניתנו לאחר מועד החתימה על המשכנתא. לאור לשון השטר, התחייבותה מקיפה גם אותן. ואולם, הבעיה איננה מצויה במישור זה, כי אם בנקודת זמן מוקדמת יותר - הבנק היה צריך ליידע את המשיבה כי עוד לפני חתימתה על שטר המשכנתא, כבר היה קיים חוב ניכר. אם הבנק היה מקיים את חובתו ומיידע את המשיבה בעניין זה, אכן נראה כי טענות המשיבה לגבי החובות שנוצרו לאחר החתימה על השטר היו נדחות, על בסיס לשון ההסכם שעליו חתמה. ואולם בדומה לקביעתו של השופט דנציגר בעניין סולטאני, לו ידעה המשיבה כי היא מתבקשת לחתום על משכנתא לחובות עבר וחובות עתידיים בחשבון בו כבר קיימת יתרת חובה משמעותית, ובפרט כשהמשכנתא היא לגבי בית המגורים - אין כל וודאות שהמשיבה היתה מוכנה לחתום על המשכנתא. בנסיבות אלה, אין לקבל גם את טענת הבנק כי משעה שנקבע שהמשיבה ידעה שהיא חותמת על שטר משכנתא, כלל לא היה מקום לבחון את התנהלותו שלו ואת ההסבר שניתן איך שלא ניתן למשיבה. הדיון בבית המשפט המחוזי לא נעצר, ובצדק, בשאלה האם המשיבה ידעה שהיא חותמת על משכנתא, שאלה שכאמור ניתנה לה תשובה חיובית, והמשיך לבחינת יתר הנסיבות לחתימה.
- הבנק טוען כי משמעות קביעותיו של בית המשפט המחוזי היא ש"כל עסקאות שעבוד מקרקעין הנחתמות אצל עורכי דין בישראל אינן ממלאות עוד אחר הנדרש".
ולא היא. סדרי עולם נותרו כשהיו ואין בפסק הדין משום קביעות "מהפכניות". עוד בעניין סולטאני הציע השופט דנציגר: