המסקנה המשותפת הן לכתיבה האקדמית, והן לפסקי הדין הרבים שצוטטו בה ולפרשת סרוסי, הינה כי אין מקום להגדרה מתמטית נוקשה של המושג עובד, או של יחסי עובד מעביד. ההגדרה חייבת להיות גמישה תוך שהיא משמרת את הישן ומותירה מקום גם להתפתחויות ומגמות חדשות. קביעה זו עולה בקנה אחד עם ההכרה בכך שאף אחד מהמבחנים הקלאסיים שהנחו את בתי המשפט בעבר - אינו נותן מענה מלא למורכבות שבמושג עובד ולכל ה"פנים" שיש בו. בעניין סרוסי ציין הנשיא ברק כי גם מבחן ההשתלבות אשר נחשב בעבר למבחן העיקרי לצורך הכרה בפלוני כעובד, שוב אינו נחשב כמבחן בלעדי, ואין גם מבחן אחר שהחליף אותו לצורך זה. על בסיס האמור לעיל, נגיע גם למסקנה שאין מחסום אינהרנטי בפני הכרה בסוג מסוים של מבצעי עבודה כגון נבחרי ציבור, כעובדים - ומכאן ואילך הבחינה צריכה להיות נקודתית ולהתייחס הן לנתונים הספציפיים של ביצוע העבודה והן לחוק שמכוחו מתבקש הסעד (בהמשך נתייחס לנושא הסעד בנפרד).
האם תכליתו של החוק שוללת את ההכרה בהגדרה גמישה ומשתנה של מושג העובד?
- כמשקל נגד לנימוקים התומכים בפרשנות גמישה כמפורט לעיל, ועל בסיס הנחת היסוד שלה כי את הסמכות יש לשאוב מתוך החוק, טוענת המדינה כי להוראות החוק המתייחסות לסמכות (סעיף 24) יש ליתן פרשנות מצמצמת, משום שמדובר בערכאה מיוחדת בעלת סמכויות מיוחדות המוציאה מסמכותם של בתי המשפט (סעיף 122). לעניין זה מפנה העותרת לפסקי דין בהם הכיר בית הדין עצמו בחובה לנהוג "בריסון עצמי" בבואו לפרש את סמכותו העניינית (ראה דיון בית דין ארצי לעבודה ל 3-8 ליבוביץ נ' עזבון פולק, פד"ע 119, 131 (להלן: עניין ליבוביץ)).
אינני סבורה כי החובה "לנהוג בריסון עצמי" שקולה כנגד מתן פרשנות מצמצמת למושג עובד, או מכתיבה מתן פרשנות מצמצמת למושג עובד תוך הצמדות לעיקרון ההגדרה הנוקשה התחומה בתחומיה. דווקא משום שמדובר בערכאה ייחודית שנועדה לתת מענה לבעיות בתחום יחסי העבודה והגנה לעובדים, הדגש צריך להיות על מתן מענה לכל סוגי העובדים, מבלי להותיר עובדים מסוימים מחוץ לגדר. בדיון בית דין ארצי לעבודה נד 3-96 מחלקת הבנייה של הקיבוץ הארצי - עאבד, פד"ע כט 151, אמר הנשיא אדלר את הדברים הבאים:
"בהיעדר חקיקה המגינה על עובדים - המועסקים ביחסי עבודה מורכבים, אשר כוללים מספר גופים משפטיים - מחובתה של הפסיקה להשתחרר מגישה פורמלית, לשאוף להבטחת הזכויות המובטחות לעובדים בחוקי המגן של משפט העבודה ולקדם את מטרותיהם של חוקים אלה" (עמ' 161).