מר קנפלר טען כי האמור בסעיף 5.5 להסכם הוא בגדר טעות סופר, שכן הטיוטה המקורית הייתה אמורה להיחתם עם קרן תמיר-פישמן. ואכן לפי הסעיף "הרוכשת מצהירה כי הינה בעלת האיתנות הפיננסית הנדרשת לקיום התחייבויותיה שעל פי מזכר תנאים זה". ניכר שהנוסח האמור הוא שריד לטיוטה שהוצגה לדיון מול הקרן. ועדיין, נוסח זה נותר בהסכם מול מר קנפלר, ואיש לא טרח להסירו. ודאי שהיה ברור למר קנפלר, כאמור, כי החברה זקוקה נואשות לכספי התמורה, והיה עליו להבין שהכללת תנאי שכזה בהסכם פירושו שהוא עצמו מתחייב כי הוא בעל המשאבים הנדרשים לעמידה בתשלומי התמורה להם התחייב. ברור כי גם אם מדובר בטעות סופר, נוכחות הסעיף בהסכם מבססת ציפייה ברורה מצד חברת ADN כי לא יהיו למר קנפלר קשיי נזילות כאלה ואחרים, ושיעמוד בתשלומי התמורה במועדם.
- הנתבעים טוענים כי מר קנפלר לא שילם חלק מהתשלומים במועד, וזאת כדי להלחיץ את החברה וכדי להכשיר את הקרקע למימוש תכניתו האמיתית - להכניסה למצוקה כדי לשכנע אותה לאפשר לו לרכוש את יתרת הנכסים בצרפת בנזיד עדשים.
טענה זו של הנתבעים לא בוססה, ואני דוחה אותה. ועדיין, ברור בשלב זה שהאמון בין הצדדים נסדק נוכח אי עמידת מר קנפלר בהתחייבותו. וכפי שעולה מפרוטוקול הישיבה הדירקטור פרץ אף סבר שיש לתבוע את מר קנפלר, ולא האמין שיעמוד בתשלום מלוא התמורה החוזית.
- דיון המשך התקיים בדירקטוריון בתאריך 24.8.16 (נספח 33 לתצהירי הדירקטורים).
כאן היה עו"ד לדרמן אופטימי הרבה יותר. הוא ציין כי מר קנפלר "בוחן מספר מקורות למימון התשלום. הוא מפגין אופטימיות גבוהה באשר ליכולתו לשלם את חובותיו לחברה. הדוגמה שניתנה בישיבה הקודמת אינה נובעת מאמירות שקיבלתי ממנו. למעשה, כל שהצגתי הוא תרחיש פסימי אפשרי...[מר קנפלר] מצדו החל במכירת נכסים על מנת להקצות מקורות לעסקה. הוא מבין את המשמעות של אי-עמידה בהתחייבויותיו לחברה. הרוכש מפגין נחישות ואופטימיות" (עמ' 1).
מר נחמיה ציין בישיבה כי הוצא למר קנפלר מכתב מהחברה אך אין בכוונתה לתבוע אותו משפטית. ועל כך הוסיף עו"ד לדרמן כי "לטעמי, נקיטת פעולה נגד הרוכש, ומהיכרותי איתו, פעולה משפטית נגדו רק תזיק, בעיקר בטווח הזמן של הימים הקרובים" (שם, בעמ' 2). מר נחמיה תמך בגישה זו וציין כי אין מקום לנקוט בהליכים שכן החברה אינה צריכה לרפות את ידי מר קנפלר (שם, בעמ' 3).
בשלב זה ציין מר נחמיה כי נעשתה פניה לעו"ד דנציגר כדי לקבל עצה כיצד להתנהל, וזה הציע שבמקרה שהחוב לחברת רבד לא ייפרע, תיעשה פניה לבית המשפט הכלכלי על מנת לבקש צו מניעה למניעת כינוס מניות החברה על ידה (שם, בעמ' 3). על רקע זה הנחה הדירקטוריון את החברה להיות מוכנה לצעוד באפיק זה במידת הצורך.