קריאה תמה זו מתיישבת עם האופן בו ראו את הדברים גורמים הבקיאים במגעים. כך, עו"ד פרג הסביר כי במצב דברים שכזה אם לא יגיעו הצדדים לסיכום, הרי שלמר קנפלר יעמדו הזכויות במניות גיא ייזום (24% מהחברה הצרפתית) אך לא ב-8% הנוספים שעל פי ההסכם היה על חברת ADN להקצות לחברת גיא ייזום (עמ' 237, ש.26). דברים אלה מקובלים עלי ויש לאמצם. הם נאמרו מפי צד שאין לו אינטרס לציינם, ומשקפים את רכיבי הסיכום שעמדתי עליהם.
זאת ועוד; לסיכום יש השלכה על רכיב נוסף של ההסכם בין מר קנפלר ובין חברת ADN. כזכור, במסגרת ההסכם התחייבה החברה כי מר קנפלר יהיה זכאי ל-80% מתזרים ההכנסות שינבע מחברות הנכסים שבצרפת. אבל תזרים זה הניח בעלות של מר קנפלר בהיקף מניות של 32% בסוף היום. שעה ששאלת זכאותו לרבע מהיקף זה נפתחה לדיון על כורחכם הנכם אומרים כי גם עניין התזרים נפתח לדיון. למסקנה זו תהיה חשיבות שעה שנבוא לבחון את טענת התובע שכנגד לפיה העסקה עם קבוצת דיין, שנכרתה בהמשך, פגעה בזכויותיו החוזיות לזכאות באותם 8% של המניות, ובתזרים ההכנסות שינבע מחברות הנכסים.
מר קנפלר מעלה על הפרק הצעה לעסקה חדשה, ולא ממוצים המגעים ביחס לעסקה הקודמת תוך שחלף המועד שנקבע לשם כך
- החלטת דירקטוריון החברה קבעה כי מוקצים 30 ימים לצורכי ההתדיינות בעניין ההתחשבנות. ההחלטה התקבלה בסוף אוגוסט 2016. היא לא סייגה עצמה ביחס למועדי תשרי. מכאן שבסביבות סוף אוקטובר אותה שנה צריכה הייתה להתקבל החלטה לכאן או לכאן.
והנה עיון בחומר הראיות מעלה כי מר קנפלר לא ניסה לבצע התחשבנות ביחס למתווה העסקה הקודם. הוא טוען כי לא הוצג לו מידע ממצה שיכול היה להוביל לעריכתה, אך אינני מקבל טענה זו. לשיטתו שלו, הוא היה מודע לפגמים משמעותיים בנתונים הקודמים שהוצגו לו, ותמונת מצבם של הנכסים בצרפת כבר הייתה ברורה למדי באותה עת. הוא לא היה תלוי רק ברצונה הטוב של החברה, אלא עמדה לרשותו תשתית מספקת לכל הפחות להתחיל מהותית באותה התחשבנות.
עובדה היא כי מר קנפלר, כמו גם מר נחמיה, נכנסו באותה העת ממש למשא ומתן ממשי לגבי עסקה חלופית שתוצג מיד, בה ביקש מר קנפלר לרכוש זכויות ביתרת מניות החברה הצרפתית, כדי להשיג שליטה מלאה בחברות הנכסים שבצרפת. מגעים אלה חייבו, ודאי, להישען על נתונים מסחריים מספקים ביחס לאותם הנכסים.
על רקע זה הטענה כי נמנע ממר קנפלר לבצע את ההתחשבנות אינה הולמת את הראיות ואת היגיון הדברים, ואני דוחה אותה. כמו כן, אין לפני תיעוד כי מר קנפלר פנה בפניה ממשית כזו או אחרת לקבל נתונים שכאלה בזמן אמת, או שהתעקש לקבלם נוכח סירוב כזה או אחר.
- על רקע זה ניתן לקבוע כממצא שבאותה עת, מיקדו מר קנפלר ומר נחמיה את המבט לא בעבר אלא בעתיד, בעסקה חדשה שאותה ביקש לקדם מר קנפלר. שני הצדדים לא ערכו את ההתחשבנות ביחס לעבר. שאלת השלמת התמורה בעניין זה נותרה פתוחה.
- ומכאן לעסקה החדשה שמר קנפלר ביקש לקדם. לשם קידומה עורב בתמונה גם מר לורנצי, שסייע לתובע שכנגד במימון ההתקשרות הקודמת. כעת, נוכח העסקה החדשה עמדה האפשרות שהוא ישמש כגורם מממן וכמשקיע שותף אפשרי (פסקה 14 לתצהירו). הוא העיד כי ביום 22.9.16 שלח משרד נס טיוטת הסכם לפיה התובע שכנגד ירכוש את יתרת המניות בחברה הצרפתית בתמורה ל-2.2 מיליון יורו. משדרש מר נחמיה תמורה גבוהה יותר, התקיימה פגישה ביום 9.10.16 במשרדי עו"ד נס, בה נדון מתווה מעודכן (פסקאות 79 ואילך לתצהיר קנפלר).
- העסקה החדשה הוצגה לדירקטוריון החברה בישיבה מיום 10.10.16 (נספח 34 לתצהירי הדירקטורים). בישיבה זו מסר עו"ד לדרמן את הצעתו של מר קנפלר, שיקבל לרשותו "את כלל הזכויות בצרפת ואת יתר 76% (נאנט, ליל 1 ו- ליל 2) ב- 2.2 מיליוני אירו, כולל יתרת החוב בסך 0.5 מ' אירו" (עמ' 4).
- בשלב זה היה ברור למר קנפלר וגם למר לורנצי כי החברה יכולה לפנות ולחפש משקיעים אחרים ביחס למכירת יתרת אחזקותיה בנכסים בצרפת. מר לורנצי נשאל בעניין זה (עמ' 255, ש.1):
ש. האם דובר במהלך אותו משא ומתן על זה שאם לא טובה לכם ההצעה שלי, A.D.N, אם N.D.A לא אוהבת את ההצעה שלך, היא מוזמנת לקבל הצעות אחרות. זה עלה?