על רקע זה ומהבחינה המעשית נותר מר נחמיה עם 24% ממניות החברה הצרפתית במשך תקופה ארוכה, עד שהוסכם על השבתן תמורת השבת התמורה שהשקיע. בנסיבות אלה לא הייתה השפעה של ממש על תמונת הדברים לאי הנקיטה במנגנון ביטול ההסכם שנקבע בסעיף 7.3 כאמור.
- הנה כי כן, רכיב חלקו של מר קנפלר בתזרים ההכנסות יכול לבסס, באופן פוטנציאלי, את הפרת ההסכם מולו, שעה שקודמה העסקה עם קבוצת דיין. ואפילו תאמרו כי כאשר דחף מר נחמיה את חברת ADN להתקשר עם קבוצת דיין הוא גרם להפרת ההסכם עם מר קנפלר, עדיין עמד לרשותו צידוק מספיק להתנהלותו.
כפי שציינו גושן ואקשטיין "אחד היסודות הנדרשים לצורך ביסוס עילת תביעה בשל גרם הפרת חוזה היא כי הפרת החוזה נעשתה 'בלא צידוק מספיק'; ובנסיבות המתאימות, העובדה שהפרת החוזה נעשתה על ידי מנהל - במסגרת סמכותו כמנהל, לטובת החברה וללא מניע זר - עשויה לשמש צידוק טוב לנתבע לעניין זה" (גושן ואקשטיין, בעמ' 203).
דברים אלה יפים לענייננו. היה ברור למר נחמיה שללא מכירת נכסי החברה, ובהן 76% ממניות החברה הצרפתית, החברה תגיע לסוף דרכה, שכן היה עליה לעמוד בפירעון חובותיה כבר בחודש נובמבר 2016. בנסיבות אלה קידם מר נחמיה את העסקה עם קבוצת דיין במסגרת סמכותו כמנהל. הוא עשה כן לטובת החברה. עסקה זו הייתה עדיפה על זו שהוצעה על ידי מר קנפלר. בקידומה לא בוסס מניע זר מצידו. עסקה זו, ככזו, לא שללה את זכותו של מר קנפלר ל-24% מהמניות הנותרת. ואשר לענין האישי שהנחתי שיש למר נחמיה בעסקה, הרי שזה קיים גם בקידום העסקה מול מר קנפלר.
- בנסיבות אלה לא ביסס מר קנפלר את האפשרות לתבוע אישית את מר נחמיה בגין עוולת גרם הפרת החוזה. בעלת דברו אמורה הייתה להיות החברה, והיא אף הייתה כזו והוא הגיע עמה להסדר פשרה שקיבל תוקף של פסק דין. ממר נחמיה לא ייפרע.
טענות נוספות
- הצדדים העלו טענות רבות נוספות. כאמור, לא מצאתי שיש בהן כדי לסטות מהמסקנה אליה הגעתי. כך למשל:
- מר קנפלר טוען כי הנתבעים לא זימנו עדים חיוניים ושהדבר צריך לפעול לרעתם. אלא שהתמונה הראייתית שבוססה מובילה למסקנה כי לא קמו אותן נסיבות מיוחדות היכולות להטיל אחריות אישית על הנתבעים. האופן בו פעלו והשיקולים ששקלו הוצגו ונותחו. בוסס הצורך לאורו קידמו את ענייני החברה, כשההחלטות היו אמורות להתקבל באופן מהיר נוכח מצב החירום בו הייתה מצויה.
על רקע זה אינני סבור שבאי-זימון עורך מסמך התחזית (מר רפפורט), או עורך הדין שייעץ לבטל ההסכם עם מר קנפלר (ד"ר וקסלמן) היה כדי לשנות.
- שעה שנדחו טענות מר קנפלר לגופן, אין אני צריך להידרש לטענות הנתבעים לחוסר פירוט מספיק של טענותיו בכתב התביעה.
- הצדדים הקדישו טיעון משמעותי למשמעות העובדה כי ההסכם שנכרת בין מר קנפלר ובין החברה כלל תניית As Is מחד גיסא, ומצגים שהוצגו מטעם החברה מאידך גיסא. לא מצאתי להתייחס לכך שעה שבחנתי את טענות ההטעיה לגופן.
- לא נדרשתי להגנת ההסתמכות על ייעוץ משפטי.
- לא התייחסתי לבעיות שהתגלו ביישום ההסכם עם קבוצת דיין. עניין זה אינו מכונן אחריות של נושאי המשרה, וגם לא מבסס סטייה מאמות מידה מקצועיות אגב ההתקשרות עם הקבוצה. התמונה הברורה העולה ממכלול הנתונים הרלוונטיים שעסקה זו הייתה הטובה ביותר שעמדה לנגד עיני החברה בעת הרלוונטית, ולא הייתה לה אפשרות אחרת, שיכלה לבסס התקשרות חלופית. הצעתו של מר קנפלר לא הייתה כזו.
- מר קנפלר טען כי לאחר שהגיש בקשה לצו מניעה בתחילת ההתדיינות, העלו הנתבעים אפשרות לבצע קנוניה בדצמבר 2016, לפיה ייחתם הסכם נוסף בין החברה הצרפתית וקבוצת דיין למכירת 76% ממניות החברה. נטען כי בכך נעשה ניסיון לעקוף את החלטתו של בית משפט זה (חברי, כב' השופט קירש). ועוד הסביר מר קנפלר כי הסכם זה לא יצא לדרכו בעקבות אסיפת בעלי המניות של החברה הצרפתית (ראו בפסקאות 166 ואילך לסיכומי התובע שכנגד).
איני נדרש להכריע בעניין זה, שכן מדובר בסוגיות המאוחרות לאירועים הרלוונטיים, ואין הן צובעות את ההתנהלות הנתבעים ביחס לסוגיות שבמחלוקת.
- ושעה שלא בוססה האחריות, לא מצאתי לדון בטענות הנתבעים בעניין הנזק הנתבע.
התוצאה
- מר קנפלר לא הצליח לבסס את הנסיבות היכולות להטיל אחריות אישית על הנתבעים. לא בוססו אפוא מעמד בדין לתבוע אותם או יריבות משפטית ישירה מולם.
- התביעה נדחית.
- אשר לעניין ההוצאות, הנתבעים 4-2 עתרו לאפשרות להגיש טיעון משלים בעניין ההוצאות, ולכך אני נעתר. עניין ההוצאות שיוטלו בגין הליך זה יהיה אפוא נושא להחלטה נפרדת.
- זכות ערעור כדין.
- המזכירות מתבקשת לסגור את התיק.
ניתן היום, כ"א שבט תשפ"ו, 08 פברואר 2026, בהעדר הצדדים.