עו"ד ארביב: מתי,
מר גרינבאום: ביום שקיבלנו את הדירה וראינו שהדירה היא עם ריח נוראי של סיגריות והיא שבורה וקרועה עם 5 כלבים גדולים בפנים זה ושהספות לא שמישות והשולחנות לא שמישים והדבר היחיד שנשאר שם למעשה שלי שהיה מקרר שגם לא עבד והיינו צריכים לתקן אותו אבל היות והוא חלק אינטגרלי מהמטבח לא פירקנו אותו"
- ובהמשך (ערעור מיסים 14 לפר', ש' 2-10):
"עו"ד ארביב: להסכם המכר צורף נספח כי זה היה חלק בלתי נפרד מהסכם המכר, מבחינתי אם לא שילמת על הנספח לא שילמת על הסכם המכר, זו הפרה, וקיבלת את הדברים המהותיים, החקירה היא אולי אספר לא נראה לי שגם רצית לעשות בהם שימוש, זה לא משהו מעניין, אבל (לא ברור) קיבלת אותם, למה לא שילמת? בגלל שעוה"ד שלך שלח מכתב שהוא מבטל את הנספח אתה חושב שעל בסיס זה אתה יכול לא לשלם?
מר גרינבאום: לא, אז כל מה שאפשר היה לפרק מהבית פורק, את המעלית אי אפשר היה לפרק אבל כל דבר שהיה אפשר להוציא מהמקום מבלי לייצר עוד נזק לבית פורק וממתין לכם במחסן של הוצאה לפועל"
- ועוד בהמשך ציין התובע (ערעור מיסים 27, ש' 16-17):
"צריך רגע לזכור, הנספח להסכם כלל ריהוט בדירה. שנתיים אחרי שהצלחתי לפנות את הנתבעים הריהוט היה במצב לא שמיש ולכן לא הייתי מעוניין בו. נתתי לכם שבועיים לאסוף אותו כאשר בסופו של דבר העברנו אותו למחסן, ולדעתי הוא עוד ממתין לכם שם. אלא אם כן הוצאתם אותו"
ועוד הוסיף התובע (ערעור מיסים 27, ש' 21-24):
"צריך להבין שהיו שנתיים שהיא גרה בדירה והחריבה אותה. לא קיבלנו את הדירה שקנינו. היא החריבה אותה במודעות. יכול מאוד להיות שהיא ניסתה להיכנס במשה, שזו איזושהי מלחמה פרטית שלהם, אבל אנחנו בסוף ספגנו את זה. לא קיבלנו בית שדומה לבית שקנינו. באמת לא היה דומה"
- ביחס למעלית שהייתה חלק מהסכם התכולה ואשר מחוברת בחיבור של קבע ציין התובע (ערעור מיסים 17, ש' 14 ואילך):
"העד, מר גרינבאום: לא קיבלתי אותם. קיבלתי חלק מאוד מצומצם מהם, ויש לך היום הזדמנות להראות לי מה השווי שלהם.
עו"ד ארביב: עכשיו אמרת שקיבלת את המקרר וקיבלת את המעלית.
העד, מר גרינבאום: לא הצלחתי לפרק אותם. יש הבדל בין קיבלתי. את כל הריהוט שאפשר היה לנייד ניידנו. לא נשאר שום דבר שאפשר לפרק שלא פירקנו ואם היית יכול לפרק גם את המעלית הייתי מפרק לכם אותה. אבל אתה צודק, כי יש מעלית בדירה, לא הצלחנו לפרק אותה והיא באמת אכן נשארה. אני לא מתנגד לטיעון הזה.
- מנגד - אין חולק על כך שהתכולה אכן לא נמסרה ביום 15.7.2021, זאת מכיוון שהדירה כולה לא נמסרה במועד זה אלא רק כמעט שנתיים לאחר מכן; זאת ועוד - הנתבע לא הוכיח שהתכולה אכן נמסרה; זאת ועוד - הנתבע לא הוכיח שתכולה שאוחסנה ונמסרה לגביה הודעה - לא נאספה; זאת ועוד - הנתבע הודה בפועל בחקירתו בעיקר דבריו של התובע, והפנה האשמות לעבר הנתבעת 2, בת זוגו לשעבר. בין היתר העיד התובע - "...כשאני עזבתי לא היו כלבים, הכלבים שרטו לו את הזה..." (פ' מיום 17.9.2025, ע' 9, ש' 22).
- כאמור, האיחור במסירת הדירה מהווה הפרה יסודית של הסכם המכר. משכך, עומדת לתובעים זכות לבטל את ההסכם כולו או את החלק שהופר. בענייננו, מסירת התכולה הייתה צריכה להתבצע במועד מסירת הדירה ביום 15.7.2021. בפועל, החזקה בדירה נמסרה לתובעים לאחר קרוב לשנתיים ממועד המסירה החוזי. לאור כל האמור לעיל, אני קובע כי הסכם התכולה בוטל כדין.
- בשולי הדברים ייאמר שככל והיה נקבע שהסכם התכולה לא בוטל כדין - הרי היה מקום לחייב את הנתבעים, מתוך הסך של 270,000 ₪ בסך של 250,000 ₪ בגין עלות השמשת הבריכה - לענין זה ר' הדיון בסעיף 9.4 לעיל.
- סוף דבר באשר לטענת הנתבע לחוב נגדי בסך של 270,000 ₪
לאור האמור לעיל, אין לקבל את טענת הנתבע לחוב נגדי בסך של 270,000 ₪.
- הערה לפני סיום - באשר לטענה לפיה הנתבעת 2 הוכרה כפסולת דין
בסיכומיו, טוען הנתבע, כי הנתבעת הוכרזה פסולת דין "והלכה למעשה איננה, ולא הייתה לאורך כל התקופה כשירה משפטית לכל דבר ועניין." (ס' 3 לסיכומי הנתבע). אמירה זו לא תוכל לשנות את תוצאת פסק הדין ולענין זה יובאו הדברים הבאים:
- ראשית, בשום שלב לא צורפה אסמכתה לפיה הנתבעת היא פסולת דין.
- שנית, על פניו חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962 אינו דן באופן ישיר במעמדן של פעולות משפטיות של אדם בעל ליקוי נפשי שלא הוכרז או טרם הוכרז כפסול דין. עם זאת, ההלכה קובעת כי: "הכרזה על אדם כפסול דין הינה קונסטיטוטיבית, אין לה תחולה רטרואקטיבית ואין היא גורעת מכשרותו המשפטית של אדם בתקופה שקדמה לה. יתרה מכך, גם אם התקיימו התנאים להכרזה על אדם כפסול דין בשעה שביצע פעולות כלשהן טרם הוכרז כפסול דין, כל פעולותיו הקודמות תקפות." [רשות ערעור אזרחי 4428/10 פלוני נ' קצין התגמולים (27.1.2011, הש' י' דנציגר); וראו גם בערעור מיסים 946/08 פלוני נ' פלוני (26.5.2008, א' רובינשטיין); רשות ערעור אזרחי 3323/98 זקן נ' קצין התגמולים, פ''ד נז(5) 577 (2.7.2003, השופטת בדימ' ט' שטרסברג-כהן, והש' י' אנגלרד וא' ריבלין)].
- סוף דבר
- מכל האמור לעיל עולה שיש לחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, בסך של 1,000,000 ₪ [ר' סעיף 8.7(א) לעיל]; וכן בסך של 13,599 ₪ [ר' סעיף 10.1(ג) לעיל]; וכן בסך של 4,265 ₪ [ר' סעיף 10.2 (ג) לעיל].
- כלל הסכומים מסתכמים כדי 1,017,864 ₪(=1,000,000+13,599+4,265) ויישאו הפרשי הצמדה מיום 19.3.2024, מועד הגשת כתב התביעה המתוקן ועד לתשלום בפועל.
אשר על כן, התביעה מתקבלת באופן חלקי. אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, בתשלום הסך של 1,017,864 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 19.3.2024 ועד למועד התשלום בפועל. בנוסף, אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 59,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.