סך כל רכיבי התביעה - 2,616,017 ש"ח
בניכוי סכום לגביו הושגה פשרה (סעיף 42.10 לכתב התביעה המתוקן) - (17,684 ₪)
=======
סהגבלים עסקיים 2,598,333 ₪
=======
סכום התביעה - ככל הנראה בשל השמטת הסך של 499,200 סכסוך קיבוצי (א) לעיל - 2,099,133 ₪
- תוצאת פסק הדין
- לתובעים אכן נגרמו נזקים והם זכאים לפיצוי המוסכם בגין הפרת ההסכם. לצד זאת, וכפי שיורחב בסעיף 8.6 להלן - הלכה היא שאין ליתן לנפגע כפל פיצוי בגין ראש נזק אחד. במקרים בהם הפיצוי המוסכם והפיצוי הדרוש הוכחה נועדו לפצות על אותה פגיעה, הרי על הצד הנפגע לבחור באחד מהם או לקבל את הגבוה מבין שניהם. כפי שיפורט להלן, הנזקים שהוכחו נמוכים מהפיצוי המוסכם, ולכן חויבו הנתבעים בסך כולל השווה לסכום הפיצוי המוסכם בלבד.
- בסיומו של פסק הדין, תתקבל התביעה באופן חלקי, תוך חיוב הנתבעים בתשלום הסך (קרן) של 1,000,000 ₪, הוא סכום הפיצוי המוסכם וכן חיוב בסכומי נוספים בסך (קרן) של 13,599 ש"ח בשל תשלום בגין מס שבח ששילמו התובעים במקום הנתבעים וכן סך (קרן) של 4,265 ₪ בגין חוב לרשות המקומית ששילמו התובעים במקום הנתבעים. כל הסכומים יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת כתב התביעה המתוקן ועד למועד התשלום בפועל.
חלק שני - העדים שנשמעו וכן פירוט טענות הצדדים
- שני העדים שנשמעו
במסגרת ההליך נשמעו שני עדים בלבד - התובע 1, ומנגד הנתבע.
- טענות הצדדים
- הועתק מנבותמצית טענות התובעים
- התובעים הפנו לכך שהנתבעים, עורך דין ומשפטנית והתחייבו בהסכם "ביחד ולחוד". ביום 12.4.2021, נקשר בין הצדדים הסכם לרכישת דירה כנגד הסך של 10,000,000 ₪ (להלן, בהתאמה: "ההסכם" ו"הדירה"). יחד עם הדירה נמכרה גם תכולתה בסך של 270,000,000 ₪. הנתבעים הפרו את ההסכם למכירת התכולה, ולכן זה בוטל בהודעה מיום 4.4.2023.
- התובעים העבירו לידי הנתבעים, בהתאם להוראות ההסכם - סך כולל של 8,000,000 ₪. לאחר חתימת ההסכם, החלו הצדדים לקיימו. לאחר ששילמו התובעים את התשלום הראשון בסך של 1,000,000 ₪, ביום 13.4.2021, נרשמה הערת אזהרה לטובת התובעים. סך הכל העבירו התובעים לנתבעים 8,000,000 ₪, כאשר התשלום האחרון בסך של 2,000,000 ₪ הותנה במסירת החזקה בדירה. כמו כן, שילמו התובעים סך של 547,270 ₪ בגין מס רכישה.
- לקראת העברת התשלום האחרון של 2,000,000 ₪ - פנו התובעים אל ב"כ המוכרים ואולם הנתבעת סיכלה את העברת התשלום האחרון "התבצרה בדירה וסירבה למסור את החזקה בה" (סעיף 17 לכתב התביעה המתוקן). בהמשך וביום 26.7.2021, הודיעה הנתבעת על ביטול הסכם המכר בטענה לפיה הסכם המכר כפוף לפסק דין במסגרת הליכי גירושין המתנהלים בין הנתבעים, ובטענה כי הנתבע אינו מקיים את הוראות פסק הדין. טענה זו נזנחה, ובשלב מאוחר יותר הפכה לטענה חדש בדבר אופציה לחילופי נכסים,. אופציה אשר תאפשר לנתבעת להתגורר בנכס בו מתגוררים התובעים ובתמורה התובעים ירכשו את הדירה נשוא התובענה. אף אחת מהטענות לא מופיעה בהסכם.
- ביום 27.7.2021, דחו התובעים בכתב את טענות הנתבעת, התריעו כי מועד המסירה חלף ועל כך שבהסכם נקבע פיצוי מוסכם בסך של 1,000,000 ₪. ביום 15.8.2021, שלחו התובעים מכתב נוסף אשר לא קיבל מענה ענייני, וכך נאלצו התובעים להגיש תביעה לבית המשפט השלום (תיק אזרחי 39496-08-21). התובעים נאלצו, בעל כורחם, לנהל הליכים משפטיים רבים בבית משפט שונים.
- בחודש אפריל 2023 התקבל פסק דין המורה על פינוי הנכס הותנה בכך שהתובעים יפקידו בקופת בית המשפט את יתרת התמורה בסך של 2,000,000 ₪.
- גם לאחר פסק הדין שהורה על פינוי הנכס, לא נסללה הדרך לפינויו. התובעים נאלצו להגיש בקשה למתן 'פסיקתה אופרטיבית' בהליך בין הנתבעים לבין עצמם בבית המשפט לענייני משפחה. לענין זה, פנו התובעים לבית המשפט לענייני משפחה בו מתנהל הליך הגירושין בין הנתבעים וזאת במסגרת תביעות לאחר הסדר התדיינויות 43793-07-21, 56098-07-21 ו- 43818-07-21. בית המשפט לענייני משפחה דחה את בקשתם, וגם הליך ערעורי שנוהל בבית המשפט המחוזי נדחה (ההליך נוהל במסגרת רשות ערעור משפחה 25984-07-22).
- התובעים הרחיבו בכתב התביעה ארוכות ופירטו אודות הליכים משפטיים שונים שנאלצו לנקוט, התייחסו להליכים בפני סג' הנש' כב' השופטת כרמלה האפט (בית משפט שלום); בפני כב' השופטת איריס אילוטוביץ' (בית משפט לענייני משפחה); בפני סג' הנש' כב' השופט שאול שוחט (בית המשפט המחוזי); כב' השופטת סיגל רסלר זכאי (בית המשפט המחוזי); כב' השופט גלעד הס (בית המשפט המחוזי). עוד טענו לשינוי נסיבות בעקבות, לדבריהם, הנחת רימון רסס בפתח הנכס.
- לצורך הצגת המחלוקת כנדרש בשלב זה, לא ארחיב באשר לכל אחד מההליכים והדיונים אלא אפנה לכך שלגופו של ענין שביום 17.4.2023, הפקידו התובעים את יתרת התמורה וצו הפינוי נכנס לתוקף. לדברי התובעים - הנתבעים עדיין לא פינו את הדירה, והיה צורך בנקיטת הליכי הוצאה לפועל לפינויה.
- התובעים מציינים שלטעמם אין ספק כי הנתבעים הפרו את ההסכם כאשר התחייבו למסור את הדירה עד ליום 15.7.2021 (ס' 7א' ו-ב' להסכם) ובפועל צו פינוי הנכס התקבל רק בחודש אפריל 2023. לתובעים נגרמו נזקים והוצאות כספיות, כפי שפורטו בסעיף 2 לעיל.
- תמצית טענות הנתבעת
- לנתבעת לא היו כל טענות הגנה, שכן כלל לא הגישה כתב הגנה.
- הנתבעת אמנם לא הגישה כתב הגנה, ואולם ידעה היטב על ההליך ואף הגישה בו בקשות שונות. כך ניתן להפנות אל תגובה לבקשה לתיקון כתב התביעה שהוגשה ביום 12/9/2023; וכן בקשה לתיקון התגובה שהוגשה ביום 12/9/2023; עדכון מיום 20/9/2023; וכן מסמך שהוגש ביום 30/9/2024 ואשר מפאת פרטיותה וכבודה של הנתבעת 2 לא אתייחס אליו.
- תמצית טענות הנתבע
- לטענת הנתבע יש לדחות את התביעה כנגדו על הסף. הנתבע הפנה לכך שבינו לבין הנתבעת מתנהלים הליכים בבית המשפט לענייני משפחה. הנתבע טען שקיים את הסכם המכר ופינה את הדירה במועד הקבוע, ואף שיתף פעולה עם התובעים על מנת לסייע בפינוי הנתבעת.
- הנתבע הוסיף שהצדדים הגיעו בעבר להסכם באשר לפינוי הנתבעת מהדירה. הנתבע אף הגיע עם התובע להסדר לפיו ישולם לתובעים סך של 10,000 ₪ עבור כל חודש שכירות, וזאת מתוך כספי תכולת הדירה בסך של 270,000 ₪ אותם התחייבו התובעים לשלם ולא שילמו.
- מלוא התכולה שהתחייב הנתבע להעביר נותרה בדירה. לפיכך אין התובעים יכולים לחזור בהם מהתחייבויותיהם לשלם סך של 270,000 ₪ בגין התכולה הקיימת בדירה. הנתבע צילם בסרטון את הדירה ביום מסירתה לתובעים ונראה שהתובעים קיבלו את מלוא הציוד כפי שהתחייב הנתבע בהסכם.
- הנתבע חזר וציין שסוכם עם התובעים, כי ישולם להם סך של 10,000 ₪ בגין כל חודש שכירות, וזאת מיום 15.7.21, מועד מסירת החזקה בדירה ועד מועד פינוי הדירה בפועל ביום 20.4.2023, היינו סך של ₪ 220,000 ישולמו לתובעים ע"י הנתבעת 2 שהיא זו שלמעשה דחתה את מועד פינוי הדירה, כאשר מרבית תקופת הזמן הייתה בהסכמת התובעים.
- רק ביום 18.4.2023, השלימו התובעים חלק מיתרת התמורה בסך 2,000,000 ₪ בהתאם להחלטה מיום 30.3.2023. התובעים הם שהפרו את ההסכם עת בחרו שלא לשלם סך של 270,000 ₪ בגין התכולה המצויה בדירה. ההסכם בגין התכולה לא בוטל ומדובר במעשה חד צדדי של התובעים.
- התובעים היו מודעים לכך שהדירה נמכרת כחלק מהליך גירושין שהתנהל בין הנתבעים. הנזק הקיים בדירה נאמד באלפי שקלים בודדים וכלל תיקון תקרת גבס וניקוי בריכה. התובעים מנסים להתעשר שלא כדין על חשבון הנתבע וממאנים לשלם לו סך של 270,000 ₪. לא ברור לנתבע מדוע לא שילמו התובעים את יתרת התמורה בסך של 2,270,000 ₪ ביום מסירת החזקה.
- הנתבע הוסיף שאין בהודעתה של הנתבעת שהנתבע לא אחראי כלל למעשיה, כדי למנוע מהתובעים להשלים התחייבותם בהסכם המכר. הנתבע פעל על מנת לסייע לתובעים לפנות את הנתבעת, שיתף פעולה בהליכים המשפטיים, שכר שירותיו של עו"ד אבידן ארביב על מנת שזה יחפש דירה לנתבעת וילווה אותה בהשכרת דירה חליפית, ועמד בכל ההסכמים הכתובים והלא כתובים, המוקלטים והלא מוקלטים שהיו בינו ובין התובעים. סיועו הרב צלח והנתבעת עברה להתגורר בדירת מגורים אותה שכרה בסיועו של הנתבע ביום 30.4.2023.
- הנתבע האשים את התובעים בכך שניצלו מצוקה של זוג בהליך גירושין, רכשו נכס בסך ₪ 10,270,000 ששוויו היה כ- 15,000,000 ₪ ביום הרכישה והיו מודעים לכך. לאורך כל הדרך הציע להם הנתבע להשיב להם כספם חזרה, והם סירבו לכך ביודעם כי עשו רווח נאה בעת חתימתם על הסכם המכר שכן מדובר בדירת טריפלקס בנווה אביבים ברמת אביב, ששוויה גבוה ממחיר הרכישה.
- עוד מוסיף הנתבע טענה אשר ממילא אין מקומה בהליך כאן - אלא בהליך בין הנתבע לבין הנתבעת. לדברי הנתבע - בהתאם לפסק דין שניתן בבית המשפט לענייני משפחה במסגרת הליך הטרדה מאיימת וצו הגנה 25558-07-71 ביום 21.2.2021, חלקה של הנתבעת בדירת המגורים הוא מיליון ₪, שמתוכם נותרו סך של כ-218,000 ₪ בקופת בית המשפט. לאחר ביצוע תשלום המשכנתא, יתרת הכספים שייכים לנתבע שכחלק מההסדר כאמור בבית המשפט לענייני משפחה, הסכים כי תירכש דירה עבור ילדיהם המשותפים של הנתבע והנתבעת, תירשם הדירה על שם הילדים ואין לנתבעת כל זכויות קנייניות בדירה זו. כלומר, סך של 2,000,000 ש"ח שהופקדו בקופת בית המשפט על ידי התובעים אינם שייכים לא לנתבע ולא לנתבעת אלא לילדיהם המשותפים, וככל שיינתן פסק דין כנגד הנתבעת, אין לתובעים כל סמכות לעשות שימוש בכספים אלו.
הערת מעבר - אין באמור לעיל כדי להביא את מלוא טענות הצדדים, אך די בכך כדי להציב המסד להמשך פסק הדין.