המסגרת הנורמטיבית בעניין סמכות בתי הדין לעבודה בעניינים שבנדון
- בפסק דין שניתן בבית הדין הארצי לעבודה במסגרת הליך ערעור עבודה 53036-03-20 דוד פלד - מדינת ישראל [פורסם בנבו] (מיום 12.4.21) הובהר כי במסגרת ההליך בית הדין לעבודה ידון בעניינים אשר מיקודם בתובענה הכספית בלבד.
"נקדים את המאוחר ונציין כבר במהלך הדיון בפנינו טען המערער "את עניין חוקיות הנוהל אפשר למחוק מכתב התביעה ואז נסתפק בתקיפה עקיפה. שלוועדה בהחלט יש סמכות בתקיפה [עקיפה] אם הנוהל קוים או לא והאם זו הייתה סיבה... " (עמ' 3 שורות 1-3 לפרוטוקול).
- עוד נפסק, כי "...החוקים המוצעים נועדו לקבוע כי מעמדו של שוטר או סוהר אינו כמעמד עובד שכיר אחר לצרכי שיפוט לפי חוק בית הדין לעבודה. דרכי העסקתו של אדם כשוטר או כסוהר, תנאי גיוסו לשירות, חבותו האישית בחובות כלפי הציבור, האחריות הישירה שבה הוא נושא כלפי הציבור וכלפי החוק, הסמכויות הרבות האחרות המוקנות לו עם גיוסו, תנאי השירות המיוחדים שלו, המשמעת המחייבת אותו והענישה המשמעתית החמורה, דרכי השחרור והפיטורין מן השירות - כל אלה הינם שונים בתכלית ממה שמקובל בתחום יחסי העבודה, בין שהמעביד הוא פרטי ובין שהוא ציבורי."
- בשל אופיים המיוחד של תפקידי משטרה ושירות בתי הסוהר בחברה, ובשל האחריות הרבה הקשורה במשרת שוטר או סוהר, נקבעים דרכי גיוסו של שוטר או סוהר, חובותיו, סמכויותיו ומשמעותו בחוק מיוחד, בנבדל משאר עובדי המדינה:
"זיקת שוטר או סוהר למסגרת השיפוטית המיוחדת של בית הדין לעבודה, בעניינים שהוא עשוי לראותם כנעוצים ביחסי העבודה שבינו לבין מפקדיו - עלולה לערער יסודות חשובים במבנה הארגוני העדין והמיוחד של השירות.
אין כוונה להשתחרר מתחולת חוק בית הדין לעבודה אלא לעניין תובענות מסויימות הקשורות באופיו המיוחד של השירות. סמכויות אחרות של בית הדין לעבודה, כגון סמכויותיו לענין הלנת שכר וחופשה שנתית, וסמכויותיו כערכאת ערעור על החלטות לפי חוק שירות המדינה (גמלאות), ולפי חוק החיילים המשוחררים (החזרה לעבודה), תש"ט-1949, וכן בתובענות לפי חוק הגנת השכר, תשי"ח-1958, ועוד - לא ייגרע מהן".
- מפסיקתו של בית המשפט העליון עולה מגמה ברורה של מתן פרשנות מרחיבה לסעיף 93א לפקודה, בשים לב לתכלית שביסודו..."אף אם הדבר יביא לפיצול הדיון, על אף ההכבדה הטמונה בכך....התוצאה המעשית הנובעת מן ההכרעה אינה פשוטה מבחינת המשרתים בשירות בתי הסוהר והמשטרה. זאת, כיוון שבית המשפט לעניינים מינהליים בדונו בעתירה מינהלית -להבדיל מתובענה מינהלית - אינו מוסמך להושיט סעד כספי (ראו סעיף 8 לחוק בתי משפט מינהליים). מגבלה זו מחייבת נקיטת כפל הליכים בשתי מערכות שונות בדרך לקבלת הסעד, קרי תובענה לסעד הצהרתי בבית המשפט לעניינים מינהליים בנוגע לחוקיות הפיטורים, וככל שייקבע כי נפל פגם באלה הגשת תובענה לסעד כספי בבית הדין האזורי לעבודה. תוצאה זו מעוררת קשיים לא מבוטלים מבחינת אפשרות הגישה לערכאות שיפוטיות."
- פסק הדין המנחה בסוגיית סמכותו של בית הדין לעבודה לדון בתביעות של סוהרים ניתן בעניין חלמיש (בית דין גבוה לצדק 1214/97 חלמיש נ' בית הדין האזורי לעבודה, פ"ד נג(2) 647). בית המשפט הגבוה לצדק - בהרכב של חמישה שופטים - בחן את סמכותו של בית הדין לעבודה לדון בתביעת שכר של מי שמונה בזמנו לכהונת הרב הראשי של שירות בתי הסוהר ודן ב"תחרות" בין סעיף 129 לפקודת בתי הסוהר לבין סעיף 76 לחוק בתי המשפט, המתיר לערכאה משפטית לדון בשאלות אגב, וקבע -
"כולנו נסכים - למצער, לכאורה - כי תביעתו של חלמיש לקבלת שכר מן המדינה הינה תביעה הבאה בגדרי סמכותו של בית-הדין לעבודה. המדובר הוא בתביעה בין עובד למעביד; עילת התביעה מקורה ביחסי עובד ומעביד והכול כדבר סעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה. "אגב" תביעה זו מתעוררת שאלה שעניינה חוקיות השעייתו של חלמיש, וכמותה שאלה שעניינה חוקיות פיטוריו מן השירות. לו עלו שאלות אלו לפני בית-הדין לעבודה כשאלות-מישרין, לא היה בית-הדין בן-סמך להידרש להן. על כך מסכימים הכול. ומכאן השאלה - היש בכוחה של הוראת סעיף 76 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] לשאת על כתפיה הכרעה בשאלות אלו אף-הן - כ"שאלות-אגב"... (עמ' 657 לפסק הדין)
- ובהמשך פסק הדין, מזכיר כב' הש' מ' חשין כי בזמנו הוחלט בבית המשפט הגבוה לצדק כי בית הדין לעבודה מוסמך לדון בפיטורי שוטרת כיוון שהוא נושא הנמנה עם יחסי עובד ומעביד. אלא שהמחוקק לא ראה בעין יפה החלטה זו ומכאן הגיעה לעולם הוראת סעיף 129 לפקודת בתי הסוהר (וכך גם הוראת סעיף 93א לפקודת המשטרה). הש' חשין מצטט ארוכות מדברי ההסבר להצעת החוק, וקובע לגבי הוראת סעיף 129 כך:
"תכלית ההוראה שקופה וצלולה: שלילת סמכותו של בית-הדין לעבודה בענייני סטטוס או "מעין-סטטוס" של סוהר. דברים אלה עולים מפורשות מגלגולו-של-חוק, והארכנו לדבר בכך. חקר תכליתו של החוק חייב להוליכנו למסקנה כי שלילת סמכותו של בית-הדין לעבודה - בעניינים המנויים בסעיף 129(א) לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש] - הינה שלילה מכול-וכול, שלילת-מישרין וכמותה שלילת-עקיפין. אכן, לעניין תכלית החוק - להרחיק נושאים מסוימים מבית-הדין לעבודה - ומטעמים מפורשים ומפורטים כפי שראינו, נתקשה להבחין בין תקיפת-מישרין לבין תקיפת-עקיפין."
- כב' השופט חשין מוסיף, כי "אין אנו מדברים בדיכוטומיה של עיקר-טפל, ולא עליה נִבְנֶה. מדברים אנו בתכלית החוק, במטרה שנתכוון החוק להשיג. ודומה עליי, כי פירוש הוראת סעיף 129(א) כמו מתירה היא הקנייתה של סמכות-עקיפין לבית-הדין לעבודה (באמצעות סעיף 76 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב]), יש בה כדי לחתור עמוקות תחת תכלית ההסדר שקבע החוק." (בעמ' 668-669 לפסק הדין בעניין חלמיש).
- בסופו של יום דחה בית המשפט העליון את העתירה פה אחד וקבע כי "בית-הדין לעבודה נעדר סמכות לדון בתביעות שהוגשו לו. הכרעה בתביעתו של חלמיש - על כל עילותיה - מחייבת הכרעה בתוקפו של מעשה שחרורו מן השירות או בתוקפה של השעייתו מן השירות, וכהוראת סעיף 129(א) לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש] נעדר בית-הדין לעבודה סמכות להידרש לשאלות אלו. ... משנשללה סמכותו של בית-הדין לעבודה להידרש לנושא הפיטורין, נשללה ממילא סמכותו להידרש להחלטתה של הוועדה הרפואית אף-היא." (671-672 לפסק הדין) .
- בעניין סכסוך עבודה 30939-04-15 [פלוני] נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] החלטה מיום 28.4.2015 (להלן - "עניין דרקץ") מסביר השופט אורן שגב למי הסמכות לדון בפיטורי שוטרים או סוהרים ו/או פגיעה בתנאי העסקתם;
"... ובכן, הסמכות אינה לבית הדין לעבודה, אלא לבתי המשפט לעניינים מנהליים."
- בפסק הדין בעניין דרקץ נדונה השאלה, מדוע לא ידון בית הדין לעבודה בתביעתו של סוהר על חשיפת שחיתויות, וזאת מאחר וסעיף 3 לחוק ההגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות אן במינהל התקין) , תשנ"ז 1997 (להלן: "חוק הגנה על עובדים") קובע כי לבית הדין לעבודה הסמכות הייחודית לדון בהליך אזרחי בשל הפרת החוק?
- בפסק הדין נקבע כי למעשה, שתי הוראות חוק מתנגשות: מחד, סעיף 129(א) לפקודת בתי הסוהר המחריג תובענה כנגד החלטה על פיטורי סוהר או שחרורו מהשירות מסמכות בתי הדין לעבודה לעומת סעיף 3(א) לחוק הגנה על עובדים לפיו לבתי הדין לעבודה תהיה סמכות ייחודית לדון בהליך אזרחי בשל הפרת החוק.
- בפס"ד בעניין דרקץ כב' השופט שגב קובע כי למרות שחוק הגנה על עובדים נחקק לאחר חקיקת סעיף 129(א) לפקודה, אזי מהלכת חלמיש עולה כי עניין לנו בהוראת חוק ספציפית שהמחוקק הכניס לפקודה על רקע פסיקת בתי המשפט, במטרה להסיר כל ספק כי הסמכות הייחודית לדון בפיטורי שוטר סוהר או בפגיעה בתנאי העסקתם, גם אם אלה נעשו בניגוד לחוק, הוקנתה לבתי המשפט המנהליים ולא לבתי הדין לעבודה.
- המחוקק לא איבחן ביחס לסיבת הפיטורים או השחרור משירות, כי אם קבע באופן גורף שבכל הקשור להחלטה מסוג זה, ידון בכך בימ"ש לעניינים מנהליים;
בנוסף קובע בית הדין בעניין דרקץ כי לפי הלכת חלמיש, בתי הדין לעבודה אינם מוסמכים לדון בעניינים שבגררא המצויים מלכתחילה בתחום סמכותם הייחודית, שעה שמדובר באחד מהמקרים המפורטים בסעיף 129(א) לפקודה: