"אין כך הדבר בנוגע לבתי המשפט המנהליים, עת מגיעים אליהם עניינים שבסמכות הייחודית של ביהעברת מקום דיון הנילווים לשאלת חוקיות הפיטורים. כאשר השאלה המרכזית שעומדת להכרעה היא בחינת חוקיות הליך פיטורים של שוטר או סוהר, קבע המחוקק כי יש לבחון אותה בכלים שאינם לקוחים מתחום דיני העבודה; לו רצה המחוקק שסמכות ביהעברת מקום דיון תשתרע גם על שוטרים וסוהרים חושפי שחיתויות, חזקה עליו שהיה מציין בחוק, כי חרף האמור בסעיף 129(א) לפקודה, סמכותו של ביהעברת מקום דיון אינה מוגבלת."
- הרציונל שעמד בבסיס החרגת ציבור השוטרים והסוהרים מסמכותו של ביה"ד, נובע מהתפיסה כי בקשר לשתי אוכלוסיות אלה, אין לדון בכלים משפטיים הלקוחים מעולם דיני העבודה בשל אופיו המיוחד של השירות ומאפייניו הייחודיים."
"הוראת חוק זו נחקקה בכוונת מכוון, לאור פסיקת בימ"ש העליון. המחוקק, שהחיל את החוק ביחס לעובדי מדינה שאינם נמנים על ציבור השוטרים והסוהרים, לא סייג את סעיף 129(א) לפקודה, ובהעדר הוראת חוק מפורשת נותרה הסמכות הייחודית לבימ"ש לעניינים מנהליים...
- אם כך, בעוד שלפי סעיף 76 לחוק בתי המשפט, רשאי בימ"ש לעניינים מנהליים לדון בנושאים שנמצאים בסמכות הייחודית של ביהעברת מקום דיון לעבודה, לא כך הדבר בנוגע לביהעברת מקום דיון לעבודה בבואו לדון בעניינים מנהליים.
- ואולם, קיימים כאמור נושאים שבית הדין לעבודה כן מוסמך לדון בהם בעניינם של שוטרים וסוהרים, כגון תביעות להפרשי שכר, גמלאות וכו', אשר אינם באים בגדר סעיפים 93 לפקודת המשטרה ו/או סעיף 129 לפקודת בתי הסוהר - לא כך בענייננו.
מן הכלל אל הפרט
- עניינה של התביעה דנן הוא אי קידומו של התובע וככזו מצויה בתחום סמכותו של בית המשפט לעניינים מנהליים. בירור טענת ההתעמרות הנטענת במסגרת עתירה מנהלית בבית משפט לעניינים מנהליים, אף מתיישב עם תכלית החוק, אשר העניקה ביטוי לייחודיות השירות בגופי הביטחון ולמורכבותם למול אופיים ההיררכי.
- ניהול הליכים אלה בבית הדין לעבודה, שמיעת עדויות וניהול הליך הוכחות טומן בחובו הכבדה פוטנציאלית ואינו עומד בקנה אחד עם תכלית החקיקה למנוע זיקת סוהר / שוטר למסגרת השיפוטית המיוחדת של בית הדין לעבודה, העלולה לערער יסודות חשובים במבנה הארגוני המיוחד של השירות.
- לא סביר ולא מידתי בעינינו, כי בתי הדין לעבודה יקיימו דיונים בענייני סטטוס באצטלה של תביעה לפיצוי על התנהלות פסולה של יחסי עבודה (התעמרות). וכפי שנפסק בתיק בית דין גבוה לצדק 727/85 נוצר נ' בית הדין הארצי לעבודה (פורסם בנבו, 30.3.87):
"לאור המגמה המוצהרת והברורה... יש לדעתי לקיים תכליתה של ההוראה הברורה אשר בסעיף 93א' גם בנסיבות כדוגמת אלו... אין זה מקובל עלי, כי הוא יהפוך לעניין הנתון לסמכותו של בית הדין על ידי כך שיצורף לעילה אחרת, אשר תשמש מעין מעטה, שיהפוך את עניין הפיטורין לנושא שבגררא. יהיה בכך, לפי הרגשתי, משום סיכול תכליתו של סעיף 93א' על כל מרכיביו, שהרי אין צורך לומר כי כל אחד מן הנושאים המנויים בסעיף 93א' יכול להיות משולב על נקלה בעילות לווי, שישמשו מעין כרטיס כניסה לבית הדין לעבודה."
- בדומה לכך, גם בתיק בית דין גבוה לצדק 1214/97 הרב יצחק חלמיש נ' בית הדין הארצי לעבודה, נג(2) 647(1999) פסקה 22, בית המשפט העליון התבטא בנחרצות כאשר קבע:
"מדברים אנו בתכלית החוק... ודומה עלי, כי פירוש הוראת סעיף 129(א) כמו מתירה היא הקנייתה של סמכות - עקיפין לבית הדין לעבודה (באמצעות סעיף 76 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), יש בה כדי לחתור תחת תכלית ההסדר שנקבע".
- התובע בעצמו מביא ומצטט בתגובתו מבית דין גבוה לצדק 727/85 קריחלי נוצר נ' בית הדין לעבודה, [פורסם בנבו] כי תפקידי משטרה ושירות בתי הסוהר בחברה הנם ייחודיים ורגישים ובשל כך "קביעת דרכי גיוסו של שוטר או סוהר, חובותיו, סמכויותיו ומשמעו בחוק מיוחד, בנבדל משאר עובדי המדינה... זיקת שוטר או סוהר למסגרת שיפוטית המיוחדת של בית הדין לעבודה, בעניינים שהוא עשוי לראותם כנעוצים ביחסי עבודה שבינו לבין מפקדיו - עלולה לערער יסודות חשובים במבנה הארגוני העדין והמיוחד של השירות.".
- לא השתכנענו מתגובתו של המשיב, כי תביעתו מנותקת מסוגיות משמעת ושרשרת הפיקוד, אשר במסגרתם ניתן לשקול, במקרים מיוחדים וחריגים, כי יתנהלו בבית הדין לעבודה. נהפוך הוא, כל הדוגמאות אשר פירט התובע בעצמו, במסגרת תגובתו (והן במסגרת כתב התביעה), נוגעות ו/או נובעות מעניינים הקשורים בקידומו. כך, לדוגמה:
ס' 10 לכ' התביעה: "על אף העובדה כי התובע שימש בכל התפקידים...במסירות...נראה כי דווקא הארגון שם לו למטרה להתעמר ולהשפיל אותו, ולמנוע את קידומו..". (ס' 12 לתגובת המשיב).