לעדותו של מר הרצוג, על היומנאי לשאול כל אזרח על פשר הגעתו לתחנה (עמ' 62). עוד סיפר כי היומנאי לא יאפשר כניסה ללא סיבה מוצדקת. העד הוסיף והבהיר כי במקרה של קטטה המונית לא תתאפשר כניסה חופשית של הקבוצות היריבות, אלא על פי הנוהל תועמד ניידת משטרה בכניסה ותדאג להפרדה בין העצורים לבין הקבוצות היריבות.
- השוטר ביסאן סלימאן, ששימש כרכז סיור, העיד כי ידע על תלונות שהוגשו על ידי משפחת צ'רבי כנגד התובע (עמ' 56). העד אישר שידע כי בין התובע למשפחת צ'רבי קיים סכסוך מתמשך. העד היה בדרכו לצאת מהתחנה בעת שהתפתח האירוע. לדבריו קודם ליציאה ניתנו הנחיות שונות ליומנאי (נ/21), אולם לא ניתנו הנחיות מפורשות ביחס לתובע ולמשפחת צ'רבי. העד חזר על הגרסה ולפיה היומנאי הוא שמפקח על הכניסה והיציאה מהתחנה, אולם הוסיף כי "[...] השער לא כל כך עושה את העבודה" (עמ' 58). לדבריו לעיתים השער נותר פתוח ולא נסגר, ולעתים היומנאי עסוק מידי כדי לפקח (עמ' 58).
היומנאי לא זומן לעדות. אין ראיה האם הנתבעים 3-2 נבדקו לפני כניסתם לחצר, מתי נכנסו ומה אמרו ליומנאי כאשר ביקשו להיכנס.
- ממכלול הראיות האמורות מתחייבת המסקנה ששוטרי התחנה התרשלו ולא מילאו את חובתם להגן על התובע מפני אפשרות התקיפה מצד בני משפחת צ'רבי. ראינו כי הסכסוך בין התובע למשפחת צ'רבי היה ידוע וניתן וצריך היה לצפות כי אם יתקיים מפגש בין התובע למשפחת צ'רבי, הדבר עלול לגלוש ולהתפתח לאירוע אלים. כל שוטר צריך להבין שיש למנוע מפגש שכזה ולהרחיק ולהפריד בין המתלוננים לתובע, שהיה עצור בשל תקיפתם של המתלוננים.
- ניתן גם לקבוע באופן ברור כי שוטרי התחנה לא פעלו כפי שצפוי היה שיפעלו. כאשר ישנה צפייה להתרחשות מעשי אלימות, נדרשות פעולות למניעת המפגש. פעולות כאלו לא נעשו. כך למשל צפוי היה כי בטרם הובלת התובע לחצר התחנה תיערך בדיקה מי נמצא בחצר והאם יש בו פוטנציאל לסכן את התובע. ניתן היה באופן פשוט לוודא כי החצר סגורה למבקרים במשך מספר דקות על מנת להבטיח את יציאת הניידת עם העצורים. המידע בדבר יציאת התובע לחצר היה בידי היומנאי שרשם את שמות היוצאים. קל ופשוט היה להבהיר לו מיהם המתלוננים ולהנחותו למנוע את כניסתם לחצר למשך הזמן הנדרש ליציאת העצורים.
- יציאת עצור כשהוא אזוק לאחר לחצר הפתוחה לקהל הרחב, ללא כל פיקוח והשגחה מי נמצא בחצר ומי מסוכן לעצורים, אינה יכולה להיחשב כנוהל סביר. נוהל סביר צריך להפריד בין העצורים לקהל האזרחים המגיע לתחנה. הדבר דרוש הן לביטחון העצורים, הן לביטחון הקהל והן לשם שמירת כבודם של העצורים.
ההפרדה בין העצורים לקהל יכולה הייתה להיעשות בדרכים פשוטות, בין בדרך של הקפדה מי נכנס ומתי נכנס לחצר, ובין בדרך של הפרדת פתחי היציאה. אין כל קושי, ולא הוצג בפניי קושי, להוציא עצירים מהתחנה מהפתח האחורי, המשמש לחלק מהיחידות. לא הובא כל הסבר מדוע פתח זה אינו יכול לשמש להוצאת עצורים.