בית הדין המשמעתי ציין בגזר דינו כי:
"במעשהו זה הנאשם הפעיל אלימות בוטה שיש בה משום בריונות של ממש, כלפי המתלונן, בנסיבות בהן לא היתה כל נחיצות או הצדקה להפעלת כח מכל סוג שהוא".
עוד צוין בגזר הדין:
"יצוין כי במקרה שלפנינו לא נטען לפרובוקציה. הנאשם הודה בעובדות כתב האישום לפיהם במהלך דין ודברים עם המתלונן, הוא יצא מהניידת ונגח בפניו של המתלונן. בנסיבות אלה אין ולא יכולה להיות כל הצדקה לאקט האלים הקיצוני בו נקט הנאשם".
- הנתבע הגיש תצהיר שלו. המדינה הגישה שלושה תצהירים מטעמה, של השוטרים שהיו במקום, לרבות רס"ב דוד שאקו, שותפו לניידת של הנתבע; רס"ר משה משיח ורס"ר מאיר תורג'מן, שוטרי סיור שהיו במקום בניידת תנועה נוספת.
מיד אומר כי עדותם של הנתבע והשוטרים מטעם הנתבעת לא עשו עלי רושם מהימן ומשכנע; הן לא היו קוהרנטיות וכללו הפרזות והגזמות בלתי סבירות.
- הנתבע תיאר את גירסתו לגבי נסיבות האירוע בסעיפים 15 - 25:
"15. שאלתי את התובע מדוע הוא נוסע ללא חגורת בטיחות והוא השיב כי הוא רצה לרדת לקנות סיגריות.
- ניגשתי לניידת על מנת לרשום לתובע דו"ח תנועה על נסיעה ללא חגורת בטיחות. נכנסתי לניידת וסגרתי את דלת הניידת, כאשר חלון הניידת בצד בו ישבתי היה פתוח.
- התובע הגיע לניידת וחיכה מחוץ לניידת בעת שרשמתי את הדו"ח. ביקשתי מהתובע לא לעמוד לידי בשעת רישום דו"ח התנועה, אלא שלא זו בלבד שהתובע לא התרחק מהניידת, אלא שהוא החל בלעיסת מסטיק בצורה קולנית באופן מכוון, וזאת סמוך לאוזני כאשר חלון הניידת פתוח.
- למרות שביקשתי מהתובע מספר פעמים שלא לעמוד לידי, הוא לא התרחק והמשיך לדבר אליי בצורה מאיימת, ואמר: "מי אתה? למה מי אתה? אז מה אם אתה שוטר?", תוך שהוא לועס מסטיק ומפוצץ בלונים מהמסטיק באופן שכל פני התמלאו מהרוק שבפיו. אני לא לעסתי מסטיק.
- רציתי לצאת מהניידת על מנת שהתובע יתרחק מהרכב, אולם כאשר ניסיתי לצאת מהניידת התובע אחז בדלת ומנע ממני לצאת מהרכב, תוך כדי שהוא צועק: 'מי אתה?'. התובע עשה זאת 4 פעמים - כאשר אני פותח את הדלת והוא סוגר אותה בחזרה.
- לאחר ארבעה ניסיונות כושלים לצאת מהניידת, הצלחתי לצאת מהניידת. בשלב כלשהו התובע התקרב אלי בצורה מאיימת צמוד אלי ואמר לי: מי אתה? אני לא מפחד ממך' תוך כדי מבט מאיים, כאשר הוא מניף את ידיו בצורה בריונית ליד החברים שלו שהיו במקום. אציין כי מפיו של התובע נדף ריח של אלכוהול והוא התנהג כשיכור.
- אמרתי לתובע שהוא עצור, אולם התובע המשיך להתקרב אליי באופן מאיים, ומתוך הגנה עצמית ובתגובה של רפלקס לכך שהתובע התקרב אליי עוד ועוד בצורה מאיימת, נאלצתי להזיז את הראש הצדה ומתוך כך התנגשתם והוא נפגע באפו. אציין כי לא תפסתי אותו ונגחתי בו אלא הזזתי את ראשי כדי להתרחק ממנו כאשר ראשו היה מושט לעברי, וכתוצאה מהתזוזה וכחלק מהגנה עצמית, התנגשנו והתובע נפגע באפו.
- חשוב לציין כי המקום בו עמדנו התובע ואני היה מקום לא מואר, ולא ידעתי אם יש לתובע סכין או חפץ מסוכן אחר על גופו, וזאת בנוסף להיות המקום רגיש ביותר ונכח האירועים הרבים והקשים שאירעו בו.
- התובע החל להשתולל וניסה לתקוף אותי וניסה לתת לי אגרוף וקיבל אותי. השוטרים שהיו בסביבה באו לעזרתי ואזקו את התובע.
- השוטר שהיה איתי בניידת, דוד שאקו, ואני לקחנו אותו איתנו לתחנת המשטרה במעלה אדמים, כאשר כל הדרך הוא התנצל בפני וביקש שלא נעצור אותו. לפני שהעלינו את התובע לניידת, חבריו של התובע והתובע התנצלו ובפני והתחננו שלא אעצור את התובע ושנסיים את העניין ונעשה "סולחה", אולם אני התעקשתי שיגיע לתחנת המשטרה.
- כשהגענו לתחנת המשטרה התובע התנצל בפני לאחר החקירה. הוא אמר לי: 'עשיתי טעות. אני רוצה להתנצל'".
בכל הכבוד, דבריו של הנתבע בסעיף 18 לתצהירו, שלפיהם פניו נתמלאו מרוק שניתז מלעיסת המסטיק של הנתבע, מופרזים, אינם סבירים וקשה לקבל אותם. כך גם דבריו בסעיפים 19 ו- 20 לתצהירו, שלפיהם התובע מנע ממנו לצאת מהניידת, אינם סבירים ואינם משכנעים. הנתבע אף הרחיק לכת יותר ובעדותו מסר שהתובע ממש נעל אותו בתוך הניידת (ראו: עמ' 51 לפרוטוקול הדיון, ש' 17 - 26). דברים אלה אינם מתיישבים עם דבריו בסעיף 21 לתצהיר שלפיהם לאחר שיצא מהניידת, התובע המשיך להתקרב אליו. מדברים אלה עולה שהתובע היה במרחק מסוים מהניידת שעה שהנתבע יצא ממנה, אחרת הוא לא היה יכול להתקרב יותר אל הנתבע כדבריו.