זאת ועוד. אין זה סביר שהשוטר משיח לא הבחין כלל בפגיעתו של התובע על ידי הנתבע, למרות שהנתבע בעצמו מאשר שהתובע נפגע כתוצאה מהסטת ראשו.
- השוטר ניר תורג'מן מסר בתצהירו כי בעת האירוע הוא ישב בניידת על מנת לרשום דו"ח תנועה לנהג; בעודו רושם את הדו"ח, הוא שמע לפתע את השוטר משיח, השותף שלו, צועק: "מכות". מיד הוא יצא לכיוון האירוע ואז הבחין בניסיון השתלטות על התובע; הוא ניגש והוציא אזיקים ואזק את התובע (ראו: סעיפים 12 ו-13 לתצהירו של תורג'מן).
במהלך חקירתו מסר השוטר תורג'מן כי הוא לא הבחין בהתפתחות האירוע; הוא הגיע למקום רק לאחר שהאירוע היה בעיצומו והתובע היה על הרצפה; מיד הוא נטל אזיקים ואזק את התובע מבלי לדעת את נסיבות האירוע (ראו: עמ' 40 לפרוטוקול, ש' 1 - 7; עמ' 41, ש' 21 - 20).
שאלת האחריות
אחריות הנתבע
- כאמור, התובע הוכיח את גרסתו מעבר למאזן ההסתברויות, שלפיה הנתבע תקף ופצע אותו ללא כל הצדקה. בנסיבות אלה סבורני כי יש לקבוע כי הנתבע ביצע כלפי התובע עוולת תקיפה והתרשל במילוי תפקידו.
- לעניין סטנדרט ההתנהגות והזהירות החל על שוטרים, אין לי אלא להצטרף לפסיקה שהובאה בגזר דינו של בית הדין המשמעתי. ראו: דבריו של כב' השופט מלץ ב-ערעור פלילי 64/86 אשש נגד מדינת ישראל [פורסם בנבו] (24.6.1986) :
"שוטרי ישראל, מלאכתם קשה ואחראית, מלווה לא אחת סיכונים והתנכלויות, והינם ראויים לכל אהדה שיכולים בתי המשפט לתת להם. אך במה דברים? כל עוד הם זוכרים וערים לכך שהסמכות והמרות שהוענקו להם, רק לצרכי ביצוע התפקיד ניתנו ואסור שיעשה בהם שימוש לרעה. עליהם לשנן זאת לעצמם השכם והערב, דוקא משום שמלאכתם מחייבת לעתים קרובות נוקשות ואפילו שימוש בכח. המעבר מ"כח סביר" לאלימות מיותרת הוא מהיר ומפתה וחלילה להם לעבור את הגבול. עליהם לדעת ולהבין כי אם יעברו את הגבול ואם ישתמשו לרעה בסמכויות שנתנו להם, ובעיקר אם ינהגו באלימות מיותרת, לא יעניקו להם בתי המשפט אהדה, וימצו עמם את הדין ומן העבר השני, אזרח הבא במגע עם אנשי משטרה, אפילו הוא חשוד או עברין, זכאי לצפות ולהניח שאם יתנהג כהלכה לא יגעו בו לרעה. מעשי אלימות ברוטלית כמו אלה של המערערים, פוגעים קשות הן במערכת היחסים, העדינה בלאו הכי, שבין האזרח למשטרה, והן במוניטין של המשטרה וביכולתה לתפקד כדבעי".
וכן דבריה של כב' השופטת פרוקצ'יה בבית דין גבוה לצדק 7141/05 ויטקון נ' מפכ"ל המשטרה [פורסם בנבו] (27.2.2006).