ככלל, סעיף 10א(א) לפקודת הראיות כיוון לאותם מקרים שבהם מסר העד את אמרתו שנרשמה, ואילו במהלך עדותו בבית המשפט הוא מוסר דברים סותרים. ואולם, לעתים עסקינן בעדים שאמנם התייצבו למסירת עדות, אך הלכה למעשה סירבו להשיב לשאלות שנשאלו; עדים שהחליטו למלא פיהם מים ולשתוק כתגובה לשאלות מטעם הצדדים או מטעם בית המשפט ("העד השותק"); עדים שענו תשובות שאינן עקביות או עדים שהשיבו בגיבוב מילים בלתי ברורות כדי להתחמק כך ממתן מענה לשאלות (ה"עד המקשקש"). בית המשפט העליון (בהרכב מורחב של 11 שופטים) דן בסוגיות אלו במסגרת דיון נוסף פלילי 4390/91 מדינת ישראל נ' חג' יחיא, פ"ד מז(3) 661 (להלן: "חג' יחיא"), ושם נקבע, ברוב דעות, כי המבחן להגדרה "עד במשפט" הוא מבחן פיזי. עד במשפט הוא מי שהתייצב על דוכן העדים אחרי שהוזמן כדין והוזהר כחוק. מעמדו של אדם כ"עד" אינה נבחנת לפי תוכן דבריו בבית המשפט, אלא באופן עובדתי בהתאם למעמדו לפי כתב האישום, הזימון לעדות וההתייצבות על דוכן העדים בבית המשפט. משכך, גם עד שותק או עד שממאן לענות על השאלות עונה על התיבה "עד". יצוין כי בפסיקה נקבע כי עד המשתף פעולה באופן חלקי, היינו אינו "עד שותק" או "עד מקשקש", אלא מצוי בטווח שבין הקטבים, אינו יוצא מגדר הוראת סעיף 10א לפקודת הראיות. בערעור פלילי 897/12 חאלד סלהב נ' מדינת ישראל (30.7.2012) ניתנה התייחסות למצב שבו עד השיב באופן חלקי בלבד לשאלות שנשאל ולא סיפק מענה באשר לעניינים המהותיים שבליבת המחלוקת, ונקבע כי בהתאם להלכת חג' יחיא ולפסקי הדין שהחילו הלכה זו, דינו של עד כזה הוא כדין עד שסירב לומר מילה, במובן זה שעל שניהם יחול סעיף 10א לפקודת הראיות, כאשר כל מקרה ייבחן לגופו.
עוד נקבע בדעת הרוב בפרשת חג' יחיא כי ההזדמנות לחקור את העד אינה נחוצה מול השתיקה ההפגנתית, שכן העד השותק מצהיר בשתיקתו כי אין הוא מוכן ליצור תשתית להשוואה בין הגרסאות. החקירה מוצתה, כביכול, שכן הוא הפך אותה למיותרת בכך שלא השיב על כל מה שביקשו לשאול אותו. מכאן שגם במצב דברים זה מתקיימת דרישת ההזדמנות שניתנה לצדדים לחקרו. הוא הדין באשר לעד שהשיב לשאלות בגיבוב דברים ובמלל חסר פשר. לפי ההלכה שנקבעה בעניין חג' יחיא, אין פירוש הדבר היעדר הזדמנות לחקור, כל עוד הייתה הזדמנות לראות את העד ולהתרשם מתגובתו.
במקרה שבו עד מסרב לשתף פעולה על דוכן העדים ולהשיב לשאלות שנשאל, או למרביתן, אך בה-בעת אינו מתכחש לדבריו במשטרה, הרי שאין מניעה מלקבל את אמרתו גם ללא הסתמכות על סעיף 10א(א) לפקודת הראיות, שהרי אישור של דברים שנמסרו בחקירה ממילא הופך את ההודעה הכתובה לקבילה (ערעור פלילי 71/76 מרילי נ' מדינת ישראל, פ"ד ל(2) 813 (1976)).