סעיף זה קובע כי בית המשפט רשאי להעדיף את האמרה על פני עדותו של העד לנוכח "נסיבות העניין". על בית-המשפט לנמק את החלטתו זו, בשל כך שההוראה מהווה חריג לכלל האוסר על קבלתה של עדות שמועה, כאשר למושג "הנמקה" ניתנה משמעות רחבה (ראו קדמי על הראיות, בעמ' 348; ערעור פלילי 869/81 מדינת ישראל נ' שניר, פ"ד לח(4) 194). אמרה שהתקבלה כמהימנה הרי שהיא באה בנעלי העדות וניתן לבסס עליה, בנסיבות המתאימות, את הרשעתו של הנאשם, בכפוף לקיומו של דבר לחיזוקה של האמרה (סעיף 10א(ד) לפקודת הראיות).
בערעור פלילי 949/80 שוהמי נ' מדינת ישראל, פ"ד לה(4) 62, 69-70, התייחס בית המשפט העליון לשיקולים אשר אמורים להנחות את בית-המשפט בבואו להעדיף את האמרה על פני עדותו של העד בבית המשפט:
"הפעלתו של סעיף 10א כרוכה ביישום דרכי בחינה וביקורת, שביטויין בקביעת שורה של נושאים, שאותם משווה בית-המשפט לנגד עיניו, כאשר הוא שוקל קבלתה של אמרה כראיה והעדפתה על-פני עדות בבית-המשפט. נושאים אלו הותוו בסעיף 10א(ג) לפקודה הנ"ל, הקובע, כי בית-המשפט רשאי לסמוך ממצאיו על אמרה, שנתקבלה לפי סעיף 10א, או על חלקה, והוא רשאי להעדיף את האמרה על עדותו של העד בבית-המשפט, והכול אם ראה לעשות כן לנוכח נסיבות העניין, לרבות נסיבות מתן האמרה, הראיות שהובאו במשפט, התנהגות העד במשפט ואותות האמת, שנתגלו במהלך המשפט. כמו בכל עניין, הכרוך בהערכה של עדות ובשקילת מהימנותה, אין מדובר, כמובן, ברשימה ממצה של הנושאים, הנשקלים על-ידי בית-המשפט, וגם לא בקביעה, כי כל אחד מן המרכיבים, שמצאו מקומם בסעיף 10א(ג), חייב למצוא ביטויו המוחשי בכל החלטה, המתייחסת לאמרה פלונית; בדומה לדרך, שננקטה בסעיף 53 לפקודה הנ"ל, נמנו כאן נושאים או גורמים עיקריים, אשר הם היכולים לשמש להכרעה ולבחירה בין אמרה לעדות, כאשר השאלה עולה באופן מוחשי.
כך, למשל, יכול וההתנהגות של עד פלוני בבית-המשפט לא תעלה במקרה מסוים מאומה ולא תוכל לשמש ככלי עזר להכרעה בעניין האמינות, אלא רק גורמים אחרים, כגון סימני האמת העולים מן הראיות; משמע, המחוקק לא ביקש אלא להפנות תשומת לבו של בית-המשפט לנושאים או לגורמים, שאותם עליו לשוות נגד עיניו, בטרם יגיע להחלטתו".
בערעור פלילי 803/80 אבוטבול נ' מדינת ישראל, פ"ד לו(2) 523, 530 נקבע על ידי בית המשפט העליון כך:
"המילים 'נסיבות העניין, לרבות נסיבות מתן האמרה, הראיות שהובאו במשפט, התנהגות העד במשפט ואותות האמת שנתגלו במשפט', אינן מצביעות על כך כי בכל מקרה דרושים כל המרכיבים הנ"ל גם יחד כאילו מדובר בתנאים מצטברים... יכול שבית-המשפט יעגן החלטתו בנתונים השאובים מכל הנתונים הנ"ל או מקצתם. כל מקרה נבחן כמובן לאור נסיבותיו...".