מבחן החד-משמעות - לפיו התנהגות נכללת בגדר ניסיון כאשר המבצע נקט בביצוע התחלתי, שמגלה חד-משמעית את כוונותיו. יש להתבונן בהתנהגות העושה, משל היה מדובר ב"סרט אילם" בלי לשמוע את דבריו ולקרוא את מחשבותיו. בשלב שבו מתברר חד-משמעית ל"צופה" כי מושא הסרט מתכוון לבצע עבירה - המעשים מתגבשים לכדי ניסיון (ראו: יוסף אלרון ועומר רזין, עבירות המתה: החוק והפסיקה, עמ' 164 (2025)).
היסוד הנפשי הנדרש להתגבשות עבירת הניסיון לרצח, לאחר הרפורמה בעבירות ההמתה (תיקון 137 לחוק העונשין שנכנס לתוקף ביום 10.7.2019), מורכב משניים: ראשית, יש להוכיח את קיומו של היסוד הנפשי הנדרש לעבירה המוגמרת אותה ניסה הנאשם לבצע; שנית, יש להוכיח מטרה לבצע את העבירה העיקרית (יורם רבין ויניב ואקי דיני עונשין, כרך א 565 (2014)). בהתאם לכך, היסוד הנפשי של עבירת ניסיון הרצח כולל את כל רכיבי המחשבה הפלילית הנדרשים בעבירת הרצח (מודעות לכל רכיבי היסוד העובדתי לרבות הנסיבות ומישור חפצי של אדישות או כוונה לתוצאה של מוות), וכן מטרה לבצע את העבירה של רצח.
למעשה, דרישת היחס החפצי של אדישות נבלעת ביסוד הנפשי הגבוה יותר של מטרה. התוצאה היא, שהלכה למעשה, לעניין היסוד הנפשי של ניסיון לרצח יש להוכיח רק מודעות לרכיבי היסוד העובדתי ומטרה לביצועה של העבירה שבאה לידי ביטוי ב"מטרה להמית". באשר ליחס החפצי בתוצאה ובהשלמת העבירה המוגמרת נדרשת "כוונה רגילה" להמית להבדיל מ"כוונה תחילה",
המורכבת מהחלטה להמית, הכנה והיעדר קנטור. דהיינו, יש להוכיח כי המנסה לעבור עבירה יהא חפץ בתוצאה של העבירה המוגמרת, אלא שמסיבות שאינן תלויות בו נמנעה התוצאה (ערעור פלילי 5922/22 קוזלוב נ' מדינת ישראל (13.8.2023)).
בהקשר זה ראו דברי בית המשפט העליון בערעור פלילי 6731/23 סטרוג נ' מדינת ישראל, פסקה 12-13 (16.7.2024):
"לצד זאת, היסוד הנפשי הנדרש לגיבוש עבירות ניסיון נחלק לשניים - במישור ההכרתי יש להוכיח את מודעות המבצע לטיב המעשה, לנסיבות, ובעבירות תוצאתיות - לאפשרות גרימת התוצאה (סעיף 20(א) לחוק); ובמישור החפצי (בעבירות תוצאתיות) יש להוכיח הן את הרכיב החפצי הנדרש בעבירה המוגמרת, הן כי המבצע יעבור את העבירה 'במטרה לבצעה', היינו במטרה להשלים את העבירה המוגמרת (ראו עוד: רבין וואקי, בעמ' 566 העומדים על כך שבפועל, שתי דרישות אלה במישור החפצי מתלכדות).
בעבירת הניסיון לרצח, הרכיב החפצי שנדרש עובר לתחולתו של תיקון 137 לחוק (חוק העונשין (תיקון מס' 137), התשע"ט-2019, ס"ח 230 (להלן: הרפורמה בעבירות ההמתה או הרפורמה)) היה כוונה תחילה - כלומר רכיב חפצי זהה לזה שנדרש עבור הרשעה בעבירת הרצח שקדמה לרפורמה כפי שזו נוסחה בסעיף 300(א)(2) לחוק (ראו: ערעור פלילי 1474/14 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקאות 72-65 (15.12.2015)). עם כינונה של הרפורמה בעבירות ההמתה, התעוררה סוגיית הרכיב החפצי שנדרש במסגרת עבירת הניסיון לרצח - האם, בדומה לדין שנהג לפני הרפורמה, יש להוכיח את יסוד הכוונה תחילה; או שמא כעת די בהוכחת כוונה כמובנה הרווח בחוק העונשין, ובתוך כך בעבירת הרצח הבסיסית לפי סעיף 300(א) לחוק.