מענה לסוגיה זו ניתן לאחרונה ב-ערעור פלילי 5922/22 קוזלוב נ' מדינת ישראל (13.8.2023). באותו עניין, נקבע כי למרות שסעיף 305 לא שונה במסגרת הרפורמה בעבירות ההמתה, הרכיב החפצי הנדרש להרשעה בעבירת הניסיון לרצח אינו עוד כוונה תחילה, אלא כוונה בלבד. בין הטעמים שניצבו בבסיסה של קביעה זו, צוין כי הותרת הדרישה להוכחת כוונה תחילה תיצור חוסר היגיון במישור הענישתי (להרחבה, ראו: שם, בפסקאות 24-21; בועז סנג'רו ביקורת דיני העונשין הישראליים 241 (2020))".
לעניין כוונה קובע סעיף 20(א)(1) לחוק העונשין כי משמעותה היא "במטרה לגרום לאותן תוצאות", ונוכח אופייה הסובייקטיבי של הכוונה, נקבע בסעיף 20(ב) לחוק העונשין תחליף כוונה לפיו "ראייה מראש את התרחשות התוצאות, כאפשרות קרובה לוודאי, כמוה כמטרה לגרמן".
במישור הראייתי ונוכח הקושי ההוכחתי של המאפיינים הסובייקטיביים בדרישת הכוונה, פותחה בפסיקה "חזקת הכוונה" לפיה צפונות לבו של אדם צריכות להיבחן על-פי אופי מעשיו וטיבם. חזקה על אדם הפועל מתוך רצון חופשי כי הוא מתכוון לתוצאות הטבעיות של מעשיו. מדובר בחזקה עובדתית - ראייתית הניתנת לסתירה ותכליתה לסייע בבחינת קיומו של יסוד הנפשי.
פסיקת בית המשפט העליון הכירה בכוחה של חזקה זו כיפה גם לעבירת ניסיון רצח, כאשר נעשה מעשה אשר עשוי היה, לפי טיבו וטבעו, לגרום לתוצאה קטלנית ומסיבות שאינן תלויות בנאשם נמנעה תוצאה זו (ערעור פלילי 8577/22 יפימוב נ' מדינת ישראל, פס' 31 (21.4.2024); ערעור פלילי 10025/16 פלוני נ' מדינת ישראל, פס' 23 (10.8.2017); ערעור פלילי 690/10 אבו תיאה נ' מדינת ישראל, פס' 17 (6.8.2013)). ככל שהנאשם אינו מצליח לסתור חזקה זו על ידי הבאת ראיות או על ידי מתן הסבר המעורר ספק סביר באשר לכוונתו; הרי שחזקה זו הופכת לחלוטה והוא מוחזק כמי שהייתה לו כוונה להביא למותו של הקורבן.
נוסף לכך, ניתן להחיל את הלכת הצפיות על העבירה של ניסיון לרצח: "היסוד הנפשי הנדרש לצורך הרשעה בעבירת ניסיון הוא היסוד הנפשי הדרוש להרשעה בעבירה המוגמרת, בצירוף יסוד נפשי של מטרה לבצע אותה עבירה [...] אין בכך לסברתי כלל ועיקר כדי לגרוע מן ההצדקה העניינית לעשות שימוש בהלכת הצפיות" (ערעור פלילי 1599/08 לוינשטיין נ' מדינת ישראל, פס' 40 לפסק דינו של השופט מלצר (19.2.2009)).
עוד ראו בהקשר זה דברי בית המשפט העליון בערעור פלילי 10025/16 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקאות 23-24 (10.8.2017):