וכן פסקה 12:
"אכן, קשה לראות את פניו של התוקף-היורה בסרט. אולם, ניתן לזהות אדם גם על סמך מכלול מאפיינים של הופעתו מעבר לפניו: ההליכה שלו; פרופיל הפנים שלו; פאות לחייו; אפו; מבנה גופו; וכו'. בענייננו, אין קושי להתרשם ממאפיינים אלה בסרט האבטחה, ולכן אין מניעה עקרונית לזהות באופן וודאי את המערער כתוקף-היורה על אף שקשה לראות את פניו".
בערעור פלילי 2076/21 ואכד נ' מדינת ישראל (30.7.2023) נקבע:
"יתרה מזו, גם בית המשפט רשאי להתרשם ממראה עיניו ולקבוע קביעות באשר לזיהויו של נאשם, ויש שתפקידו השיפוטי אף מחייבו לעשות כן. בסמכותו לזהות את הנאשם גם כאשר נדרשת השוואת דמותו של הנאשם לדמות הניבטת מתוך תמונה או תיעוד מצלמה. לעיתים, אף אין בהכרח יתרון לזיהוי הנאשם על-ידי עד ראייה או על-ידי מומחה מקצועי על פני התרשמות בית המשפט על סמך מראה עיניו, וזאת כאשר הזיהוי אינו דורש מומחיות או היכרות ייחודית עם הנאשם לצורך זיהויו (עניין דמיאניוק, בעמודים 330-329). עם זאת, גם בזיהוי מטעם בית המשפט נותרים קשיים מובנים של מהימנות הזיהוי כשלעצמו, לא כל שכן משהתרשמות בית המשפט אינה עומדת למבחן החקירה שכנגד. משכך, על בית המשפט לנקוט משנה זהירות עת הוא קובע באשר לזיהויו של נאשם על סמך מראה עיניו (ערעור פלילי 4204/07 סוויסה נ' מדינת ישראל, פסקה 10 (23.10.2008))".
בערעור פלילי 3834/20 קלפון נ' מדינת ישראל (29.7.2021) נקבע כך:
"הלכה למעשה, הערעור דנן נסוב בעיקרו על זיהויו של המערער כמבצע העבירה, ובתוך כך, על זיהויו בתור הדמות הנראית בסרטוני מצלמות האבטחה שבמחלוקת. לא אחת נפסק כי אף שנדרש מבית המשפט לנהוג זהירות יתרה בעשותו כן, רשאי הוא לסמוך על מראה עיניו ועל התרשמותו ממראהו של נאשם לשם זיהויו, וזאת, בין היתר, 'מתוך השוואה לראיה חפצית כלשהי כגון תמונה, סרט וידיאו או הקלטת קול'. בתוך כך, נקבע כי 'כל עוד לא מדובר בהתרשמות הדורשת מומחיות - אין בכך כל פסול' (ראו: ערעור פלילי 4204/07 סוויסה נ' מדינת ישראל, פסקה 10 (23.10.2008); וראו גם: ערעור פלילי 6244/12 סבאענה נ' מדינת ישראל, פסקה 30 (11.11.2015); ערעור פלילי 7679/14 זהאדה נ' מדינת ישראל, פסקה 63 לחוות דעתו של השופט נ' סולברג (15.8.2016); ערעור פלילי 3162/17 זייצב נ' מדינת ישראל, פסקה 15 (19.10.2017); ערעור פלילי 7007/15 שמיל נ' מדינת ישראל, פסקה 28 (5.9.2018))".