מבחינת המישור ההכרתי, לא יכול להיות ספק בכך שהנאשם היה מודע לטיב המעשה, לנסיבותיו ולאפשרות גרימת תוצאה קטלנית.  מדובר באירוע מתוכנן שהחל בהצטיידות בנשק קטלני, ללא הרשאה בדין.  הנאשם לא עשה את מעשהו בעידנא דריתחא מתוך תחושות דחק ומצוקה רגעיים.  הנאשם שוחח עם המתלונן עם כניסתו למספרה וחיכה לצאתו במשך דקות ארוכות, אז שוחח עמו שוב בגן המשחקים.  הנאשם ירה במתלונן, תוך שצעק להרחיק את בנו הפעוט (בסברו שמדובר בילדה), והדבר מלמד היטב כי הנאשם היה מודע לכך שצירוף נסיבות אלו עלול להביא למוות, ולכל הפחות הוא פעל בעצימת עיניים נוכח האמור (סעיף 20(ג) לחוק העונשין).

מבחינת הרכיב החפצי, דהיינו קיומה של כוונת קטילה, הרי שיישום מבחני העזר שנקבעו בפסיקה על ענייננו מוביל למסקנה כי יש להחיל על הנאשם את חזקת הכוונה, לפיה הוא התכוון לתוצאה המסתברת של מעשיו - להביא למותו של המתלונן.

כוונת הקטילה של הנאשם לגרום למותו של המתלונן נלמדת ממקבץ העובדות הבאות:

הנאשם עשה שימוש בכלי נשק חם וקטלני;

הנאשם ארב למתלונן במשך דקות ארוכות ועקב אחריו מצאתו מהמספרה ועד להגעתו לגינת המשחקים, שם המתינו לו אשתו ובנו;

הנאשם ירה לפחות שני קליעים מכלי הנשק וכתוצאה מכך חדר קליע לרום בטנו של המתלונן (החלק העליון של חלל הבטן) וגרם לו לחבלות קשות מסכנות חיים.  ודוקו, הנאשם לא כיוון את הירי לפלג גופו התחתון של המתלונן.  כידוע, טיב החבלה שנגרמה לקורבן, אם בכלל, אינה חלק מיסודות העבירה של ניסיון לרצח, והיסוד המרכזי הוא הכוונה להמית.  טיב החבלה אמנם יכול לשמש כאחד ממבחני העזר להוכחת חזקת הכוונה, אך אין הכרח כי בפועל תגרם חבלה קשה ומסכנת חיים, ואין מדובר ביסוד שיש בו כדי להחליש את עוצמת הכוונה;

הירי בוצע מקרוב מאד, במרחק של כ-2 מטרים בלבד;

הנאשם נוכח לראות כי המתלונן לא נפל ארצה, לאחר הירי, אלא ביקש להימלט על נפשו, והוא מצדו נצפה רודף אחרי המתלונן ורץ מרחק של מספר מטרים אחריו תוך שניסה לעשות שימוש נוסף בכלי הנשק שאחז בידו (המאשימה סיפקה סרטונים של שתי זוויות צילום שונות של מרדף קצר זה).

מכל האמור עולה, כי חזקת הכוונה ולפיה הנאשם התכוון לגרום למותו של המתלונן, התוצאה המסתברת של מעשיו, מתקיימת בעניינו.  למרות זאת, הנאשם לא סיפק כל הסבר אחר מניח את הדעת לאמור, ולא הביא כל ראיה שיש בה לסתור את החזקה, אלא מסר הכחשה גורפת ושקרית ולפיה כלל לא נכח במקום.  מכאן שהנאשם לא הצליח לעורר ספק בדבר כוונתו לרצוח את המתלונן, כך שהחזקה הופכת חלוטה.

160. על כן, מצאתי כי הוכחו לגבי הנאשם כל יסודות העבירה של ניסיון לרצח, מעבר לספק סביר.

חבלה חמורה בנסיבות מחמירות

161. העבירה של גרימת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות המיוחסת לנאשם קבועה בסעיף 333 לחוק העונשין יחד עם סעיף 335(א)(1) לחוק העונשין.

סעיף 333 לחוק העונשין קובע כי "החובל בחברו חבלה חמורה שלא כדין, דינו - מאסר שבע שנים".