סעיף 335(א)(1) קובע כי אם נעברה עבירה לפי סעיף 333 "כשהעבריין נושא נשק חם או קר, דינו - כפל העונש הקבוע לעבירה".
העבירה של גרימת חבלה חמורה נועדה להבטיח את הערך של חיי אדם, שלימות הגוף, בריאותו, הביטחון האישי והכבוד.
- היסוד העובדתי לעבירה זו כולל ארבעה יסודות:
(א) "הפוצע" בכל דרך שהיא;
(ב) "פצע" ו"פצוע"; "פצע" מוגדר בסעיף 34כד לחוק העונשין, כ"חתך או דקירה המבתרים או בוקעים כל קרום חיצוני של הגוף...";
(ג) "חברו" - משמעו "זולתו";
(ד) "שלא כדין" - הכוונה לנסיבות של היעדר הסכמה בביצוע של הפציעה
דרישת היסוד העובדתי בעבירה זו כוללת התקיימות של רכיב תוצאות. בהתאם לכך, נדרשת התקיימות בפועל של פציעה או של פצע בגופו של האדם הנפצע כתוצאה מן ההתנהגות שננקטה בידי הפוצע.
בנוסף לכך, נדרשת נסיבה מחמירה, המתבטאת בכך שהחבלה החמורה נעשתה תוך שמבצע העבירה נושא נשק (חם או קר).
בהקשר זה ראו דברי בית המשפט העליון בערעור פלילי 3834/10 והבה נ' מדינת ישראל, פס' 136 (6.3.2013):
"עסקינן בעבירה תוצאתית, אשר נסיבותיה ורכיביה העובדתיים מתקבלים מכוח צירוף הסעיפים האמורים, ועניינם במצב דברים בו גורם אדם בהתנהגותו לחבלה חמורה לאחר, כאשר הוא נושא נשק חם או קר. בגדר זאת, נדרש להוכיח קיומו קשר סיבתי, עובדתי ומשפטי, בין התנהגותו זו לתוצאה האמורה".
בסעיף 34כד לחוק העונשין מוגדרות "חבלה" ו"חבלה חמורה" כך:
"'חבלה' - מכאוב, מחלה או ליקוי גופניים, בין קבועים ובין עוברים;
'חבלה חמורה' - חבלה העולה כדי חבלה מסוכנת, או הפוגעת או עלולה לפגוע קשות או לתמיד בבריאות הנחבל או בנוחותו, או המגיעה כדי מום קבע או כדי פגיעת קבע או פגיעה קשה באחד האיברים, הקרומים או החושים החיצוניים או הפנימיים".
היסוד הנפשי הנדרש להתגבשות העבירה הוא מודעות לכלל רכיבי היסוד העובדתי - להתנהגות, לנסיבות ולאפשרות גרימת התוצאה וכן פזיזות ביחס לתוצאות. רכיבי המודעות להתנהגות ולנסיבות ניתנים להוכחה באמצעות חזקת העיוורון המכוון. המודעות לאפשרות גרימת התוצאות ניתנת להוכחה באמצעות חזקת המודעות. רכיב הפזיזות ביחס לתוצאות ניתן להוכחה באמצעות חזקת כלל הצפיות (גבריאל הלוי, תורת דיני העונשין, כרך ד', עמ' 602-604).
וכך נאמר בעניין והבה:
"מבחינת היסוד הנפשי, נדרשת מודעות לרכיבי היסוד העובדתי, כאמור בסעיף 20(א) לחוק העונשין: 'מודעות לטיב המעשה, לקיום הנסיבות ולאפשרות הגרימה לתוצאות המעשה, הנמנים עם פרטי העבירה'. בתוך כך, נדרש מצב נפשי של פזיזות (אדישות או קלות דעת) באשר לאפשרות גרימתה של התוצאה (ראו, למשל, ערעור פלילי 371/08 מדינת ישראל נ' ביטאו, פס' 18 (27.10.2008); ערעור פלילי 8711/09 יאסין נ' מדינת ישראל, פס' 15 (28.5.2010); קדמי, בעמ' 1294). באשר להוכחת המודעות לאפשרות התממשותה של התוצאה, ניתן להיעזר ב'חזקת המודעות', לפיה אדם המבצע פעולה מודע לתוצאותיה הטבעיות (ראו, למשל, ערעור פלילי 8871/05 שנגלוף נ' מדינת ישראל, פס' 6 (12.3.2007); ערעור פלילי 10423/07 מדינת ישראל נ' סיטרין, פס' 10 (11.6.2008); ערעור פלילי 3132/07 בניאגוב נ' מדינת ישראל, פס' 14 (14.6.2010))".
- בענייננו הנאשם ירה לעבר המתלונן, מטווח קצר, באמצעות נשק חם, מספר כדורים, כאשר קליע פגע במתלונן ברום בטנו ויצא מגבו. למתלונן נגרמו חבלות קשות מסכנות חיים והוא הובהל לחדר הניתוח שבבית החולים וולפסון. מסמכים רפואיים המפרטים את החבלות והטיפול הרפואי שניתן למתלונן בעקבות הירי הוגשו בהסכמה (ת/26-ת/31).
כך למשל, מהמסמכים הרפואיים מטעם המחלקה לרפואה דחופה בבית החולים וולפסון עולה בין היתר כי המתלונן הובא ביום 20.7.2022 על ידי מד"א לחדר הלם לאחר אירוע ירי. בבדיקתו נמצא פצע כניסה ברום הבטן ופצע יציאה בגב באזור מותן שמאל. המתלונן נותח. במהלך הניתוח נתפרו פצע כניסה ופצע יציאה בקיבה, בוצעה כריתה חלקית של הכבד בעקבות קרע גדול וכן אובחנו קרע בטחול וחבלה בכליה השמאלית. המתלונן הועבר למחלקה לטיפול נמרץ כשהוא מורדם ומונשם ולאחר שקיבל מנות דם רבות. המתלונן שב להכרתו ביום 28.7.2022.
- מעשה הירי שביצע הנאשם לעבר המתלונן גרם למתלונן לחבלה חמורה מסכנת חיים ולמום של קבע. בכך מתקיימת הדרישה לקשר סיבתי עובדתי ומשפטי.
מעשיו הגלויים של אדם, מהווים מקור חשוב לעמידה על כוונותיו. כשאדם גורם לתוצאה מסוימת, מתוך בחירה, בנסיבות בהן יכל להגיע לתוצאה אחרת, המסקנה המתבקשת היא שהוא התכוון להשיג את התוצאה שהתרחשה. כך הדבר כשאדם גורם לתוצאה חמורה וכך הוא כשהוא גורם לתוצאה מתונה מקום שיכל לגרום לתוצאה חמורה. מספיק בענייננו שהנאשם ידע את תוצאות מעשיו כדי לחייבו בביצועם ואין כל דרישה שהפציעה נעשתה "בכוונה" או בתכנון מראש.