סעיף 144(ג) לחוק העונשין קובע כך:
"בסעיף זה, 'נשק' -
(1) כלי שסוגל לירות כדור, קלע, פגז, פצצה או כיוצא באלה, שבכוחם להמית אדם, וכולל חלק, אבזר ותחמושת של כלי כזה;
(2) כלי שסוגל לפלוט חומר הנועד להזיק לאדם, לרבות חלק, אבזר ותחמושת לכלי כאמור ולרבות מכל המכיל או שסוגל להכיל חומר כאמור ולמעט מכל גז מדמיע כהגדרתו בחוק כלי היריה, תש"ט-1949;
(3) ..."
- העבירות בנשק המנויות בסעיף 144 לחוק העונשין הן עבירות מנע, המתייחסות להחזקה, רכישה, נשיאה, הובלה, ייצור, ייבוא, ייצוא, מכירה וכד' של נשק בתור שכזה, ואין נפקא מינה לאיזו תכלית נעשה ה"מעשה". האיסור הקבוע בסעיף זה נועד להגן על ערך חיי האדם, שלמות גופו ונפשו, כמו גם לקדם את השמירה על הסדר הציבורי ואורח חיים תקין, שלו ובטוח (ערעור פלילי 5522/20 נזאר חלייחל נ' מדינת ישראל (24.02.2021); ערעור פלילי 147/21 מדינת ישראל נ' ביטון (14.02.2021); ערעור פלילי 8017/20 מדינת ישראל נ' גריפאת (22.12.2020)). ההנחה העומדת בבסיס עבירות אלה היא, כי גורם, אשר אינו מבצע פעולות אלו לא יבוא לידי ביצוע עבירת הליבה של השימוש בנשק כאמצעי לכפיית ציות או כל שימוש אסור אחר (גבריאל הלוי, תורת דיני העונשין, כרך ד', עמ' 211; י' קדמי, "על הדין בפלילים, חוק העונשין", תשס"ו-2006, חלק רביעי, בעמ' 1953-1962).
בעבירות בנשק לא נדרשת תוצאה ספציפית מסוג מסוים, שכן מדובר בעבירות מנע במהותן, אשר נועדו להימנע מיצירתם של תנאים אפשריים למצב מסוכן. בהתאם לכך, העבירות בנשק הן עבירות התנהגות. לשם גיבוש העבירה, נדרשת, אפוא, נשיאה של הנשק, מרכיב שאותו יש לפרש במשמעותו הלשונית המקובלת - קרי המחזיק נשק, על גופו או בהישג ידו כך שיוכל לעשות בו שימוש מידי כשיבקש לעשות כן, הריהו נושא נשק כאמור בסעיף 144(ב) לחוק העונשין.
הגם שכל נשיאת נשק מהווה גם החזקה שלו, המסקנה ההפוכה איננה הכרחית, ולא כל המחזיק בנשק גם נושא אותו. משכך, הגדיר המחוקק את הנשיאה כעבירה נפרדת, ובכך הגביר את הממד ההרתעתי הכרוך בה, ואף ייחד לה גמול עונשי פרטני (ערעור פלילי 11068/08 מדינת ישראל נ' אמיר סנקר (12.07.2010)). בערעור פלילי 8416/09 מדינת ישראל נ' חרבוש (9.6.2010) התייחס בית המשפט להבדל בין "נשיאה" לבין "החזקה", ומבהיר כי ס' 144(א) מדבר על החזקה, וכי "העבירה של החזקת נשק מטילה אחריות פלילית על מי שברשותו ותחת החזקתו מצוי נשק בלא היתר - זאת מעצם ההחזקה בנשק, ואפילו לא נעשה בו שימוש פעיל". לעומת זאת סעיף 144(ב) מדבר על נשיאה וכי - "לשם גיבוש העבירה, נדרשת אפוא, נשיאה של הנשק, מרכיב שאותו יש לפרש במשמעותו הלשונית המקובלת - קרי, המחזיק נשק, על גופו או בהישג ידו כך שיוכל לעשות בו שימוש מידי כשיבקש לעשות כן, הריהו נושא נשק כאמור בסעיף 144(ב) לחוק העונשין". הנה כי כן, נדרש שזיקתו הפיסית של הנאשם אל הנשק תהיה קרובה ומידית, כך שהוא נושא את הנשק בעצמו או "שהנשק מצוי תחת הישג ידו", ובדרך זו הורחב במידת מה רכיב ה"נשיאה" "למצבים שאין ביניהם לבין נשיאה הבדל ממשי".