בהקשר זה אפנה לערעור פלילי 8721/04 אוחנה נ' מדינת ישראל, פסקה 21 (17.6.2007), שם נקבע כי:

"העלמת ראיות זמנית פוגעת במובהק בערכים המוגנים שביסוד עבירת שיבוש מהלכי משפט, והיא בעלת פוטנציאל ממשי להכשלת ההליך השיפוטי.  לפיכך, מן הראוי להחיל על עבירה זו את הלכת הצפיות, ולהסיק את התקיימותו של היסוד הנפשי הנדרש מקום בו צפה הנאשם, כי העיכוב במסירת הראיות לידי המשטרה עלול להביא, בהסתברות קרובה לוודאי, לשיבוש מהלכי המשפט".

מדובר אם כן בעבירה התנהגותית-מטרתית ולא בעבירה תוצאתית, קרי לא נדרשת זיקה בין הרכיב ההתנהגותי - "עושה דבר" - לבין התוצאה האפשרית של הכשלת הליך שיפוטי.  ניתן אפוא להסתפק ב"כוונה" למנוע או להכשיל הליך שיפוטי, גם ללא השגת התוצאה האמורה, והעבירה אינה דורשת כי המעשה שנעשה יהיה בפועל בעל השפעה על מהלכי החקירה או המשפט (ראו למשל: יעקב קדמי על הדין בפלילים, מהדורה מעודכנת, תשס"ט-2009), בעמ' 1576-1575, 1579; ערעור פלילי 150/88 לושי נ' מדינת ישראל, פ''ד מב(2) 650 (1988); ערעור פלילי 236/88 איזמן נ' מדינת ישראל, פ"ד מד(3) 485; ערעור פלילי 8702/12 זאוי נ' מדינת ישראל, פס' כ"א לחוות דעתו של כב' השופט א' רובינשטיין (28.7.2013)).

173. בענייננו השוטר עמנואל אביב ערך כאמור דו"ח פעולה ביום 20.7.2022 בשעה 13:21, במסגרתו תיעד בין היתר כי במהלך החיפוש בחדרו של הנאשם בדירת משפחתו, התנהל ביניהם השיח כפי שתועד בדו"ח הפעולה כך: "שאלתי אותו שוב האם הוא מבין למה אני אצלו, העצור אמר לי שכנראה משהו שקשור לירי, שאלתי אותו ומה אני מחפש אתה רוצה להגיד לי, עצור הנהן עם ראשו וסימן לי ביד ימין שלו צורה של אקדח. אמרתי לעצור האם הוא מוכן להראות לי איפה זה נמצא, העצור אמר לי שהוא מפחד על המשפחה שלו ושאני אבטיח לו שאני מתחייב לו שאשמור עליו ועל הבית שלו ואז הוא יקח אותי לאזור שבו הוא שם את זה באזור של הים ביפו.  אמרתי לעצור אני לא יכול להבטיח לו דבר כזה כי אין ביכולתי להיות חברת אבטחה, ושהוא צריך לומר בחקירה בדיוק למה הוא פוחד ומה קרה שגרם לו לעשות את מה שעשה.  בשלב זה סיימתי את השיח עם העצור מאחר ולא רצה שנדבר יותר כי אני לא מבטיח לו שום דבר שהוא מבקש" (ת/12).  כל זאת, עוד טרם נאמר לנאשם על קרות אירוע שכלל ירי.  השוטר אביב חזר על כך גם בעדותו (עמ' 193-195 לפרוט').  חיזוק לדברי הנאשם נמצא בדו"ח מעצרו של הנאשם ביום 20.7.2022 בשעה 15:25, אז אמר בתגובתו למעצר: "אני צריך שתשמרו לי על המשפחה שלא יפגעו בהם" (ת/13), בדומה לדרישתו מהשוטר אביב כתנאי שיגלה היכן הטמין את הנשק.
174. הסתרת האקדח וסירוב לגלות את מקומו נחשבים להעלמת ראיות בכוונה להכשיל הליך שיפוטי. במקרה דנא, מדובר באמרת חוץ של הנאשם, במהלך החיפוש שבוצע בביתו, לאחר שנעצר והוקראו לו זכויותיו.  עדותו של השוטר עמנואל אביב, אשר בין היתר תיעד אמרת חוץ זו, נמצאה מהימנה ודבריו אלו לא נסתרו.  יתר על כן, הדברים קיבלו חיזוק של תוספת ראיית מסוג "דבר מה נוסף", שכן שתיקת הנאשם בחקירותיו גם בעניין זה (ת/74א, ת/74ב), ועדותו השקרית בבית המשפט עונים על דרישה ראייתי זו.
175. משנקבע כי הנאשם עשה שימוש בכלי נשק חם, ומשמסר לשוטר כי הסתיר את האקדח, תוך שהציב תנאים לשיתוף פעולה מצדו, כך שלבסוף כלי הנשק לא נמצא, הרי שנחה דעתי כי מתבקשת הקביעה שהנאשם העלים ראיות בכוונה לשבש הליך שיפוטי. כאמור, עסקינן בעבירה התנהגותית שאינה מחייבת תוצאה.  התנהלות הנאשם מלמדת על התקיימות היסוד הנפשי של מודעות לטיב מעשיו ולנסיבות ביצוען, תוך כוונה מיוחדת לשבש את הליכי המשפט בעניינו כדי לחמוק מאימת הדין.
176. אשר על כן, נחה דעתי כי התקיימו בעניינו של הנאשם יסודות העבירה של שיבוש מהלכי משפט, ויש להרשיעו בביצועה.

החזקת סכין שלא כדין

177. סעיף 186(א) לחוק העונשין שכותרתו "החזקת אגרופן או סכין שלא כדין", קובע כך:

"המחזיק אגרופן או סכין מחוץ לתחום ביתו או חצריו ולא הוכיח כי החזיקם למטרה כשרה, דינו - מאסר חמש שנים".