אמת, הצבא אינו מחויב לשוב ולקיים התנסויות עד כלות הימים. מקום שבו נמצא, לאחר שהצבא ערך בחינה מקיפה ומקצועית, כי קיימות מגבלות הטבועות בתפקיד מסוים מחמת מהותו או אופיו שאינן מאפשרות את שילובן של נשים בו - הוא רשאי להגדיר את התפקיד הזה כתפקיד שיהיה חסום בפני נשים, בהתאם להוראות סעיף 6ד לחוק שיווי זכויות האישה וסעיף 16א לחוק שירות ביטחון. המדובר בהחלטה מקצועית המצויה בגדרי שיקול דעתן הרחב של רשויות הצבא; אף שהיא כפופה כמובן, ככל החלטה מינהלית, לביקורת שיפוטית - ועליה להתקבל בכפוף לכללי המשפט המינהלי.
בהקשר זה, יוער במאמר מוסגר, כי על מנת להבטיח כי החלטות שלפיהן נשים אינן יכולות להתמיין ולהשתבץ לתפקיד מסוים יעמדו באמות המידה של תקינות מינהלית - מוטב כי הן יתקבלו בהליך סדור, על פי קריטריונים אחידים, שייקבעו מראש על ידי הצבא.
- על כך יש להוסיף כי בדומה להפעלה של כל סמכות על פי המשפט המינהלי, גם את קיום ההתנסויות יש חובה לבצע במהירות הראויה בתוך לוח זמנים סביר, בהתאם למכלול השיקולים העומדים על הפרק (ראו, מיני רבים: בית דין גבוה לצדק 5931/04 מזורסקי נ' מדינת ישראל, משרד החינוך, פ"ד נט(3) 769, 782 (2004); בית דין גבוה לצדק 4630/17 ADAM GUBARA TAGAL נ' שר הפנים, פסקה 16 [נבו] (25.4.2021). מטבע הדברים, הזמן הסביר לפתיחת התנסויות משתנה בהתאם לנסיבות ובכלל זה אם מדובר בימי שגרה או בשעת חירום. זאת שכן "המהירות הראויה אינה מיתרגמת בהכרח, ובכל מקרה, ללוח זמנים נוקשה, שאינו מושפע מן ההתפתחויות בשטח" (בית דין גבוה לצדק 7198/93 מיטראל בערעור מיסים נ' שר התעשייה והמסחר, פ"ד מח(2) 844, 854 (1994)). יחד עם זאת, החלטה על פתיחת התנסות עשויה להתרוקן מתוכן אם היא נדחית שוב ושוב לתקופות ממושכות לנוכח אילוצים שונים שלא מן הנמנע שימשיכו להתקיים. מצב כזה אינו מתקבל על הדעת.
אם כן, החובה להפעיל סמכות במהירות הראויה משמעה כי על הצבא לפעול לפתיחת ההתנסויות ביעילות, בנמרצות ובשקידה ראויה. זאת, היות שהשימוש בהתנסויות הוא פתרון ביניים שנועד להתאים את חובת השוויון המוטלת על הצבא למציאות השוררת כיום בשטח ולצרכי הצבא, בהתחשב בין היתר באילוצים תכנוניים. על כן, הגם שאילוצים מסוימים עשויים להביא לעיכוב ביישום ההתנסויות, לא ניתן לקבל טענות הנשענות על אילוצים כאלה ואחרים לצורך דחיית ההתנסויות פעם אחר פעם, באופן המרוקן למעשה מתוכן את היותן שלב בדרך למימוש חובת השוויון. הדברים אמורים גם בשים לב לכך שהתיקונים לחוק שהגדירו את חובת השוויון של צה"ל נחקקו כבר לפני כחצי יובל.
- מצוידים בתובנות אלה במישור העקרוני, נשוב לענייננו - ובפרט אל השאלה מהו אופן המימוש הראוי של חובת השוויון בעת הזו, לנוכח הצו על-תנאי שניתן בעתירות דנן (אשר אף הצבא אינו חולק על חובתו לפעול בהתאם לאמור בו). כאמור, אף שהסעדים שהתבקשו בעתירות עסקו בפתיחת אותם התפקידים לאלתר ובקביעות - נוסח הצו הוגבל לפתיחת התנסויות. בכך, הצו על-תנאי כוון ליעדי ביניים - אופרטיביים, בני-השגה ומדידים, כאלה המביאים בחשבון את אילוצי הצבא, ועל כן הם גם בעלי היתכנות מעשית בטווח הזמן הקרוב.
בהתאם לכך, אינני סבורה כי בבחינת השאלה האם ניתן מענה לצו על-תנאי, הצבא רשאי להיתלות בצורך לקיים תהליך מתון והדרגתי ובאילוצים השונים הנמצאים בבסיסו, כדי להקל או לרכך את הדרישה המוטלת עליו. הצו על-תנאי נוסח מבראשית בצמצום כסעד הדרגתי במתכונת מעשית הנמצאת בהישג יד - מתוך הכרה בהכרח לקיים תהליך הדרגתי, ובכך שקיום מלא של חובת השוויון המוטלת על הצבא אינו יכול להיות מידי ואינו נמצא "מעבר לפינה".
- הרושם שהתקבל מליווי העתירות בשנים האחרונות הוא כי הצבא שואף לעמוד בחובותיו על פי דין. ההתנסויות ביחידות השונות נפתחות מעת לעת, ואף מתגלות בהן הצלחות מרשימות. הפקת הלקחים נעשית בצורה רצינית. לאחר מתן הצו על-תנאי בעתירות - הרמטכ"ל הניע את התהליך לפתיחת ההתנסויות ביחידות שונות בהתאם לאמור בו. ברם, אינני סבורה כי הפעולות שננקטו נתנו מענה מלא לשלושת ראשי הצו על-תנאי שניתן בעתירות.
אשר למערך השריון המתמרן - ההתנסות שנקבעה בתחילה לסוף שנת 2024 נדחתה פעמיים - והיא קבועה כעת לנובמבר 2026. זאת, בשל אילוצים כאלה ואחרים אשר לעמדת המשיבים לא איפשרו להפנות את המשאבים הנדרשים לביצוע ההתנסות. ספק אם התנהלות זו עומדת בדרישה לקיים את ההתנסויות במהירות הראויה, ומכל מקום האמור בראש זה של הצו לא קוים. בהקשר זה, אני מצטרפת לדברי חברתי כי היבט חשוב בצו על-תנאי שניתן התייחס לעיתוי פתיחת ההתנסויות - "כבר עתה ומבלי להמתין להשלמת ההתנסויות ביחידות 669 ויהל"ם".