לגישתי, הגם שיש חשיבות רבה לכך שהצבא מחויב למילוי חובותיו ופועל על מנת לממשן - בכך לא סגי. משעה שהצבא אינו עומד בהוראות הדין (גם במונחי הצו על-תנאי, ובוודאי שבהוראות החוק כלשונן) - בית המשפט אינו רשאי למשוך את ידיו ולהימנע מליתן הנחיה בעלת תוקף משפטי. לנוכח חלוף הזמן ממתן הצו על-תנאי, הסתפקות במחויבות וברצון הטוב מצד המשיבים - עשויה לאפשר שחיקה בלתי רצויה של חובות הצבא ותוצאה שאינה עומדת בקנה אחד עם המצב המשפטי במספר היבטים.
- ראשית, בהיבט המהותי - כאמור, בצדה של חובת השוויון, ניצבת זכותן של העותרות לשוויון הזדמנויות בשיבוץ ובמיון לתפקידים בצה"ל. כלל ידוע הוא כי במקום שבו יש זכות - יש סעד (ubi jus ibi remedium); ובנוסח ההופכי - במקום שבו אין סעד - אין גם זכות (בית דין גבוה לצדק 5658/23 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' הכנסת, פסקה 60 לחוות דעתו של השופט י' עמית [נבו] (1.1.2024); יצחק זמיר הסמכות המינהלית 2883-2884 (כרך ד, 2017)). ברוח זו נקבע בפסיקה כי "הסעד שבית-משפט זה מושיט לעותר שהאינטרס שלו נפגע, הוא המוליד את הזכות [...]" (בית דין גבוה לצדק 840/79 מרכז הקבלנים והבונים נ' ממשלת ישראל, פ"ד לד(3) 729, 745 (1980)). בענייננו: שלילת זכותן של העותרות (ומועמדות אחרות לשירות ביטחון) לסעד בגין הפגיעה בזכויותיהן - עשויה למעשה לרוקן זכויות אלה מתוכן. דברים אלה מתחדדים היות שמדובר גם, וקודם כל, בפגיעה בזכויות יסוד בעלות מעמד חוקתי.
- שנית, בהיבט הפרוצדוראלי - על פי רוב, כאשר מגיעה לפתחו של בית המשפט עתירה - הוא נדרש לבחון האם קיימת עילת התערבות בהתנהלות הרשות ולפסוק בהתאם לכך. במקרים חריגים, בית המשפט יעדיף שלא לסיים את ההתדיינות באופן מידי בדרך של הכרעה - אלא שהוא ילווה את הצדדים, בתהליך מתמשך שבגדרו הרשות תעדכן בדרכי הטיפול שבהן היא נוקטת בעניין נושא העתירה. זאת על מנת לצמצם את גדר המחלוקת בין הצדדים, ומתוך מטרה להסדיר בהסכמה את נושא העתירה - לרוב, במקרים שבהם בית המשפט סבור כי מוטב לאתר ולקדם פתרונות ענייניים וכי הסוגיה תבוא על פתרונה שלא בדרך של ציווי שיפוטי (בית דין גבוה לצדק 8730/03 שירותי בריאות כללית נ' שר האוצר, פסקאות 47-42 [נבו](21.6.2012) (להלן: עניין שירותי בריאות כללית); דפנה ברק-ארז משפט מינהלי - משפט מינהלי דיוני 462-461 (כרך ד, 2017); אריאל בנדור "מגמות במשפט ציבורי בישראל: בין משפט לשפיטה" משפט וממשל יד 377, 389-379 (2012)).
כאמור, במקרה דנן התנהל הדיון בעתירה עד כה בדרך זו של "הליך מתגלגל" - וזאת היות שנמצא עוד בשלביהן המוקדמים של העתירות כי הצבא מכיר בחובת השוויון המוטלת עליו ופועל כדי לממשה. התרחיש הטיפוסי ב"עתירות ליווי" הוא כי לאחר פרק זמן שבו הרשות מקדמת את הסוגיה נושא העתירה - הטיפול בה מסתיים בהסכמה משהעותרים קיבלו את מבוקשם במלואו; או שהסעדים המבוקשים בעתירה מתייתרים. יחד עם זאת, ככל שהצדדים אינם מגיעים לכדי הסכמה מלאה, ועדיין יש משמעות מעשית למתן הסעד המבוקש בעתירה, גם עתירה מסוג זה חוזרת לפסי ההכרעה - וסופה להסתיים בסעד סופי אשר יינתן בהתאם לשורת הדין (עניין שירותי בריאות כללית, בפסקה 47).