דיון והכרעה
- בפתח הדברים, 4 הערות. ראשית, עיון בכתבי הטענות שהוגשו לאורך ההליך, מלמד כי הפעם האחרונה שבה הזכירו ב"כ העותרות את עניינן הפרטני של העותרות במפורש ובפירוט היתה בעת הגשת העתירה המתוקנת, קרי ביום 22.12.2022. אין אלא להסיק כי טענות אלה, במישור הפרטני, התייתרו במעלה הדרך (הדבר כמובן צפוי ומתבקש, בהתחשב במשך הזמן שבו העתירות דנן תלויות ועומדות). עם זאת אציין, כי מתגובות שונות שהגישו המשיבים ניתן ללמוד כי העותרות כולן ביצעו (וחלקן עודן מבצעות) שירות משמעותי ביותר בצה"ל, כל אחת בתחומה, ועל כך - כמו גם על הרצון העז להוסיף ולתרום, גם בדרכים ש'טרם נסללו' - נתונה להן הוקרה והערכה. על כל פנים, בשלב זה מונחת לפנינו רק הסוגיה העקרונית שהתעוררה בעתירות.
- שנית, טרם נצלול לעומק הדיון, חשוב למסגרו בהקשר המתאים. לעניין זה רלבנטיים הדברים שציינתי לפני זמן לא רב, במסגרת דיון בעתירה שעסקה בחובה למנות מנכ"ליות למשרדי הממשלה: "בהליך דנן, העותרות לא סמכו את טענותיהן על נורמות מופשטות וכלליות הנוגעות לעקרון השוויון; איננו עוסקים אפוא בזכות לשוויון במובנהּ החוקתי, אף לא בעקרון השוויון במובנו המינהלי [...]. לב הטענות, נעוץ בפרשנותן וביישומן של הוראות חוק מפורשות; הא ותו לא [...]. הבה נזכור, אפוא, לאורך הדרך, כי צועדים אנו על קרקע חקוקה, בטוחה ומוצקה" (בית דין גבוה לצדק 1363/23 שדולת הנשים בישראל נ' הממשלה, פסקה 17 [נבו] (24.2.2025); להלן: עניין שדולת הנשים). אכן, כפי שאבהיר להלן, גם בענייננו הוראות החוק, כמו גם תכליתן, מלמדות כי המחוקק ביקש לקבוע, כנקודת מוצא ברורה, שוויון בין גברים לנשים בכל הנוגע לשירות בצה"ל, כך שנשים תוכלנה לשרת בכל תפקיד, בכלל זאת בתפקידי לחימה (למעט במקרים חריגים).
- שלישית, וגם זאת על מנת שהדברים יוּבנו בהקשר הנכון, כפי שציינתי לעיל, בעתירות הודגש כי העותרות אינן מבקשות 'הקלות' או התאמות בהליכי המיון, אלא אך אפשרות שווה להתמיין ליחידות שעל הפרק, וככל שיימצאו מתאימות לכך - להשתלב בהן במסגרת שירותן, תוך עמידה בכלל הסטנדרטים המבצעיים הרלבנטיים. העותרות שבו והדגישו נקודה זו בעקביות לאורך ההליך; כך למשל, בתגובה שהגישו ביום 9.12.2025, צוין כי "העותרות דורשות את האפשרות להתמיין במסגרת ימי הסיירות והגיבושים שקיימים ממילא וקבועים כתנאי קבלה ליחידות המובחרות", תוך שהודגש כי גם לשיטת העותרות, מי שאינה עומדת ברף הנדרש - "תידחה". אם כן, הדיון בעתירות שלפנינו נוגע לאפשרותן של נשים להתמיין ולשרת ביחידות הרלבנטיות בהתאם לסטנדרטים הקיימים; ואינו עוסק בשינוי הרף המקצועי הנדרש, הן בשלב המיון, הן בשלב ההכשרה והן בשלב השירות המבצעי.
- רביעית, לאחרונה התבשרנו, במסגרת עתירה אחרת, שעסקה בגיוס בני הציבור החרדי, כי "לפי צרכי הצבא העדכניים נדרשים כ-12,000 חיילים נוספים בשירות חובה, כאשר למעלה ממחציתם - לתפקידי לחימה" (בית דין גבוה לצדק 5819/24 התנועה למען איכות השלטון נ' שר הביטחון, פסקה 35 [נבו] (19.11.2025) (להלן: בית דין גבוה לצדק 5819/24)). למחסור זה בלוחמים השלכות משמעותיות ביותר, אשר באות לידי ביטוי לאורך המלחמה, בין היתר, "בהיקפים יוצאי הדופן של גיוס המילואים; בהעלאת גיל הפטור משירות מילואים [...]; ובהקדמת גיוסם של תלמידי ישיבות ההסדר, המכינות הקדם-צבאיות ומבצעי שנות שירות" (שם). בנסיבות אלה, חשוב לזכור כי בכל הנוגע לסוגיית גיוס הלוחמות, על הפרק לא רק סוגיה של שוויון, אלא צורך ביטחוני ממשי.
- סדר הדיון יהיה כדלקמן: אפתח בתיאור הרקע הנורמטיבי הרלבנטי לנדון דידן. בתוך כך, אסמן 3 נקודות מפנה מרכזיות שחלו באשר לגיוס נשים לתפקידי לחימה, כאשר העתירות דנן, והתמורות שחלו במהלכן ובעקבותיהן, הן נקודת המפנה השלישית. לאחר מכן אסביר מדוע, בשלב זה, העתירות מיצו את עצמן, ואין עוד מקום להותירן תלויות ועומדות, תוך שאעמוד על השינוי הדרמטי שחל במדיניות צה"ל מאז הוגשו העתירות. לבסוף אתייחס לכמה טענות מרכזיות שהעלו הצדדים לאורך ההליך.
גיוס נשים לתפקידי לחימה
- חוק שירות בטחון, שנחקק בשנת 1986, לא הבחין בנוסחו המקורי בין גברים לנשים לגבי מהות התפקידים שניתן להטיל עליהם. ואולם, הבחנה כזו ניתן היה למצוא בעבר בהוראת פיקוד עליון שהסדירה את שירותן של חיילות, ואשר על פיה הנחו עצמן רשויות הצבא. בהוראה זו נקבע כך:
- החיילות בצה"ל יועסקו בכל המקצועות הצבאיים, המוגדרים ברשימת המקצועות הצבאיים (רמ"ץ) כמקצועות, שניתן לשבץ בהם נשים, למעט המקצועות בשדה אוגדן לחימה, בהתחשב בנתוניהן, ביכולתן ובתנאי השירות המיוחדים להן כנשים.
- חיילת רשאית להתנדב לתפקידים החורגים ממסגרת ההגדרה שבסעיף 4 לעיל לאחר שתחתום על הצהרת התנדבות מתאימה, והתנדבותה לתפקיד תאושר על ידי קצינת הח"ן הראשית וראש אכ"א.
אם כן, הכלל היה כי לא ניתן לשבץ נשים לתפקידי לחימה; זאת, לצד חריג שבגדרו התאפשר לנשים להתנדב לתפקיד כאמור, כפוף לאישור דרגים בכירים ביותר בצה"ל. זו היתה אפוא נקודת המוצא; לאחריה, ניתן לזהות 3 נקודות מפנה עיקריות, אשר לגביהן אפרט להלן: פסק הדין הידוע בעניין אליס מילר; תיקונים לחוק שירות בטחון ולחוק שיווי זכויות האשה; וההחלטות שהתקבלו מאז הוגשו העתירות דנן.