נקודת המפנה הראשונה - בית דין גבוה לצדק אליס מילר
- בשנת 1995 ניתן אחד מפסקי הדין הידועים במשפט הישראלי, בית דין גבוה לצדק 4541/94 מילר נ' שר הביטחון, פ"ד מט(4) 94 (1995) (להלן: עניין מילר). פסק הדין עסק בבקשת העותרת כי יתאפשר לה להתמיין לקורס טיס, ולהשתתף בו אם תימצא מתאימה לכך. נוכח חשיבות הדברים לענייננו, אביא את הדברים בפירוט יחסי. המחלוקת בעניין מילר גודרה, בעיקרו של דבר, לשאלה אם התבססות צה"ל על 'טעמים תכנוניים', 'כדאיות מערכתית' ו'מגבלות ארגוניות' מצדיקה למנוע מנשים באופן גורף את האפשרות להתמיין לקורס טיס, מבלי להתחשב ביכולותיהן. התשובה שניתנה על שאלה זו - היתה בשלילה; נקבע, כי המדיניות האמורה של צה"ל, עולה כדי הפליה הפוגעת באופן פסול בזכות החוקתית לשוויון.
- בתוך כך קבע השופט א' מצא - שכתב את חוות הדעת העיקרית של עמדת הרוב, בניגוד לדעתם החולקת של השופטים י' קדמי ו-צ' טל - כי "אין משמעות הדבר כי השונות בין המינים לעולם אינה רלוואנטית לעניין התאמתה של חיילת למילוי תפקיד מסוים. גם לדידי, אפשר בהחלט שחיילת תיפסל, בגלל מינה, למילוי תפקידים כאלה ואחרים, אך פסילה מטעם זה הינה מותרת רק מקום שבו מינה של המועמדת יוצר שוני אשר הינו רלוואנטי למילויו של התפקיד המסוים" (שם, עמודים 111-110).
- אשר לטענות צה"ל בדבר שיקולים תקציביים וארגוניים המטים את הכף נגד אפשרות שילובן של נשים בקורס טיס, נקבע כי "כשעל הפרק ניצבת תביעה למימוש זכות יסוד - וכזה הוא המקרה שלפנינו - משקלם היחסי של השיקולים התקציביים אינו יכול להיות גדול. שכן: '[...] הגנה על זכויות אדם עולה כסף, וחברה המכבדת זכויות אדם צריכה להיות נכונה לשאת במעמסה הכספית'" (שם, עמוד 113; ראו גם שם, בעמוד 122). גם הטענות הנוגעות להיבט התכנוני - נדחו, תוך שנקבע כי "חולשתה העיקרית והבולטת של טענה זו היא בכך שכל כולה נשענת על סברות והערכות היפותטיות ולא על לקחים שנלמדו מניסיון מעשי מצטבר".
- השופטת ט' שטרסברג-כהן הצטרפה לקביעה כי המדיניות הפוסלת נשים מלהתמיין ולהשתתף בקורס טיס עולה כדי הפליה אסורה. לעומת השופט מצא, שסבר כי כלל לא הוכח שוני רלבנטי, סברה השופטת שטרסברג-כהן כי שונות כאמור אכן קיימת, והיא אף מבוססת על טעמים ענייניים; ואולם, לשיטתה, בכך לא סגי: "שונות הגורמת לקשיים ענייניים ואמיתיים ביישום ערך השוויון, כגון קשיים פיזיים, כלכליים, לוגיסטיים וכיוצא באלה, היא שונות רלוואנטית. אף על פי כן, באותם מקרים שבהם היא ניתנת לניטרול במחיר סביר, ראוי לתקנה ולנטרלה על-מנת להשיג שוויון" (שם, עמוד 121).
- השופטת ד' דורנר סברה אף היא, כי המדיניות החוסמת נשים מלהשתתף בקורס טיס - אינה יכולה לעמוד על מכונה. לגוף הדברים קבעה השופטת דורנר, כי "האמצעי שהמשיבים בחרו בו להגשמת תכליותיהם, והוא סגירת מקצוע הטיס בפני נשים" - אינו עומד בדרישת המידתיות. זאת, שכן "ניתן לתכנן את המערכת [...] כך שיילקח בחשבון השוני שבין גברים לנשים. כאמור, החובה להתחשב בתכנון בצורכי האישה מוטלת על כל המעסיקים במדינה [...]. בנסיבות אלה, מקום שבו הוצאה כספית מוגברת לשם השגת שוויון בין המינים מוטלת על כל המעבידים הפרטיים, שיקולים של כדאיות תקציבית ותכנונית, ככלל, אינם יכולים להצדיק החלטת מדינה הפוגעת בזכות יסוד. [...] זאת ועוד: אף בהנחה שהשיקול התכנוני עשוי להצדיק הפליה לרעה של נשים, על המדינה המבקשת להצדיק את ההפליה רובץ נטל ההוכחה. והנה, המשיבים לא ביססו את טענותיהם בדבר הפגיעה בתכנון על תשתית עובדתית ממשית, אלא על סברה בלבד שנכונותה אינה מובנת מאליה. [...] בנוסף לכל אלה, הנזק שבסגירת קורס טיס בפני נשים עולה על התועלת שבשיקולים התכנוניים. ראשית, סגירת קורס טיס בפני נשים פוגעת בכבודן ומשפילה אותן. [...] שנית, הפוטנציאל שבמחצית מן האוכלוסיה אינו מנוצל, ובכך נפגעת החברה" (שם, עמודים 145-144).
- אם כן, בעקבות פסק הדין החלו נשים לשרת כטייסות בחיל האוויר; בתחילה במסגרת פיילוט, ומשזה צלח, כלוחמות צוות אוויר לכל דבר ועניין. אף לשמי איראן הגיעו. בשנת 1998 החלו להתגייס נשים גם לקורס חובלים, והפכו עם השנים לחלק אינטגרלי מכלל הלוחמים המשרתים בתפקיד זה.
נקודת המפנה השניה - תיקון מס' 11 לחוק שירות בטחון ותיקון מס' 2 לחוק שיווי זכויות האשה
- בשנת 2000, התקבלו שני תיקוני חקיקה משמעותיים ביותר לענייננו, שבגדרם "השוה הכתוב אשה לאיש" (בבלי, בבא קמא טו, א). הראשון, תיקון מס' 11 לחוק שירות בטחון, עוגן בסעיף 16א שכותרתו "שוויון בשירות". כך נקבע בו:
")א) לכל יוצא צבא אשה זכות שווה לזכותו של יוצא צבא גבר, למלא תפקיד כלשהו בשירות הצבאי.