(ב) לא יראו פגיעה בזכותה של יוצא צבא אשה למלא תפקיד כלשהו, אם הדבר מתחייב ממהותו ומאופיו של התפקיד.
(ג) דין יוצא צבא אשה, המשרתת על פי התנדבותה, באחד התפקידים שקבע שר הביטחון באישור ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, כדין יוצא צבא גבר".
לשם הבהירות אציין, כי המינוח 'יוצא צבא', מוגדר כך בסעיף 1 לחוק: "אזרח ישראלי או תושב קבוע שמלאו לו שמונה עשרה שנים וטרם קיבל פטור משירות ביטחון מחמת גיל לפי סעיף 36א".
- בדברי ההסבר להצעת החוק צוין, כי "אין כיום מקור חוקי שמכוחו אפשר להגביל בדרך כלשהי את היקף התפקידים שאישה בשירות סדיר יכולה למלא. למרות עובדה זו, מדיניות הצבא היא שלא לאפשר שיבוץ נשים במקצועות שונים במסגרת הצבא. התיקון המוצע לחוק [...] בא לפתוח בפני נשים מקצועות נוספים, כפי שמקובל בצבאות אחרים במערב כמו ארה"ב, קנדה והולנד" (הצעת חוק שירות בטחון (תיקון מס' 11) (שירות נשים), התשנ"ט-1999, ה"ח 2800, 368). במסגרת הצגת החוק לפני מליאת הכנסת הודגש, בין היתר, כי התיקון בא בהמשך לפסיקת בית דין גבוה לצדק בעניין מילר; כי ההצעה קובעת במפורש שוויון הזדמנויות בשיבוץ נשים לכל התפקידים בצה"ל, בכלל זאת לתפקידי לחימה, בהתבסס על כישורים בלבד; כי לפי הצעת החוק, אשה המשתבצת לתפקיד לחימה גם מקבלת על עצמה אותן חובות של חייל גבר (למשל לעניין משך השירות הסדיר, שירות המילואים וכדומה); וכי ההצעה גובשה בהסכמה עם הגורמים הרלבנטיים בצה"ל, והתקבלה בהצבעה פה-אחד של חברי ועדת החוץ והביטחון של הכנסת (ראו למשל: פרוטוקול ישיבה 223 של הכנסת ה-14, 159, 162 (1.7.1998); פרוטוקול ישיבה 281 של הכנסת ה-14, 161-159 (26.1.1999); פרוטוקול ישיבה 66 של הכנסת ה-15, 191 (3.1.2000)).
- התיקון השני הרלבנטי לענייננו, הוא תיקון מס' 2 לחוק שיווי הזכויות האשה. במסגרת תיקון זה נקבע, בסעיף 6ד לחוק, תחת הכותרת "שירות בכוחות הביטחון", כי "לכל אישה המועמדת לשירות בכוחות הביטחון, או המשרתת בהם, זכות שווה לזכותו של האיש למלא כל תפקיד, או להיות מוצבת בכל תפקיד; לא יראו פגיעה בזכות זו אם הדבר מתחייב ממהותו או מאופיו של התפקיד". בדברי ההסבר שצורפו להצעת החוק, צוין כך:
"בסעיף 6ד מוצע לקבוע, כי לענין מילוי תפקידים או שיבוץ בתפקידים במסגרת כוחות הבטחון, תהיה זכותה של האשה שווה לזכות האיש, אלא אם כן לא ניתן להעניק זכות שווה בשל מהותו או אופיו של התפקיד או השירות באותו תפקיד. בדומה לחלק מהסעיפים האחרים בחוק המוצע, סעיף זה לא יוצר זכויות חדשות לגברים, אלא משווה את הזכויות של הנשים לאלה של הגברים, ככל שזכויות אלה קיימות על פי דין" (הצעת חוק שיווי זכויות האשה (תיקון מס' 2), התשנ"ט-1999, ה"ח 2801 371, 374).
- הוראותיהם הברורות של שני התיקונים, כמו גם תכליתם המפורשת, מלמדות באופן שאינו משתמע לשני פנים כי המחוקק ביקש לקבוע, כנקודת מוצא, שוויון בין גברים לנשים בכל הנוגע לשירות בצה"ל, כך שנשים יוכלו לשרת בכל תפקיד, כולל תפקידי לחימה; זאת, לצד חריג המאפשר למנוע מנשים לשרת בתפקידים מסוימים, מקום שבו הדבר מתחייב "ממהותו ומאופיו של התפקיד".
- אם כן, כפי שנזדמן לי לציין בעניין שדולת הנשים, במסגרת תיאור התפתחות דוקטרינרית דומה למדי, "חקיקה והלכה הלכו יד-ביד והורו אותנו הדרך" (שם, פסקה 24). אכן, מאז אותם תיקונים חל שינוי ניכר; הדרגתי אמנם, אך משמעותי בהחלט. שינוי זה הביא לכך שהלכה למעשה, עוד טרם הגשת העתירות, מספר תפקידי הלחימה הפתוחים לנשים, כמו גם שיעור הנשים המשרתות בתפקידי לחימה - נמצא בעלייה מתמדת. כך, למשל, כפי שצוין לעיל, שיעור הנשים מכלל הכוח הלוחם בצה"ל עלה מ-3% בשנת 2012, ל-17% בשנת 2020 (לנתונים נוספים, ראו גם: עידית שפרן גיטלמן "שירות נשים בצה"ל: בין צבא העם לשוויון מגדרי" המכון הישראלי לדמוקרטיה (2018)). בכך יש משום התקדמות ניכרת אל עבר הגשמת היעד שאותו ביקש המחוקק להגשים - שוויון הזדמנויות בין גברים לנשים בכל הנוגע לשירות בצה"ל.
- לצד זאת, עדיין נותרו תפקידי לחימה - לא מעטים - שנשים אינן יכולות להתמיין אליהם, וממילא גם לא לשרת בהם, בדגש על יחידות מיוחדות (שהן אלה שעמדו במוקד העתירות), חי"ר ושריון. בעתירות שלפנינו ביקשו העותרות, כמפורט לעיל, ללכת את ה'צעד הנוסף', גם לעבר יעד זה.
נקודת המפנה השלישית - העתירות דנן
- כבר בפתח ההכרעה, יש מקום לעמוד על השינויים שחלו במדיניות צה"ל לאורך ההליך. בעת הגשת העתירות, לפני 6 שנים בקירוב, נשים לא היו יכולות כלל להתמיין ולשרת ביחידות הלוחמות המוגדרות 'יחידות מיוחדות'; ולא התאפשר להן, באף תצורה, לשרת בתפקידי לחימה בשריון ובחי"ר. כפי שתואר לעיל, מאז ועד היום - חלה תמורה משמעותית ביותר. נשים מתמיינות ומשרתות, הלכה למעשה, בתפקידי לחימה בכמה וכמה יחידות מיוחדות, תוך שמספר הלוחמות ביחידות אלה עולה בהדרגה ובאופן עקבי. כמו כן, נשים משרתות כלוחמות שריון, לכל דבר ועניין, בחיל הגנת הגבולות (תוך שצפויה להיפתח התנסות גם בשריון המתמרן); ואף בוצעה התנסות לשילובן במסלול של חי"ר ניוד (צפויה להיפתח התנסות נוספת). כמו כן, צה"ל מבצע, כעניין שבשגרה, ימי סיירות יעודיים לנשים. לכך יש להוסיף גם את לחימת הנשים במסגרת המלחמה, ביבשה באוויר ובים, כולל בחזית הלחימה העצימה (להרחבה על לחימת נשים במלחמה האחרונה, ראו למשל: אלישבע רוסמן-סטולמן ואיתמר רקובר "נשים בתפקידי לוחמה: השפעת מלחמת חרבות ברזל על שילוב נשים בלחימה" בין הקטבים 44 (2025)).
- המגמה חדה וברורה אפוא: מספר הנשים המתגייסות לתפקידי לחימה; שיעור הנשים מבין כלל המערך הלוחם בצה"ל; ושיעור התפקידים הפתוחים לפני נשים - נמצאים כולם במגמת עליה עקבית. מדובר בשינויים דרמטיים; אין להקל בהם ראש. זאת ועוד, הודגש פעם אחר פעם, על-ידי 3 רמטכ"לים שונים, כי הם רואים בסוגיה זו חשיבות עליונה, מה שהביאם גם לחרוג מהמלצות הצוות המקצועי ולהוסיף עליהן.
- במובן זה, סבורני כי המחלוקת שעוד נותרה במסגרת העתירה דנן - אשר בלאו הכי, גדריה מצומצמים בשלב זה - הריהי יִשׂוּמית בעיקרה; במישור העקרוני, נדמה כי אין חולק באשר לתוכן הוראות החוק, והחובות שהן מטילות על צה"ל, לפעול ככל הניתן למימוש השוויון בשירות בין גברים לנשים. מכלל האמור אנו למדים, כי אנו מצויים בעיצומה של נקודת מפנה שלישית, שבגדרה פועל צה"ל להרחיב את היקף התפקידים הפתוחים לפני נשים באופן משמעותי, תוך בחינה של כלל תפקידי הלחימה, והתקדמות הדרגתית למימוש החובה שהטיל עליו המחוקק - שוויון הזדמנויות בין גברים ונשים, עד כמה שהדבר מתאפשר.
דין העתירות בנקודת הזמן הנוכחית
- נקודה אחרונה זו, מוליכה אל המסקנה כי בעת הזו העתירות מיצו את עצמן, ואין מקום ליתן בהן צו אופרטיבי, או להותירן תלויות ועומדות. כפי שצוין לעיל, עוד ביום 21.9.2023 ניתנה בעתירות דנן החלטה שלפיה: "בהינתן שורת הצעדים החדשים לשילוב נשים בתפקידי לחימה בצה"ל, אשר צוינו בתצהיר התשובה, יודיעו העותרות עד ליום 28.9.2023 האם הן עומדות על עתירותיהן" (הנשיאה חיות והשופטות ברון ורונן). אם כן, כבר בעת ההיא, הביע בית המשפט עמדה לכאורית, כי נוכח הפעולות והשינויים שביצע צה"ל, העתירות בתצורתן הנוכחית מיצו עצמן. מאז חלפו למעלה משנתיים וחצי, שבהן בוצעו צעדים נוספים לטובת קידום שילוב הנשים בתפקידי לחימה בצה"ל, כמפורט לעיל. משכך, ומן הטעמים שאפרט להלן, סבורני כי בשלה העת לחתימת ההתדיינות הנוכחית.
- תחילה אציין בהקשר זה, כי מאז הוגשו העתירות, התשתית העובדתית הניצבת בבסיסן השתנתה באופן ניכר, כמה וכמה פעמים. אמנם, בעקבות השינוי הראשון - לאחר החלטות הרמטכ"ל שניתנו בהתייחס להמלצות הצוות המקצועי - הוגשה עתירה מתוקנת. ואולם, מאז חלו 3 שינויים משמעותיים נוספים: בוצעה עבודת מטה נוספת בצה"ל, שבעקבותיה התקבלו החלטות חדשות בסוגיה, בדגש על ההחלטה להתמקד ביחידות מיוחדות תחילה, לפעול במודל ההתנסויות, ולהרחיב את ההתנסויות ביחידות המיוחדות. בהמשך לכך, לאחר שהוצאו הצווים על-תנאי התקבלו החלטות חדשות נוספות, כמפורט לעיל, בדגש על פתיחת התנסויות בחי"ר ניוד, בשריון המתמרן ובסיירת מטכ"ל. ולבסוף, בעקבות השתתפות נשים בלחימה במהלך המלחמה, מתבצע בצה"ל תחקיר עומק שבעקבותיו צפויות להתקבל החלטות חדשות נוספות. השינויים שחלו בתשתית העובדתית הם כה מהותיים, שבהתאם להלכותיו של בית משפט זה, ברי כי אין עוד מקום להמשיך ולברר סוגיות נוספות שמתעוררות, במסגרת אותן עתירות (ראו למשל: בית דין גבוה לצדק 1793/03 דרורי נ' מועצת מקרקעי ישראל, פסקה 6 [נבו] (30.11.2005); בית דין גבוה לצדק 6940/22 אה"ל - ארגון המתמחים לרפואה נ' משרד האוצר, פסקה 23 [נבו] (8.8.2023)).
- כמו כן, מצב הדברים הנוכחי נותן מענה לשניים מן הראשים של הצו על-תנאי:
(-) "מדוע לא תשולבנה נשים, במסגרת התנסות, במחלקת ניוד או מרגמות באחת מחטיבות החי"ר המתמרן" - לראש זה ניתן מענה, שכן כבר החלה התנסות המשלבת נשים במקצוע חי"ר ניוד. התנסות זו לא התבצעה אמנם באחת מחטיבות החי"ר המתמרן, כאמור בצו על-תנאי, אולם היא התקיימה ביחידת ניוד הפועלת "בכפיפות לאחת מהחטיבות המתמרנות בצה"ל, הכפופה לאוגדה מיוחדת". כמו כן, הגם שההתנסות לא צלחה בסופו של דבר, הרמטכ"ל הנחה על פתיחת התנסות נוספת בשנת 2026 ללוחמה במקצועות החי"ר, בהתאם ללקחים שיופקו, ועל בחינת הקמת מחלקות ניוד בתצורה שונה מזו שנוסתה, מה שמעיד על מחויבותו של צה"ל, כמו גם על נכונותו לפעול לגבי ראש זה של הצו על-תנאי.