| בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים בענינים מנהליים |
| עע"ם 8804/10 |
| לפני: | כבוד השופטת ע' ארבל |
| כבוד השופט ס' ג'ובראן | |
| כבוד השופט נ' סולברג |
| המערערת: | חלקה 6 בגוש 6950 בע"מ |
| נ ג ד |
| המשיבים: | 1. עיריית תל אביב-יפו |
| 2. הממונה על הגבייה בעיריית תל אביב-יפו |
לכל התקופה שהנכס עמד ריק. יתר טענות המערערת שעסקו, בין היתר, במועדי תחולת הפטור לפי סעיף 330 לפקודת העיריות הפוטר נישום המחזיק בנכס שאינו ראוי לשימוש מתשלום ארנונה נדחו.
* רשויות מקומיות – ארנונה – סיווג נכסים
* ארנונה – פטור – מבנים הרוסים
* פרשנות – דין – פקודת העיריות
* רשויות מקומיות – ארנונה – פטור
* רשויות מקומיות – גבייה – גבייה מנהלית
* רשויות מקומיות – ארנונה – גבייה
* ארנונה – הטלתה – סיווג נכס לצורך חיובו בארנונה
.
ערעור על פסק דינו של ביהמ"ש לעניינים מנהליים בת"א, אשר דחה עתירה מנהלית שהגישה המערערת על מנת למנוע מהמשיבים מלנקוט בהליכי גביית ארנונה בעניינה. המערערת היא חברה פרטית, אשר בבעלותה מרבית משטח בניין המצוי בדרך מנחם בגין 50 בת"א. בעקבות הליך שיזמה העירייה לשיפוץ חזית הבניין, החלה המערערת בעבודות הריסה ובנייה, עפ"י היתר, וזאת החל מקומות המרתף ומעלה. במהלך השיפוצים, הוצאו למערערת דרישות לתשלום ארנונה. ארבע סוגיות צריכות הכרעה במסגרת ערעור זה. ראשית, טענת המערערת לפיה ביהמ"ש לעניינים מנהליים אינו הערכאה המתאימה לדיון במקרה דנן. שנית, מועדי תחולת הפטור לפי סעיף 330 לפקודת העיריות הפוטר נישום המחזיק בנכס שאינו ראוי לשימוש מתשלום ארנונה. וכן השאלה מה דינם של נכסים בתקופה שבין מועד פינויים מהשוכרים לבין הריסתם לשם שיפוצים. שלישית, שאלת החלתו של שינוי סיווג הנכס עובר לשנת 2005 (המועד שבו הוגשה ההשגה על שומת הארנונה לשנת 2005) באופן רטרואקטיבי, החל מהמועד בו עמד הנכס ריק. רביעית, סוגיית חיובה של המערערת בריבית לפי חוק פסיקת ריבית.
.
ביהמ"ש העליון (מפי השופטת ע' ארבל, בהסכמת השופטים ס' ג'ובראן ונ' סולברג) קיבל את הערעור חלקית, מהטעמים הבאים:
הערכאה המתאימה לבירור המחלוקת בין הצדדים: אין כל פגם בכך שהמשיבים בחרו לגבות את חוב הארנונה מן המערערת בהליך גבייה מנהלי. כאשר נישום לא משלם את אשר הוא נדרש בשומת הארנונה, פתוחות בפני הרשות שתי דרכי פעולה. הדרך הראשונה הינה הגשת תביעה אזרחית לביהמ"ש המוסמך מכוח סעיף 317 לפקודת העיריות. דרך זו מאריכה את משך הליכי גביית הארנונה. הדרך השנייה הינה פנייה להליכי גבייה מינהליים (לעניין זה קיימים שני הסדרים מקבילים. ההסדר הקבוע בפקודת העיריות וההסדר הקבוע בפקודת המסים (גביה). משהעניק המחוקק לרשות המקומית אפשרות לפעול בשני מסלולים נפרדים לשם גביית חוב ארנונה, אין ממש בטענת המערערת לפיה לא היה מקום לגביית החוב בדרך של הליך גבייה מנהלי. מה גם שבנסיבות, אין מקום לקבוע כי המערערת נפגעה מבחירתה של העירייה במסלול גבייה מנהלי של חוב הארנונה.