6.5 החברה הוקמה לצורך פיתוחו של רעיון, נרשמה כחוק בחוק החברות, היא בעלת אישיות נפרדת ופעילותה מוסדרת באמצעות תקנון, המתווה את התנהלותה התקינה, וכפי שעולה מטענות הצדדים, הם פועלים בהתאם לנדרש מחברה על פי חוק החברות. הצדדים חילקו ביניהם את מניות החברה, הציגו עצמם כחברה, גייסו משקיעים תמורת מניות החברה, חילקו דיווידנדים, קיימו אסיפות ומינו דירקטוריונים בהתאם להחלטות אשר נתקבלו כדין.
6.6 משכך, אין לקבל את טענת המבקש, המבקש לבחון את בקשתו במסגרת יחסי שותפות בין הצדדים. ראו ת"א (ת"א) 2879/99 מרדכי כהן נ' כהן, [פורסם בנבו] פורסם ביום 17/08/11.
6.7 החברה פעלה בהתאם לתקנון שלה ובהתאם למסמכי היסוד שלה, הוראות אלה מחייבות, וככול שאלה לא הופרו שלא כדין, הרי שההחלטות שנתקבלו, נתקבלו כדין והן מחייבות גם את המבקש. זאת ועוד, המבקש לא הצליח להוכיח כל הסכם אחר אשר נעשה בין הצדדים בעל פה, לרבות טענתו לגבי קיום הסכם כזה, עם המבקש 1, בדבר זכות וטו אשר ניתנה לו לגבי כל החלטה שתתקבל, טענה אשר לא הוכחה.
6.8 אוסיף ואומר, כי טענת המבקש שנוצרה אצלו, עקב יחסי האמון בינו לבין המשיב 1 בראשית הדרך , ציפייה לגיטימית, שהחברה תתנהל לעולם ועד כשותפות ,ללא קשר למבנה הפורמאלי, היא טענה בעייתית ומוקשה ביותר . טענה כזו יכולה להלום חלק ניכר מהחברות הפרטיות במדינת ישראל, אשר להן מספר מייסדים מועט, מתקיימת על פי תקנונן הגבלה על עבירות המניות, ואשר התבססו, לפחות בראשיתן, על יחסי אמון או ידידות בין המייסדים.כנאמר בפש"ר (ת"א) 1260/00 אם.אם.ווי. בנייה, אחזקות וניהול נדל"ן בע"מ נ' משה בינדר [פורסם בנבו] מיום 14/07/2002) , מפי כב' השופטת ו' אלשייך:
"קבלת גישה זו הינה בלתי אפשרית, באשר היא חותרת תחת עצם אושיות דיני החברות המודרניים, ומחילה עליהם את דיני השותפויות. זאת בניגוד הן לאומד דעת הצדדים, כאשר בחרו להתקשר בתאגיד, הן בניגוד למצג אשר הם מציגים כלפי חוץ לנושים וצדדים שלישיים הרוצים להתקשר עם חברה, ולוא דווקא עם שותפות. כמו כן, סותרת גישה זאת את כוונת המחוקק העולה מחוק החברות המעודד "חברות מעט" ומקל על התאגדותן באופן החורג בהרבה מהדין הישן של פקודת החברות. כאשר עודד המחוקק אנשים מעטים הרוצים להקים עסק משותף להתאגד בחברה דווקא, התכוון כי יחולו עליהם דיני החברות, ולא דיני השותפויות".