ראו: ערעור עבודה (ארצי ) 45370-04-24 עיריית פתח תקווה - ד"ר מאיר ברוכין (נבו 18.6.2024)
- בענייננו, אפוא, לא ניתן להתעלם מאי לקיחת האחריות של התובעת, שלא התנצלה על טעותה ולא פרסמה ולו הודאה בטעות סביב פרסום התמונה מתוך הסרטון, גם לאחר שהבינה שטעתה בהבנתו. בדומה למכללה, שהתבצרה בעמדתה, אף התובעת לא הפגינה כל רגישות ולא נטלה אחריות על טעויות שעשתה.
- בדומה לדבריו של ד"ר ברוכין כפי שנאמרו בדיון בבית הדין הארצי ואף קיבלו תוקף של פסק דין, כולנו נדרשים לגלות רגישות לאחר, במיוחד בתקופות בהן הרוחות סוערות ובהן, למרבה הצער, כולנו נתקלים בהתדרדרות השיח ובהיעדר קשב זה לדעתו של זה. והרי אמרנו בפתח הדברים כי לו הצדדים היו קשובים יותר זה לזה, ייתכן שהדברים לא היו מגיעים עד הלום.
- בסיכומו של פרק זה, אפוא, עולה כי ההחלטה על פיטוריה של התובעת אינה נשענת על מקור נורמטיבי כלשהו; כי החלטת הפיטורים מנוגדת לחופש הביטוי בכלל ולחופש הביטוי האקדמי בפרט; כי לא ניתן בה משקל מספיק לטענותיה של התובעת, לרבות למכתבים שהיא שיגרה למכללה לתמיכה בעמדתה; וכי לא הייתה בה כל התחשבות בוותק הרב של התובעת במכללה ובגילה של התובעת.
- בסופו של דבר, פיטורים הם הצעד מרחיק הלכת ביותר בו מעסיק יכול לנקוט. הפעולות שביצעה המכללה, עליהם עמדנו בהרחבה לעיל, מעידים כי היא בחרה מראש ובאופן נחרץ לנקוט באופן מיידי בצעד הקיצוני ביותר, במקום בו מדובר בצעד המהווה את המוצא האחרון דווקא.
- על כן, אנו קובעות כי ההחלטה על פיטוריה של התובעת התקבלה שלא כדין.
- בצד כל אלה, מצאנו לנכון גם ליתן משקל להתנהלותה של התובעת, שלא גילתה את הרגישות המתבקשת ולא נטלה אחריות על מעשיה.
- בשאלת הסעדים הנתבעים, קרי, הפיצוי הכספי, נדון בפרק הבא.
- הסעדים הנתבעים: דיון והכרעה
- כאמור בפתח דברינו, התובעת עותרת לפיצוי ממוני בגין פיטורים שלא כדין בסך 484,353 ₪; לפיצוי לא ממוני בגין פיטורין שלא כדין בסך 150,000 ₪ וכן לפיצוי בגין העצמת הפגיעה בתובעת שלא לצורך בסך 40,000 ₪.
אשר לפיצוי הממוני
- הפסיקה קובעת כי "'הרף העליון' של הפיצוי הועמד בפסיקה על שכר עבודה של שנה אחת, ועוד נפסק כי חריגה מרף זה יכול שתיעשה בנסיבות חריגות בלבד" (ערעור עבודה (עבודה ארצי) 43380-06-11 פלוני - אלמונית, ניתן 9.12.2014)
- בענייננו, לאור כלל הנסיבות כפי שהובאו בהרחבה לעיל, אנו סבורות כי נפלו פגמים יסודיים הן בהליך פיטוריה של התובעת והן בעצם ההחלטה על פיטורים, שננקטה, כאמור, כצעד ראשון ולא כמוצא אחרון.
- בצד אלה, כאמור, לא ניתן להתעלם מהתנהלותה של התובעת כפי שהדברים פורטו לעיל.
- על כן, ובשקלול מכלול הנסיבות, מצאנו לנכון להעמיד את הפיצוי הממוני לו זכאית התובעת על שכר עבודה של שמונה חודשים.
- משעה שהתובעת חישבה את גובה הפיצויים ואף תיקנה את חישוביה במסגרת הסיכומים, תוך שהסכום הנתבע ירד משמעותית, מצאנו לנכון לקבל את חישוביה, שממילא לא נסתרו על ידי המכללה. המכללה הסתפקה בהקשר זה בהפניה לתצהירו של המנכ"ל, שעיון בו מגלה שהוא נוקב בסכום (שכר חודשי של 16,500 ₪) מבלי לספק הסבר כלשהו.
- על כן, התובעת זכאית לסך של 161,451 ₪.
אשר לפיצוי הלא ממוני
- הפסיקה קבעה, בכל הנוגע לפיצוי לא ממוני על פיטורים שלא כדין, כי אותו פיצוי מבוסס על ההכרה שגם פגיעה שאינה מתבטאת בחיסרון כיס ראויה לפיצוי. פיצוי זה נועד בראש ובראשונה להיטיב את נזקו של העובד, אך גם להגשים תכלית חינוכית-הרתעתית בהטלת עלויות ההפרה על המעסיק, באופן המשמש אף תמריץ שלילי להפרות עתידיות.
ראו: ערעור עבודה (ארצי) 10940-10-15 מנורה מבטחים ביטוח בערעור מיסים - רון, פסקה 40 לפסק הדין (נבו 6.9.2018).
- עוד נפסק בעניין מנורה כי פסיקת פיצוי בגין נזק לא-ממוני צריכה להיקבע כסכום גלובלי בהתאם לאמות מידה שפותחו בפסיקה, ולא כמכפלת השכר. במסגרת אמות המידה האמורות, יש לשקול בין היתר את עוצמת הפגם וחומרת מחדלי המעסיק; האם חובת השימוע הופרה באופן מלא או חלקי; אופי ההליך והאם נשמר כבוד העובד במהלכו; האם עילת הפיטורים עניינית, אם לאו; משך תקופת העסקה; גיל העובד; והאם נפל דופי בהתנהגותו (שם, פסקה 41 לפסק הדין וההפניות שם).
- ומן הכלל אל הפרט: עמדנו לעיל על כך שבהליך פיטוריה של התובעת נפלו פגמים רבים. כן עמדנו על גילה של התובעת ועל תקופת העסקתה הארוכה. כל אלה שוקלים, כמובן, לטובת פסיקת פיצוי לא ממוני.
- אלא שהפסיקה מונה גם את התנהלותו של העובד כשיקול בפסיקת גובה הפיצוי. בהקשר זה לא נעלמה מעינינו כלל התנהלותה של התובעת בכל הנוגע לסרטון אליו היא נחשפה בבוקר השבעה באוקטובר ולהתנהלותה בכלל, כפי שהדברים פורטו לעיל.
- על כן, אנו מוצאות לנכון להעמיד את הפיצוי הלא ממוני לו זכאית התובעת על סך של 50,000 ₪.
- אף לא מצאנו לנכון להיעתר לתביעה לפיצוי בגין "העצמת הפגיעה בתובעת שלא לצורך", שכן, בדומה לנפסק בנוגע לפיצוי בגין עוגמת נפש, מדובר בכפל פיצוי, לאחר שנפסק לזכות התובעת פיצוי לא ממוני בגין פיטורים שלא כדין, ללא הוכחת נזק.
ראו: ערעור עבודה 64473-05-22 בוריס שימשילשוילי - נ.כ. מאפיית אבגר 2000 בע"מ, ניתן 16.7.2023, סעיף 52 לפסק דינו של מ"מ הנשיא איטח.
- סוף דבר
- לאור כלל האמור לעיל, התביעה מתקבלת בחלקה.
- הנתבעת תשלם לתובעת סך כולל של 211,451 ₪, בהתאם לרכיבים הבאים:
- בגין פיצוי ממוני על פיטורים שלא כדין - סך של 161,451 ₪.
- בגין פיצוי לא ממוני על פיטורים שלא כדין - סך של 50,000 ₪.
- סכומים אלה ישולמו תוך 30 יום מהיום ויישאו ריבית שקלית כדין ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.
- בנוסף, הנתבעת תשלם לתובעת שכר טרחת עו"ד בסך 15,000 ₪ והוצאות משפט בסך 5,000 ₪ נוספים.
- אף סכומים אלה ישולמו תוך 30 יום ויישאו ריבית שקלית כדין ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.
- על פסק דין זה ניתן לערער בזכות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום ממועד קבלתו.
ניתן היום, ב' אייר תשפ"ו, (19 אפריל 2026), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.