"הנושה החוזי של החברה יכול לבחור בין מסלול של התקשרות חוזית עם החברה בלבד, לבין מסלול של התקשרות חוזית עם החברה ובעלי השליטה בה. התנאת התקשרות עם החברה בחיוב אישי של מנהליה - חיוב עיקרי או משני (בטוחה קניינית או אישית - ערבות), פירושה העברת נטל סיכון חדלות פרעון החברה מהנושה אל בעלי השליטה (או נושאי המשרה, האורגנים של החברה או כל אדם אחר). הנושה החוזי רשאי לבור לעצמו - התקשרות עם החברה בלבד או התקשרות עם החברה ועם בעלי השליטה (או כל גוף אחר בחברה). מסתבר, כי התקשרות עם החברה בלבד תתומחר במחיר ההתקשרות ('פרמיה' עבור סיכון חדלות הפרעון...".
מכאן, כי לא ניתן להטיל על המנהלים אחריות בגין הפרת ההסכם בין החברה לבין המערערים. הוא הדין לעניין אי גילוי העובדה שנרשמה המשכנתא לטובת צד שלישי: כאמור, הפרת החובה לנהוג בתום לב בביצוע חיובים חוזיים כמוה כהפרת חוזה, וככזו מטילה היא חבות על החברה, היא הצד לחוזה, ולא על נושאי המישרה.
מסקנת הדברים היא, כי למשיבים 1- 3אינם נושאים באחריות אישית בגין הפרת
ההסכם בין המערערים לבין החברה.
.27האם בנסיבות העניין הונחה תשתית לאחריות נזיקית של המשיבים 1- 3או מי מהם, כלפי המערערים? נקודת המוצא לעניין קיומה של אחריות נזיקית כזו, היא כי עצם מעמדו של מנהל כאורגן בתאגיד אינו מטיל עליו באופן אוטומטי אחריות אישית בנזיקין בגין עוולות להן אחראי התאגיד. עם זאת, אין למנהל חסינות מאחריות נזיקית בגין פעולות שעשה בכהונתו כמנהל. הוא ישא באחריות כזו כאשר מתקיימים בו כל היסודות הנדרשים לגיבושה של אחריות על פי דיני הנזיקין (ערעור אזרחי 725/78בריטיש קנדיאן בילדרס בערעור מיסים נ' אורן, פ"ד לה(4) 253, 256). האם הוכחו יסודות אלה לגבי המשיבים 1-3?
א. המערערים ניסו לייחס למשיבים 1- 3אחריות בגין עוולת התרמית.
קביעתו של בית משפט קמא, לפיה לא הוכחו יסודותיה של עוולת התרמית במקרה שבפנינו, אותה אישרנו לעיל ביחס לחבותם של עורכי הדין, יפה גם לגבי המשיבים 1- .3על כן, דין טענת התרמית שהועלתה נגדם להידחות. בשוליו של ענין זה יצויין, כי מתצהיר המערער לא עולה כי בעת רישום המשכנתא בשנת 1983היתה החברה נתונה בקשיים (ראו סעיפים 15ו- 16לתצהיר, שם אומר המערער כי באותו זמן היתה החברה פעילה ובנתה, וכי רק בשנת 1987הגיעו אליו ידיעות על קשיים אליהם נקלעה החברה). מכך עולה, שאין בפנינו כל נתון אובייקטיבי ממנו ניתן להסיק כי בעת רישום המשכנתא לטובת בנק המזרחי לא האמינו המשיבים כי יספקו למערערים את הדירה השלישית, או כי יהיה ביכולתם ליתן להם בטוחה, אם ידרשו זאת (השוו ערעור פלילי 51/88דון נ' מדינת ישראל, פ"ד מה(1) 144; ערעור פלילי 223/88לארי נ' מדינת ישראל, פ"ד מג(3) 11).