הניחו המערערים תשתית עובדתית, ממנה ניתן להסיק כי פעילותם של המנהלים בהתקשרות האמורה חרגה מפעולתם השיגרתית כמנהלים בחברה, באופן שמטיל עליהם חובת זהירות אישית כלפי המערערים.
לדעתי, יש להשיב לשאלה זו בשלילה. אשר למשיבים 1ו-2, המערערים לא הניחו כל תשתית עובדתית לענין מעורבותם של המשיבים 1ו-2, למעט מעמדם כמנהלים. לגבי המשיבה 1לא הוכח דבר. לגבי המשיב 2, כל שהוכח היתה פגישה אחת עם המערערים בקשר לחוזה. מפגישה בודדת זו לא ניתן לגזור חובת זהירות של משיב זה כלפי המערערים. המצב אינו שונה באופן משמעותי גם ביחס למשיב .3אכן, משיב זה טוען כי היו בינו לבין המערער פגישות, אשר בהן סוכם דבר הויתור של המערערים על זכותם לדירה שלישית. אך קבענו כי גירסה זו לא הוכחה. המערערים כופרים בה. הם טוענים, אמנם, כי היו שיחות עם המשיב 3"לעתים תכופות" (עמוד 17לפרוטוקול), בהן לא התכחש לחובה לספק למערערים דירה שלישית, אך הם אינם מספקים כל נתון אשר יבהיר מתי נערכו שיחות אלה. כך, לא ברור האם שיחות אלה היו בתקופה שקדמה לרישום המשכנתא לטובת בנק המזרחי (שנת 1983או סמוך לה), או אחרי כן. כך בתצהיר המערער, הנותר סתום לחלוטין בנקודה זו (ראו סעיף 14לתצהיר), וכך גם בעדותו של המערער (עמוד 17לפרוטוקול). למעשה, לא מביאים המערערים בטיעונם כל פירוט לעניין מעורבותו של כל אחד מן המשיבים 1- 3בתקופה הרלוונטית, שתחילה בכריתת החוזה וסופה ברישום המשכנתא על נכס הבטוחה לטובת בנק המזרחי. מסקנתי, על כן, היא כי לא הונחה בנסיבות מקרה זה כל תשתית המאפשרת לקבוע כי מי מן המשיבים 1- 3חב למערערים באופן אישי חובת זהירות, אשר הופרה ברישום המשכנתא לטובת בנק המזרחי.
.28האם ניתן לייחס למנהלים עוולה של גרם הפרת חוזה, על בסיס הטענה כי
גרמו לחברה להפר את ההסכם עם המערערים? התשובה לשאלה זו גם היא שלילית. בספרה
גרם הפרת חוזה (ירושלים, תשמ"ו), עומדת נ' כהן על כך שהעוולה של גרם הפרת חוזה מניחה ניתוק משפטי בין המשדל לבין המשודל (בעמוד 111). כאשר מנהל פעל במסגרת סמכותו, וגרם לחברה להפר חוזה, לא מתקיים ניתוק כזה, שכן (בעמודים 111-112).
" פעולתו היא פעולת החברה. לא ניתן לנתק בין המנהל לבין החברה. החברה היא מפרה של החוזה, והמנהל 'יוצא מהתמונה'. למרות שהמנהל גרם לכך שהחברה תבצע פעולה 'בלתי חוקית' (הפרת חוזה), נראה שאם הדבר הוא לטובת החברה, עדיין ראוי להתייחס למנהל כאל אורגן של החברה".