גם אילו היו המערערים מוכיחים כי המשיבים 1- 3הם שגרמו לתאגיד להפרת החוזה עימם, אין בענייננו כל טענה, כי המשיבים 1- 3או מי מהם חרגו מסמכותם, או פעלו בניגוד לטובת החברה או ממניע זר כלשהו. במצב דברים זה, לא ניתן להטיל עליהם אחריות בגין גרימה של הפרת החוזה בין החברה לבין המערערים (ראו, לענין זה, את פסק דינו של בית המשפט הפדרלי לערעורים של הסבב התשיעי בפרשת ; 1154- . 1153At p(1990) 1149D .2F . 896Grosvenor properties ltd. V. Southmark coראו גם .( 220- . 219, At p( 1961,englewood cliffs) ,officers and directors
- Fueur, personal liabilities of corporate
התוצאה היא, כי לא נמצא בסיס לחיובם של המשיבים 1- 3כלפי המערערים. נדון
עתה בשיעור הנזק לו אחראים המשיבים 4ו- 5כלפי המערערים.
שיעור הנזק
.29קבענו כי עורכי הדין הפרו את חובת הזהירות שלהם כלפי המערערים, בכך שבמחדליהם ומעשיהם שללו את זכותם של המערערים לבטוחה אשר תבטיח את זכויותיהם החוזיות. הנזק העיקרי לו טוענים המערערים מתבטא באי קבלת הדירה השלישית על פי המוסכם. מהו גובהו של נזק זה שנגרם למערערים?
הקושי בקביעת שיעור הנזק במקרה שבפנינו נובע מכך, שעל פי התוספת לחוזה היו המערערים צריכים לקבל שלוש דירות, אשר שטחה של כל אחת מהן הוא לפחות 100ממ"ר - האחת דירת גג בבניין שהוקם על החלקה אותה מכרו המערערים לחברה, ושתי דירות בבניינים אחרים. בפועל, קיבלו המערערים שתי דירות: דירת גג בבנין הנ"ל, ששטחה כ- 145ממ"ר; ודירה במקום אחר, אשר שטחה 96ממ"ר. על רקע זה, השאלה היא האם הנזק שנגרם למערערים עומד על שוויה של דירה בת 100ממ"ר; או שמא יש להביא, בחשבון
הנזקים, את העובדה שהמערערים קיבלו דירה בשטח גדול במידה ניכרת מן המוסכם.
.30עמדות הצדדים בנקודה זו הן קוטביות. המערערים גורסים, כי הם זכאים לפיצוי בשווי של דירה בת 100ממ"ר באזור עליו דובר בחוזה. לטענתם, השטח העודף שקיבלו בדירת הגג מהווה פריבילגיה, אשר אינה משפיעה על חישוב הנזק שנגרם למערערים.
א. איני יכול לקבל עמדה זו. ההסכם בין המערערים לבין החברה הוא הסכם
מסחרי. קשה לקבל כי במסגרת עיסקה מסחרית, הסכימה החברה, סתם כך, להעביר למערערים נכס מקרקעין הגדול בקרוב למחצית מן הנכס עליו הוסכם, ואשר שוויו גדול באופן וודאי במידה משמעותית משווי הנכס אשר עמד לנגד עיני הצדדים בעת כריתת ההסכם. אין זה מתקבל על הדעת, כי החברה עשתה כן, תוך הסכמה כי עובדה זו לא תובא בחשבון בשום דרך שהיא בקביעה האם ובאיזו מידה עמדה החברה בחיוביה החוזיים כלפי המערערים. טענה כי כך היה אינה מתיישבת עם התכלית של ההתקשרות כהתקשרות מסחרית (לתכלית הכלכלית של העיסקה כאמת מידה בפירוש חוזה, ראו ערעור אזרחי 6276/95מגדלי באך בערעור מיסים נ' חוזה, דינים עליון מד' 254). אכן, נדרשות ראיות מוצקות ומשכנעות כדי לבסס את הטענה, כי החברה התכוונה להרעיף על המערערים טובת הנאה כה משמעותית, ללא תמורה או הסבר כלשהו. ראיות כאלה לא הובאו.