ב. גם מעדותו של המשיב 5, עורך דין שי טויסטר, לא עולה כי הושגה
הסכמה כאמור. בתצהירו, מתייחס המשיב 5למחלוקת בין הצדדים בשאלת הדירה השלישית, אשר עליה נודע לו לראשונה בשנת 1986(סעיף 12לתצהיר). גם בתיאור של פגישה שנערכה במשרדו בשנת 1986בין המערערים מצד אחד לבין יעקב שתיל מטעם החברה, בה נכח המשיב 5, אין הוא מתייחס לסיכום בין הצדדים התואם את הנטען עתה על ידי המשיב 3, אלא לטענה של יעקב שתיל כי המערערים אינם זכאים לדירה שלישית וכי החברה היא הזכאית להחזר מהם (סעיף 20לתצהיר). יצויין, כי גם בחקירתו הנגדית לא העלה המשיב 5טענה ברורה כי באותה פגישה הועלתה טענה כי הושגה הסכמה בין הצדדים בנקודה זו.
זאת ועוד, אם אמנם השתכללה, שנים אחדות לפני כן, הסכמה של הצדדים לעניין זה, לא ברור כיצד היתה מחלוקת ביניהם בשנת 1986, באותה נקודה עצמה. מעניין לציין, כי בתצהירו של המשיב 5לא נטען כי נוכח עמדת המערערים, טען מר שתיל כי בעבר הושגה הסכמה בנקודה זו בין הצדדים. אין גם כל טענה מצד המשיב 5כי מר שתיל התרעם באותה הזדמנות על חזרתם כביכול של המערערים מהסכמה כזו. על רקע זה, מעיבים ספקות כבדים מעל גירסתם של המשיבים, כאילו התגבשה הסכמה כזו כבר בשנת .1983
ג. עוד יצויין בהקשר זה, כי במכתבים שנשלחו למס שבח ב- 1986על ידי
המשיב 5(מוצג ת/4ב בבית משפט קמא) מוזכרת התחייבות של החברה לספק למערערים שלוש דירות. ובמכתבים משנת 1987של המערערים אל החברה הם עומדים על זכותם לקבל את הדירה השלישית, מבלי שבא מענה מצד החברה למכתבים אלה, כאילו הושגה הסכמה אחרת. גם אלה תומכים בעמדת המערערים, הכופרים בטענה כי הושגה הסכמה כלשהי בשנת 1983, בה ויתרו על דירה שלישית.
ד. לכל אלה יש להוסיף, שהמערער כפר בתצהירו שהוגש כעדות ראשית מטעם
המערערים בכל הסכמה כאמור וכך גרס גם בעדותו בבית המשפט בהשלמה לחקירתו הראשית. בחקירה הנגדית לא נשאל המערער כל שאלה בעניין זה. בית המשפט קמא, כפי שכבר ציינו לעיל, לא השתית את קביעותיו על ממצאי מהימנות, ולא דחה עדות זו.
ה. ועוד. כפי שהוזכר לעיל, גם על פי גירסת המשיב 3, בעת שויתרו על
זכותם לדירה שלישית ולבטוחה מן החברה טענו המערערים שמגיע להם פיצוי מהחברה, בשל כך ששטח הדירות שקיבלו מן החברה קטן בכ- 60ממ"ר מן השטח עליו התחייבה החברה בחוזה ובתוספת לו. בהנחה שמחיר דירה בשטח של כ- 100ממ"ר נשוא החוזה היה כ000- 110דולרים ביום הגשת התביעה, הרי שלשיטת המערערים מדובר בטענה לפיצוי בסדר גודל של, למיצער, כ-000, 50דולר. מה הניע את המערערים לוותר על זכותם החוזית לבטוחה אשר תבטיח חוב נטען זה של החברה כלפיהם? גם לתמיהה זו לא הוצע כל הסבר על ידי המשיבים. גם על רקע זה, קשה עד למאד לקבל את גירסתם של המשיבים כי המערערים ויתרו על זכותם לבטוחה.