איננו סבורים כי יש בדברים שמסר התובע כ"נאום פרידה" לאחר שנים כה רבות בחברה כדי להצביע על המסכת העובדתית שהתרחשה בפועל. עם זאת, כפי שנפרט בהמשך, מצאנו שעל פי הראיות שהוצגו, גרסת התובע בעניין נסתרה, בעוד שגרסת הנתבעים הוכחה (אף שחל בלבול בכל הנוגע לתאריכים בהם הנתבעים נקבו: השיחה שהוקלטה בוצעה ביום 28.3.11).
ראשית, גרסת הנתבעים עולה בקנה אחד עם הודעת הדוא"ל ששלח זאב כהנא, חשב החברה, סמוך להתרחשות האירועים ביום 29.3.11 (נספח א' לתצהיר כהנא שנזכר לעיל).
גם מתמליל השיחה מיום 28.3.11 עולה כי בין הצדדים חל נתק של 8 ימים (כך נאמר על ידי מר לוי והתובע לא טען אחרת במהלך אותה שיחה), וכי התקיימה ביניהם שיחה נוספת, עובר לשיחה שהוקלטה (ההדגשות הוספו - ד.ו.):
"דן: אחרי שאנחנו שנינו מודעים לזה כבר שמונה ימים, אני חושב שלא נשאר לנו אלא לסכם את צורת ה, את אופן הפרידה בצורה העדינה ביותר היפה ביותר, כי סך הכל אנחנו משפחה, ואני מקוה שנמשיך להיות משפחה" (עמוד 1 לתמליל השיחה, שורות 18-22)
"יורם:...בשיחה הקודמת שאנחנו דיברנו שאת אמרת שיש חוטים שאני כבר סגרתי, שאני," (עמוד 2 לתמליל שורות 15-16)
מנגד, טענת התובע לפיה הוא התקשר ללוי ביום 23.3.11 ואף נועד עמו באותו יום נטענה בעלמא ולא הובאה אסמכתא לתמיכה בה (למשל, לא הוצג תדפיס שיחות טלפון או יומן).
מכאן המסקנה שלאחר האירוע מיום 21.3.11 חל נתק של שבוע בין התובע ובין הנתבעים.
- הנתבעים טענו כי יומיים לאחר ה"תקרית" מיום 21.3.11 נודע לנתבעת כי התובע פונה ללקוחות החברה וכי החל לשווק מלגזות באופן עצמאי וזו הסיבה לניתוק תיבת הדוא"ל שלו (סעיף 11 לתצהיר לוי). לוי לא נחקר בנושא פנייתו של התובע ללקוחות ומשכך יש לקבוע כי גרסה זו לא נסתרה. גם מעדות התובע עולה כי מיד לאחר פיטוריו, הוא ניהל שיחות עם לקוחות החברה (לטענתו, הם מסרו לו שנודע להם שהוא פוטר מעבודתו (סעיף 83 לתצהיר התובע)). בחקירתו הנגדית התובע התחמק מלציין עם אילו לקוחות שוחח (עמוד 19 לפרוטוקול, שורות 23-25) ובהמשך הבהיר כי הוא אינו מעוניין להשיב לשאלה (עמוד 20 לפרוטוקול, שורה 14).
העובדה שהתובע הסתיר את זהות הלקוחות עמם שוחח, אף שעניין זה בא לידי ביטוי בתצהירו, מחזקת את טענת הנתבעים לפיה פנייתו של התובע ללקוחות לא היתה לטובת החברה וספק אם נעשתה בקשר לעבודה.
ונדגיש: אם התובע סבר שהוא פוטר מעבודתו נוכח דבריו של לוי ביום 21.3.11, הרי שנפל פסול במעשיו בפנותו ללקוחות החברה לאחר פיטוריו. אם התובע לא ראה עצמו כמי שפוטר מעבודתו ושוחח עם לקוחות החברה כמי שמועסק בה בפועל, אזי אין בפיו כל הסבר לכך שהוא נמנע מלהגיע למשרדי החברה ולעבוד באופן סדיר או מדוע לא מסר את שמות הלקוחות עמם שוחח.
- אף שהתובע פנה בסמוך ליום ה - 21.3.11 ללקוחות החברה ואף אם נפל פגם בהתנהלותו זו, בפועל, עצם ניתוקו מתיבת הדואר האלקטרוני, שהוא מהלך מתבקש בנסיבות העניין, מצביע על כוונה לנתק את יחסי העבודה בין הצדדים.
- אין חולק כי לאחר ה- 21.3.11 התובע לא הגיע לעבודה ולוי לא יצר עמו קשר ולא ביקש שיגיע לעבודה. ערים אנו לקשר המשפחתי בין הצדדים, לגילו המתקדם של לוי ולעובדה שלוי תמך בתובע לאורך השנים וראה בו כ"בן טיפוחיו". לוי אף העיד שציפה שהתובע יצור עמו קשר ויבקש (וכלשונו - "יתחנן") להמשיך ולעבוד בחברה (עמוד 31 לפרוטוקול, שורות 1-2). אולם בנסיבות בהן לוי הטיח בתובע אמרה שעשויה להתפרש כהודעת פיטורים, לפיה התובע יכול לא לחזור בכלל לעבודה, אף שנמסרה ב"עידנא דריתחא", הרי שמצופה היה כי לוי או נציג כלשהו מטעם החברה יפנו לתובע ויודיעו לו כי הוא נדרש להמשיך ולעבוד בחברה וכי הוא כלל לא פוטר מעבודתו (דיון בית דין ארצי לעבודה לה/41-3 היגר -שוורץ, [פורסם בנבו] פד"ע ז' 24, 28 בפסקה 7 (1975)). אף אם בין הצדדים היו קשרים משפחתיים - אישיים, בין התובע ובין החברה התקיימו גם יחסי עובד - מעביד. לאור כל האמור לעיל, המסקנה אליה הגענו היא שהתובע אכן פוטר מעבודתו, אך לאחר שבוע הנתק בין הצדדים, הם הגיעו להסכמה בדבר סיום העבודה. ובמה דברים אמורים?
- ביום 28.3.11 התקיימה שיחה בין התובע, לוי, חיותה ומר בציר, היועץ הארגוני של החברה. מאחר שהשיחה הוקלטה על ידי התובע, ברי כי השיחה נוהלה על ידו באופן מחושב ונותבה למחוזות הנוחים לו. מתמלול השיחה עולה כי בשלב זה, הפסקת עבודתו של התובע היתה מוסכמת על שני הצדדים.
"דן: טוב יורם, תשמע, זה מעמד קשה לי ולך,