פסקי דין

דיון מהיר בסמכות שופט (תל אביב) 9637-10-11 יורם אהרון מזוז נ' קידמה ציוד לתובלה 1971 בע"מ - חלק 6

30 יוני 2014
הדפסה

הוגש תצהיר נוסף מטעם גב' מגי קובאיבנוב, אך כיוון שהעדה לא התייצבבה להיחקר על תצהירה, איננו נדרשים לו.

עוד ראוי לציין שלתצהירו של לוי צורף כנספח תצהיר מטעם אחד מלקוחות החברה, מר אשר כהן (נספח יג' לתצהיר לוי).  כיוון שמר כהן לא התייצב לישיבות ההוכחות, אין להידרש לאמור בתצהירו, מה גם שתוכנו של התצהיר אינו נחוץ לצורך ההכרעה שלפנינו.

ז.          לאחר תום ישיבת ההוכחות החברה עתרה לפיצול סעדים בכל הנוגע למכירת הרכב על ידי התובע.  ראוי להבהיר שבתביעה שלפנינו החברה עתרה להשבת הרכב לידיה ולתשלום דמי שימוש ראויים בגינו, אולם מאחר שהרכב כבר נמכר על ידי התובע, התביעה שהוגשה אינה רלוונטית עוד.  בקשת החברה התקבלה (ר' החלטה מיום 24.10.13).

מכאן נעבור לדון בנושאים שבמחלוקת.

יריבות - התביעה כנגד לוי

  1. התובע הגיש תביעתו כנגד החברה וכן כנגד מר לוי באופן אישי. התובע לא הבהיר מדוע כרך את לוי כנתבע בתיק שכן אף לדבריו, החברה לבדה היא שהעסיקה אותו, כפי שהעיד (ההדגשה הוספה - ד.ו.; עמוד 8 לפרוטוקול, שורות 11-19):

"ש.       מפנה לסעיף 6 לתצהירך מי היה המעסיק שלך?

ת.         דן לוי.

ש.         אז מדוע אתה כותב עם פיטורי מן הנתבעת בסעיף 6?

התובע אינו משיב.

ת.         אולי בגלל שזה ברבים.

ש.         אתה דיווחת לרשויות על כך שאתה מועסק על ידי דן לוי?

ת.         החברה, המנכ"ל של החברה זה היה דן לוי. 

ש.         אני חוזר על שאלתי?

ת.         אני לא דיווחתי לרשויות על שום דבר.  מה יש לדווח?"

נציין כי עדותו בעניין זה, כמו גם עדותו בכללותה היתה מתחמקת.  מכל מקום, גם על פי עדות התובע, בינו ובין לוי לא התקיימו יחסי עובד - מעביד ומשאין בפיו כל הסבר המניח את הדעת לכריכתו של לוי כנתבע בתיק, דין התביעה כנגד לוי להידחות.

  1. כאמור, בתביעה שלפנינו שלוש פלוגתאות מרכזיות: נסיבות סיום עבודתו של התובע, זכאות התובע למניות הנתבעת וחברת הבת שלה (קידמה מלגזות 2000 בע"מ) וכן גובה שכרו החודשי. בטרם נידרש לסוגיית סיום עבודתו של התובע מצאנו לדון בשתי טענותיו הנוספות של התובע, שכן יש בנושאים אלה להבהיר את המסכת העובדתית ולתרום להבנת מערך היחסים בין הצדדים, כרקע לדיון בסוגיית נסיבות סיום עבודתו של התובע בחברה.

שכר התובע וזכאותו למניות

  1. בשנים האחרונות שקדמו לסיום עבודתו של התובע, לוי העביר לו סכומים משמעותיים מדי חודש. בשנה האחרונה לעבודתו, עמדה התמיכה שקיבל התובע מלוי על סך 30,000 ₪.  סכומים אלה הועברו מחשבונו האישי של לוי.  לטענת התובע, יש לראות בסכום זה חלק בלתי נפרד משכרו.  זאת מאחר שמדובר בסכום קבוע ששולם לו על ידי לוי, במועד קבלת המשכורת, מידי חודש בחודשו.
  2. התובע ניסה לטעון כי כחלק מ"שיטת העבודה" של לוי, הוא נהג לשלם לעובדים סכומים שונים במזומן, נוסף על אלה שפורטו בתלושי השכר. הדוגמה היחידה שהובאה בהקשר זה היא של עובד בשם דורי מאיר, כאשר הדבר היה על רקע סכסוך משפטי והליך גירושים שהעובד ניהל אותה עת עם זוגתו (סעיפים 6-7 לתצהיר כהנא).  נציין כי לא הובאה ולו ראשית ראיה לתמיכה בטענת התובע בעניין, ומר כהנא העיד כי הוא אינו מצוי בפרטים המדויקים בכל הנוגע לשכרו של אותו עובד, מאיזה חשבון בנק הועברו הסכומים לגביהם טען או אימתי שולמו לו (עמוד 6 לפרוטוקול, שורות 1-29).  כמו כן, עדותו של מר כהנא בכללותה היתה מתחמקת (ר' עדותו בעניין תשלום פדיון חופשה בכפל לתובע - בעמוד 4 לפרוטוקול, שורות 20-32 ובעמוד 5 לפרוטוקול).  על רקע זה ונוכח עדותו של לוי שהכחיש את הטענות, לא שוכנענו בטענה כי כעניין שבשיטה, החברה או לוי נהגו לשלם לעובדים בחברה שכר העולה על זה שצוין בתלוש השכר.
  3. במסגרת תצהירו התובע העלה טענה חדשה, שלא נטענה בכתב התביעה, לפיה הסכום שקיבל במזומן מלוי היווה תמורה בגין תשואה שהתובע השיג במסגרת ההתקשרות של החברה עם חברת "ניסאן" בהסכם זכיינות משנת 2000.
  4. לוי העיד שהוא העביר לתובע את הסכום הנדון כתמיכה חודשית, מתוך רצון טוב ולאור קשריהם המשפחתיים, לאחר שאשת התובע התלוננה באוזני אשתו (סבתה) כי הכנסתו של התובע אינה מספיקה לקיומם השוטף וכי התובע דורש ממנה להגביל את ההוצאות השוטפות (סעיף 22 לתצהיר הנתבע).
  5. כפי שנפרש להלן, מצאנו כי הסכום הנדון היה תמיכה משפחתית וכי אין מדובר בחלק משכרו של התובע.

א.         אין חולק כי המענק החודשי הועבר לתובע מחשבונו האישי של לוי (נספח ה' לכתב התביעה) ולא מחשבונה של החברה, שהעבירה לתובע את משכורתו כמעסיקה.  לטענת התובע, הסכומים שולמו מחשבונו של לוי משתי סיבות: האחת, כדי להסתיר עניין זה מחיותה, אשתו של לוי, והשנייה - כדי לא ליצור "המרדה" בקרב יתר המנהלים בחברה (עמוד 17 לפרוטוקול, שורות 30-32).  מעדות התובע עצמו עולה כי הוא אינו יודע מאיזה חשבון נמשכו השיקים- יתכן שמחשבונו האישי של לוי ויתכן שמחשבונם המשותף של לוי ואשתו ("אין לי מושג אני חושב שזה היה מחשבונו הפרטי.", עמוד 17 לפרוטוקול, שורות 16-17).  חרף זאת התובע טען כי הוא "לא חושב שהיא (הכוונה חיותה - ד.ו.) היתה מודעת" (עמוד 17 לפרוטוקול, שורה 30).  גרסה זו אינה סבירה בעינינו כלל ועיקר.

עמוד הקודם1...56
7...16עמוד הבא