ערעור עתירה/תובענה מנהלית 8183/03 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' מועצה אזורית הגולן

פסק-דין

השופטת מ' נאור:

1. השאלה הטעונה הכרעה בערעור מינהלי זה היא אם יכולה היתה המשיבה, המועצה האזורית הגולן "להשתחרר" (באופן חלקי) מהסכם בענין ארנונה שנחתם ביום 31.12.1996 בינה לבין המערערת, חברת החשמל לישראל בע"מ. אם התשובה לשאלה האמורה היא בשלילה - שאלות נוספות אינן מתעוררות; אם התשובה היא בחיוב - ישנן מחלוקות נוספות: מהו סווג הארנונה או סווגי הארנונה החלים בשטח תחנת חברת החשמל שבתחום המשיבה, והאם זכאית המערערת, כטענתה, לפטורים.  לשיטתי המשיבה לא היתה רשאית להשתחרר מן ההסכם, הכל כפי שיפורט.  לאור מסקנתי זו, אין לי צורך לבחון את הטענות הנוספות שהעלו הצדדים.
2. לאחר מתן פסק הדין בערכאה הראשונה ניתן בבית משפט זה פסק דין בשאלת "ההשתחררות" מהסכם בענין ארנונה - ערעור אזרחי 2064/02 תשלובת ח. אלוני בערעור מיסים נ' עיריית נשר, פ"ד נט(1) 111 (2004) (להלן: ענין תשלובת אלוני).  השאלה העומדת לפנינו בערעור זה היא שאלת יישום קביעותיו של פסק הדין בענין תשלובת אלוני.  דעתי היא כי על פי המבחנים שנקבעו בענין זה לא הראתה המשיבה עילה מספקת שהצדיקה, בנסיבות הענין, את ההשתחררות החלקית העומדת לדיון.  למותר לציין כי אין באמור כדי להכריע בשאלת השתחררות המשיבה מההסכם במועד מאוחר יותר, אם הנסיבות יצדיקו זאת.
3. המחלוקת הכספית שנותרה בין הצדדים בהליך זה קטנה היא - כ-26,000 ש"ח (לשנת 2002). זהו הפער העולה בין שיטת החישוב של המשיבה (שגובשה, כפי שנראה, במהלך שנת המס), לבין שיטת החישוב של המערערת המבוססת על ההסכם שנעשה בשנת 1996.  למרות הפער הכספי הזניח, עומדת המערערת על ערעורה מתוך חשש שפסק הדין של הערכאה הראשונה יהווה תקדים שיאפשר גם לרשויות מקומיות אחרות "להשתחרר" מהסכמים עם חברת החשמל.
4. חברת החשמל מחזיקה בתחום השיפוט של המשיבה תחנת השנאה (טרנספורמציה), הקרויה "אתר כורסי", בחטיבת קרקע בגודל 30 דונם. בתחנה נמצאים מה שניתן לכנות, בלשון לא טכנית, מתקני חשמל שונים.  מתוך השטח הכולל "מבנה הפיקוד" הוא בשטח של 165 מ"ר; ו-502 מ"ר הם שטח בסיסי עמודי חשמל ומיסדרים.
5. בשנת 1996 לאחר שנוכחה לדעת כי התעריפים שהוטלו קודם לכן "אינם סבירים ואינם חוקיים" כלשון בית משפט קמא פנתה המשיבה לשר הפנים ולשר האוצר בבקשה שיתירו לה לשנות פריטים שונים שבצו הארנונה ובהם, בין היתר, פריטים הנוגעים לחברת החשמל. באותו חלק של האישור הנוגע לחברת החשמל נקבע:

6. חצי שנה לאחר מתן האישור האמור נעשה הסכם בין הצדדים (להלן - ההסכם). סוכם ביניהם על תשלום לכל האתר לפי תעריף אחיד של "קרקע תפוסה".  נקבע בהסכם שהחל משנת 1997 יהיה התשלום לפי 8 ש"ח למ"ר על פי שטח של 30 דונם; משנה זו ואילך יעודכן התעריף על פי שיעור העליה החל על קרקע תפוסה.  בשנים 1997 - 2001 דרישות הארנונה של המשיבה תאמו את ההסכם.  ואולם, בשנת 2002 חל שינוי: תחילה ביקשה המשיבה להשתחרר לחלוטין מן ההסכם; אך בעקבות פסק דין אחר שניתן על ידי השופט נ' ממן, שדן גם בתיק נשוא הערעור, שינתה המשיבה טעמה והודיעה על השתחררות חלקית בלבד מן ההסכם.  נעבור ונראה את פרטי הענין.
7. בשנת 2002 פורסם חוק הארנונה הכללית לשנת 2002 [הוראת שעה], התשס"ב-2002. מכוח חוק זה נקבע סכום מזערי שרשות מקומית חייבת להטיל בתחומה בכל הנוגע ל"משרדים, שירותים ומסחר" סכום מינימלי של 49.99 ש"ח למ"ר.  בעקבות חוק זה, ובעקבות חוות דעת משפטית של היועצים המשפטיים החדשים של המשיבה (משרד עו"ד רוקח), שלחה המשיבה תחילה דרישת ארנונה מוגדלת (שתקרא להלן הדרישה הראשונה) כדלקמן:

על פי הדרישה הראשונה אמורה היתה חברת החשמל לשלם כ-1,500,000 ש"ח לשנת 2002.

8. נגד דרישת הארנונה הראשונה לשנת 2002 הגישה המערערת את עתירתה המנהלית המקורית, ובמקביל הגישה גם השגה.
9. באותה עת התנהל, כאמור, הליך דומה בין חברת החשמל לבין מועצה אזורית אחרת - המועצה האזורית מבואות חרמון (עתירה מנהלית (נצרת) 124/02) [פורסם בנבו] (להלן: פרשת מבואות חרמון). גם בפרשת מבואות חרמון, בעקבות יעוץ משפטי של אותו משרד, משרד עו"ד רוקח, ביקשה המועצה להשתחרר מהסכם דומה בענין ארנונה שכרתה חברת החשמל עם המועצה האזורית מבואות חרמון.  בפרשת מבואות חרמון נפסק, כי אין להתייחס אל כלל חטיבת הקרקע של אתר מתקני החשמל בקטגוריה של "משרדים, שירותים ומסחר".  לעומת זאת, כך נקבע, המועצה תהיה רשאית לחייב את שטח הקרקע שתופס כל אחד מהעמודים, המסדרים או המתקנים האחרים שבאתר כאל "מבנה".  בלשון אחרת: בית המשפט איפשר בפרשת מבואות חרמון למועצה המקומית להשתחרר מהסכם שנעשה באותה פרשה באופן חלקי בלבד.
10. שני הצדדים לא ערערו על פסק הדין בפרשת מבואות חרמון. בעקבותיו, ושוב בעקבות יעוץ משפטי של משרד עו"ד רוקח, הוצאה בענייננו דרישת ארנונה מתוקנת כדלקמן: