יצוין, שבמהלך גביית ההודעה, ויתכן כי בשל הקושי הרגשי במסירת עדותו, נזקק הנאשם ליטול כדור להורדת ערכי הסוכר, ועובר לתיאור הנאשם, כמי שנכח בזירה - התקשה לדבר, ואף בכה (כפי שניתן להתרשם, בדקה 42:05 ואילך). גם במהלך גביית הודעה זו, נכנס לחדר החקירה רמשפט חוזר התשאול, צפניה כרבי, לסייע בגבייתה, וכך גם חוקרת נוספת של הימ"ר.
בשחזור (שבוצע ע"י החוקר יוסי בן גיגי וחוקרת נוספת מימ"ר נגב, מיום 8.04.21) חזר העד על גרסתו, והצביע על המקום בו עמד בעת הרלוונטית. כן הצביע העד, על מיקומם של המנוח והנאשם בזמן האירוע - כאשר החוקרים אייל זיתון ואלעד אברהם, שימשו מעין "ניצבים" בשחזור העמדה והמנח, שבה היה נתון כל אחד מהשניים בשעתו.
עדותו בביהמ"ש, נשמעה בישיבות 24.04.22, 1.05.22, 3.05.22, 8.09.22, 15.09.22 ו- 22.11.22. בחקירתו הראשית (24.04.22) - סיפר העד שהוא בעל עסק לממכר מגשי פירות וסידורי פרחים, אותו מנהל מבית אמו, שנמצא בצמידות לבית הסבתא. במרבית שעות היום הוא נמצא במקום, ומשרדו ממוקם בתפר שבין המגרשים. מעבר לשכנות רבת שנים ולהיכרות עם משפחת דדון - בין המשפחות קיים גם קשר משפחתי, באשר אחיו נשוי לבת השכנים. גם את הנכדים הוא מכיר ומזהה, ועם חלקם, כמו למשל המנוח, יש לו קשר טוב. זה האחרון נהג להתפלל אתו מדי יום, ישב אצלו במשרד ועזר לו במשלוחים. כשהתבקש להגדיר את הקשר ביניהם, השיב שהיה "כמו בן שלי" (עמ' 274 ש' 6). את הנאשם הכיר פחות טוב, וכשהתראו בירך אותו לשלום. בבוקר האירוע, הגיע אליו חברו מ.א. (עד הראיה הנוסף שלעיל) יחד עם בנו בן ה- 13, על מנת לתקן את המדחס על גג חדר הקירור. הוא עצמו ישב במשרד ושמע צעקות וקריאה לעזרה. כשיצא לבדוק מה מקורן, הבחין בקטטה בבית הסמוך, במרחק של כ- 20 מטר, והזעיק את מד"א והמשטרה. העד אישר לתובעת, שמסר במשטרה, שזיהה את קולו של הקורא לעזרה, כבן, אותו הכיר מתפילות משותפות. הוא תיאר והדגים את שראה בזירה - בן מכוסה בדם, מהצוואר ועד לירך (עמ' 303), שכוב על הרצפה בצורת ר', וללא חולצה. בנוסף, הבחין ב"דמות" שזזה, אותה לא ראה בבירור, משום שהוא סוכרתי, וכן בגלל הכביסה ואוהל האבלים שהיו במקום (עמ' 307. לשאלת ביהמ”ש בחקירה הנגדית מיום 22.11.22, הבהיר העד "לא ראיתי אף בן אדם אחר" עמ' 547 ש' 6 ו- 8). לאחר שרוענן זכרונו, והוטח בפניו שזיהה את הנאשם במקום, השיב תחילה, שהוא חש רעד, רואה מטושטש ואינו זוכר דבר, ולאחר מכן אישר לביהמ”ש - שראה את הנאשם זז מצד לצד "בין הכביסות" ליד אוהל האבלים (עמ' 312). עוד אישר, שייתכן וראה את הנאשם מתקוטט עם המנוח שהיה על הרצפה, ולבקשת ביהמ"ש, הדגים את השפיפה-כריעה שלו מעל כתפו השמאלית של המנוח, במרחק של 20-50 ס"מ ממנו. הוא העריך, שמדובר היה בכ- 15 שניות, במהלכן הצמיד הנאשם את ידיו זו לזו, כשהן מעט מורמות, ומרפקיו מעל ברכי המנוח (עמ' 341). בעקבות צעקות העד לעברו "מאור תעזוב אותו", קם הנאשם והחל לזוז מצד לצד באזור הכביסה עד שנעלם. לשאלת ביהמ"ש, שלל העד שראה במקום דמויות נוספות. הוא הכחיש גם, שראה את הנאשם דוקר את המנוח, וכאשר הושמעה לו שיחתו עם מד"א, במהלכה אמר שבמקום יש דקירות ודם, השיב שהסיק שמקור הדם בדקירות, אך לא ראה זאת בבירור. עוד ציין העד, שהורה לנאשם לעזוב את המנוח, משום שחשש פן "ימשיך לעשות לו משהו יותר רע" (עמ' 363 ש' 19). כאשר הוקרן לו סרטון מצלמת האבטחה שהייתה ממוקמת מעל משרדו (ת/49, מצלמה 2), הסביר מה רואים בו (מיקום הרכבים החונים, הגעת טכנאי הגז, והמטפלת של האם), וכשנשאל על תנועות הידיים (אחיזת הראש בידיו) שעשה תוך כדי שיחת הטלפון, ככל הנראה למד"א, הסביר שהוא "מדבר עם הידיים" והדגים תנועה נוספת לביהמ”ש - אגרוף מחובר לבטן שוב ושוב (עמ' 400 ש' 17). העד הבהיר, לאחר דין ודברים, שבחקירותיו הראשונות במשטרה לא שיתף בכל מה שראה, משום שלא רצה להיות "מעורב", אך לאחר מכן, בעצת עו"ד, סיפר הכל ו"הוריד את זה מהלב". בהמשך חקירתו הראשית (1.05.22) - עמד העד על כך, שזיהה, בוודאות של מאה אחוז (עמ' 444 ש' 25 ו- 445 ש' 18), את הנאשם רוכן מעל המנוח, ברגע שראה אותו, וכי הוא מכיר את נכדיה של הגב' דדון, ויודע להבדיל ביניהם. בהקשר זה, אישר את חתימתו ע"ג צילום תמונת הנאשם, שהוצגה בפניו לעת חקירתו במשטרה (ת/52). לאחר דין ודברים, במהלכם הסיר הסנגור את התנגדותו מכך, הוכרז העד כעד עוין, והמשך חקירתו בידי התובעת נעשתה בדרך של חקירה נגדית. כאשר הוצג לו סרטון מצלמת האבטחה מס' 3, הסביר התנהלות שהתרחשה כ- 20 דקות לאחר האירוע, במהלכה הגיעה עובדת בשם ו., והוא סיפר לה מה ששמע מחבר בשם ס., שראה את המנוח לאחר האירוע ודיווח לו על המקומות שבהם נדקר. במהלך התיאור לו., עשה העד שימוש בתנועות ידיים, המדמות דקירות. עוד עומת העד, עם דברי חברו מ.א. (עד הראיה שלעיל), שראה דמות רוכנת על המנוח ועושה תנועות דקירה, שעה שהעד צעק לעברו שיחדל. הוא הסביר בתגובה, שהם לא היו באותו קו ראיה - העד היה במרחק של כ- 20 מ' מהזירה, ואילו מ.א. עמד מעל המחסן, קרוב לזירה בכ- 6 מ' מהעד (עמ' 473). הגם כך, אישר, שלא היה דבר שהסתיר לו את שדה הראיה, ושאכן, ראה את המנוח שוכב ואת הנאשם רוכן מעליו, אך שלל שראה פעולת דקירה. כשנשאל מדוע צעק לעבר הנאשם בתחינה "שיעזוב אותו", השיב "שלא יעשה יותר גרוע" (עמ' 474 ש' 29-30, 475 ש' 30-31, 477 ש' 15). הקריאות לנאשם נעשו, לדבריו, כדי להפחיד אותו ולגרום לו לעזוב את המקום, כפי שאכן אירע כעבור כ- 15 שניות. העד אישר, ש"בתודעה" שלו הניח שהיו דקירות, משום ששמע (כפי שסיפר גם בהודעה השלישית במשטרה) שבאותו מקום הנאשם נחשד שדקר את אביו של המנוח, מספר שנים קודם לכן, ב"שבעה" של הדוד שלמה ז"ל. כאשר מושמעת לעד שיחתו הראשונה למד"א, והוא נשאל מדוע נשמע אומר שיש במקום "דקירות עם סכינים", השיב, שזה מה שעלה לו בראש, בגלל "ההיסטוריה" עם האב, אליה התייחס קודם לכן (עמ' 502 ש' 15 ו- 19). הוא שלל, שכבר בסמוך לאירוע החליט לא לספר מה שראה בפועל, ולנסות להסתיר את זהותו של הנאשם בגרסתו - כפי המשתמע משיחתו השנייה למד"א, בה אמר שלא ראה כלום ושיעזבו אותו, ומחקירותיו הראשונות במשטרה. לדבריו, לא נבע הדבר מפחד מהנאשם, אלא מחוסר רצון שלו להיות "מעורב" באירוע, ומניסיונו ה"טראומטי" עם המשטרה בעבר. הוא אישר שראה תנועות שעשה הנאשם, כפי שהדגים בחקירתו במשטרה, מיום 4.04.21 - של אגרופים צמודים זה לזה, בסמוך לחזה המנוח, עם תנועה קלה קדימה ואחורה של פלג הגוף העליון (עמ' 512-513). לשאלה האם הנאשם החזיק משהו בידו, השיב בשלילה, והסביר שלא ראה בבירור, בגלל התנוחה שבה היה נתון, ואינו יכול לשלול שהחזיק דבר מה (עמ' 521). עוד בהמשך חקירתו הראשית (על דרך הנגדית, 3.05.22) - כשהוקרן לעד סרטון מצלמת אבטחה מס' 2, הסביר את מיקומה ביחס לבית הסבתא, ואישר שבשעה 08:43 (זמן מצלמה) הגיע רכב ופרק אצלו סחורה, וכן, שבשעה 08:52 הגיע למקום טכנאי המזגנים, מ.א., עם בנו. בהמשך רואים את העובד של העד מגיע עם קפה, ואת העד מזיז את רכבו ומחנה אותו מאחורי המשרד. בשעה 09:02 (זמן מצלמה) רואים את הסבתא יוצאת מכיוון חצר ביתה, עם עגלת קניות, ומישהו ניגש אליה, מלווה אותה קצת וחוזר לכיוון הבית. בשעה 09:18 הבן של מ.א. ניגש לרכב, ומיד אח"כ, ב- 09:23 רואים בחור עם כובע שמתהלך בשטח החצר של הסבתא, והעד מזהה שמדובר בנאשם (עמ' 453 ש' 6), לפי ההליכה והכובע (שם, ש' 28). בשעה 09:33 מגיעה למקום המטפלת ט.ז., והולכת לכיוון בית אמו של העד. בהמשך, ניתן לראות את העד מרים ידיים על הראש, והוא אישר לתובעת, שככל הנראה זה הזמן שבו ראה את הנאשם רוכן על המנוח וצעק לעברו. בשעה 09:36 זיהה העד את מ.א. עולה לרכבו ועוזב את המקום. בשעה 09:41 נכנס שוב לעסק ויצא לראות מה קורה עם כוחות ההצלה, שמגיעים, כפי שניתן לראות בסרטון, בשעת מצלמה 09:46. בשעה 09:50 העד הזיז את הרכב ומיד אח"כ מגיעים רותי והשוטרים, ולאחריהם העד מדבר עם העובדת ו., ונכנס אתה לעסק בשעה 09:56. התובעת פונה להציג לעד את הסרטון שהופק ממצלמה מס' 3. גם בה, רואים את הטכנאי מ.א. מגיע למקום עם בנו, ובהמשך, בשעה 09:35 יורד מהגג. בשעה 09:57 רואים את העובדת ו. נכנסת להביא לעד מים ומדברת אתו. בשעה 09:33 (זמן מצלמה) ניתן לראות את הטלפון "הקריטי", להגדרת התובעת, של העד, ואת ההדגמה שלו, בשעה 09:58 (עמ' 489). בהתייחסה לגרסת העד במשטרה, ולפיה, הייתה תלויה כביסה בסמיכות לנאשם ולמנוח, הציגה התובעת לעד את סרטון מצלמות הגוף של השוטר יהודה רצבי (ע.ת.4, ת/24). הוא אישר, שבמונה 06:40, רואים את המנוח שוכב על הרצפה אך אין כל כביסה תלויה במקום (עמ' 497. את היעדר הכביסה אישר שוב, בעמ' 501 ש' 8 וכן בעמ' 503 ש' 29). לדבריו, כאשר הנאשם קם מעל המנוח, בעקבות צעקות העד לעברו, הוא החל ללכת מצד לצד בסככה, קדימה ואחורה, 5-6 פעמים, ותפס משהו בידו, אולי סמרטוט. העד הופנה גם לסרטון השחזור בזירה, והסביר היכן עמד פיסית, ומה עמד לנגד עיניו, שעה שראה את המתרחש. הוא הבהיר, שהשירותים הכימיים הנראים לעין, כמו גם סוכת האבלים, הכיסאות והשולחנות, שהיו במקום לעת צילום השחזור - לא היו שם בעת האירוע, והובאו לצורך השבעה. כן עמד על גרסתו, ביחס לאופן ולמנח שבו שכב המנוח, גם כאשר הוטח בפניו, שמצלמות הגוף של השוטרים הצביעו על מנח שונה (עמ' 527). העד שלל שראה שהמנוח החזיק דבר מה בידו (עמ' 531 ש' 27, 29). בחקירתו הנגדית, מאותו היום (3.05.22) - נשאל העד על עברו הפלילי, ושיתף שלגרסתו, בשנת 2011 המשטרה "השתילה" ראיות נגדו, והוא נעצר והועמד לדין על החזקת סמים. מאז איבד, לדבריו, אמון במשטרה, והשתדל שלא לבוא אתה במגע כלשהו. בהמשך חקירתו הנגדית (8.09.22) - אישר את דבר היותו חולה סוכרת, ואת התשובות שנתן בחקירותיו במשטרה, שלפיהן - כביכול בשל מחלתו, לא זכר מה שראה בזירה. העד השיב, שכפי שכבר הסביר, בהתחלה לא רצה להיכנס לפרטים שראה "בגינה", ובשלב מאוחר יותר סיפר אותם. הוא אישר, שאמר לשוטרים דברים לא נכונים, כמו למשל מדד הסוכר שלו באותו יום, אך היה זה על רקע חוסר רצונו לשתפם במה שראה מחוץ לבית. הוא שלל, שהתחיל לספר מה ראה רק לאחר שהוזהר שייעצר, או שייחקר בחשד לשיבוש הליכי משפט, ולגרסתו - הטריגר שהביא לשיתוף פעולה ולחשיפה, מבחינתו, היה השיחה עם עוה"ד, שהמליץ לו לספר מה ראה, ולהוריד את זה מהלב - וכך עשה. לשאלת ביהמ"ש, שלל שסיפר את הדברים, כדי "לרצות" את השוטרים, לאחר שהיה לו ניסיון לא טוב איתם בעבר (עמ' 492), וביקש לחדד הדברים באמירה: "אני לא מפחד מאף אחד, אני אמרתי כל מה שהיה לי להגיד, וכל מה שאמרתי בחקירה היא אמת, ואני יושב עליה. מה שרשום אני אמרתי" (עמ' 493 ש' 25-26). ביחס להיכרותו עם הנאשם, השיב העד, שהוא מכיר אותו מילדות, ובעיקר את משפחתו, משום שהסבתא שכנה של אמו, וגם יצא לו לראות אותו ב"פייסבוק". אשר לאמירתו בחקירה, שראה אנשים "מתקוטטים", השיב שראה תזוזות של הנאשם במקום, והסביר: "אני ראיתי אנשים, אני ראיתי אמרתי לך את מאור רוכן עליו, זה מה שראיתי" (עמ' 519 ש' 6), וחידד: "לא ראיתי אנשים מתקוטטים. אנשים, לא ראיתי" (שם, ש' 16). אשר לאדם בשם ס., שאותו, לפי גרסתו, ראה בסמוך לאחר האירוע, השיב העד, שמדובר בשכן שנסע על אופניו וראה, לדבריו, את הנאשם יושב על הרצפה ברחוב ומבקש מים, ולאחר מכן ראה שפינו אותו באמבולנס. גם לזירה עצמה, התלווה אותו ס., לשיטת העד (עמ' 521). בישיבה נוספת שבה נחקר העד נגדית בידי הסנגור (15.09.22) - נשאל לעניין היוועצותו עם עו"ד באחת מחקירות המשטרה, שלאחריה שיתף בגרסתו את החוקרים. לדבריו, מדובר היה בהתייעצות קצרה, שהתקיימה במסדרון התחנה בשעות הצהריים. עוה"ד אמר לו שאין לו מה לפחד, וייעץ לו לומר לחוקרים מה שראה. כשהסנגור הטיח בפניו, שלא אמר דבר ביחס לנאשם באותו מועד, אלא רק לאחר שהוזהר שייעצר, השיב העד שהוא אינו זוכר מה אמר ומתי, משום שנחקר לאורך שעות רבות. הוא ציין, שבנוסף לאותה פגישה עם עוה"ד, קיים עמו גם התייעצות טלפונית, ואישר, שפחד מהמשטרה במובן זה, שלאחר הסתבכותו בפלילים בעבר, לא רצה להגיע למצב של חקירה, ובטח שלא למעצר (עמ' 459). לשאלת הסנגור, מדוע החל לדבר על הנאשם, באופן מקרי או לא, לאחר שרמשפט חוזר התשאול נכנס לחדר החקירה ולאחר שמספר דקות לאחר מכן, ליווה אותו קצין החקירות לשירותים - השיב העד, שהוא אינו זוכר שדיברו אתו מחוץ לחקירה, ועמד על כך, שהחליט לספר שראה את הנאשם בזירה, בעקבות הייעוץ המשפטי שקיבל. על תמיהות הסנגור, השיב "רמשפט חוזר או לא רמ"ח, אני לא מכיר אותם ובחיים לא ראיתי את האנשים האלה, רק בחקירה באותו היום, וזהו, לא נתנו לי ולא אמרו לי" (עמ' 472 ש' 13-14). ביחס לגרסה עצמה - נשאל האם ראה אנשים נוספים בזירה, והשיב שסיפר מה שראה. לשאלה מדוע העיד בביהמ"ש, שראה "דמויות" (ברבים) במקום, השיב "לא, לא דמויות. ראיתי בצל, זאת אומרת שמאור זז מצד לצד, זה הדמויות, זאת אומרת ראיתי את מאור זז כזה, זה מה שהתכוונתי" (עמ' 274 ש' 29-30). הוא הסביר, שהמראה הראשון שראה, היה של המנוח מוטל על הרצפה, מנסה להרים עצמו באמצעות הזרוע, ואת הנאשם רוכן לכיוונו. ברגע שראה את העד, ושמע אותו צועק לעברו, קם הנאשם מעל המנוח, זז מצד לצד והסתלק מהמקום. לשאלת הסנגור, מדוע אמר במשטרה שהדבר הראשון שראה, הוא את הנאשם עומד מעל המנוח, השיב שאינו זוכר, הסביר שאותה עמידה הייתה למעשה כריעה, והדגים לביהמ”ש את המנח שבו היו נתונים השניים, ברגע שהבחין בהם (עמ' 491). מיד לאחר מכן שוחח עם מד"א והמשטרה, ובמקביל צעק לעבר הנאשם, שזז מצד לצד עם סמרטוט ביד (עמ' 498 ש' 30, עמ' 507). בהקשר זה, ומכוח ההרגל - טען בתחילה שבמקום הייתה תלויה כביסה, כשלמעשה אישר, שבמצלמות הגוף של השוטרים לא נראה שהייתה תלויה כביסה במרפסת, ביום האירוע. בדומה לכך, גם סוכת האבלים נכנסה לגרסתו, בעקבות השחזור. אין חולק, וזאת מדגיש גם העד בעדותו, שסוכת האבלים לא ניצבה במקום באירוע עצמו. לעניין אמירתו של העד, במשטרה ובביהמ"ש, שראה את השניים "מתקוטטים", הסביר שלמעשה לא ראה אותם מתקוטטים (עמ' 508 ש' 28, עמ' 510 ש' 24, עמ' 511 ש' 10), אלא את הנאשם רוכן לעבר המנוח, ו"דבוק אליו" (עמ' 509 ש' 17, עמ' 513 ש' 6). הוא שלל שראה מגע או קטטה ביניהם, למעט את מגע ברכו של הנאשם במנוח (עמ' 514 ש' 24), וכן שלל שראה דקירות (עמ' 511 ש' 14, עמ' 512 ש' 27), ולמעשה בגלל המרחק, לא ראה גם סכין (עמ' 512 ש' 29). העד שב והדגים לביהמ”ש את תנועת ידיו של הנאשם על גבי המנוח, כשידיו צמודות זו לזו קרוב לחזה המנוח (עמ' 516). בחקירתו הנגדית (22.11.22) - הוסיף פרטים אחדים. כשדיבר על דמות בין הכביסה, לא עקב אחרי הנאשם לוודא שמדובר באותה דמות שרכנה על המנוח. כלומר, לא ראה אותו קם בעקבות הצעקות לעברו (עמ' 549), וכן, שהוא מפחד לטעות ולשקר (עמ' 551 ש' 15). לעניין הצעקות ששמע מכיוון הזירה, הסביר העד, שתחילה שמע קול צרוד ו"גרגורים", שזיהה כקולו של המנוח, ויצא לראות מהיכן הוא מגיע. בשלב מאוחר יותר, כשדיבר עם מד"א, ניתן לשמוע קריאות "אי אי" ברקע, אך העד לא ידע לומר אם מדובר במנוח, או באחר (עמ' 553-554). בחקירתו החוזרת לתובעת מאותו מועד (22.11.22) - אישר העד, שכאשר תיאר דמות שזזה מצד לצד, כשייתכן שהחזיקה סמרטוט בידה, כוונתו הייתה לנאשם (עמ' 557-558), וסיים באמירה: "לא ראיתי עוד אנשים" (עמ' 558 ש' 10).
- שיחות העד י.א. למוקד 100 ולמד"א - הוגשו שיחותיו של י.א. למוקד 100 של המשטרה (ת/18 ותמלול שלהן ת/18א); וכן, שיחותיו למוקד מד"א (ת/19 ותמלול שלהן ת/19א ו- ת/19ב); בנוסף, הוגשה תע"צ מיום 24.03.21 (ת/18ב, זהה ל- ת/70), ערוכה ע"י רס"ר אשת אייסה (ע.ת.29), שהעיד בביהמ”ש ביום 23.01.23, בנוגע לבדיקת מספר מנוי הטלפון של העד, הוצאת שיחותיו למוקד 100 מיום האירוע, והעברתן (8 במספר) לחוקר מאיר חדידה מהימ"ר.
במהלך חקירותיו של העד י.א. במשטרה, ולעת עדותו בביהמ”ש - הושמעו לו השיחות שביצע ממכשיר הטלפון שלו למוקדים השונים, והוא אישר שהוא הדובר בהן. מדובר בשיחות נסערות, מזמן אמת, בהן נשמע העד מזעיק למקום, בצעקות רמות, כוחות "משטרה ואמבולנס דחוף", "זריז אמבולנס מהר ושוטרים מהר", ומסביר כי: "יש פה דקירות" (בשיחה למד"א), וכן "יש דקירות... דקירות דקירות עם סכינים" (בשיחה למוקד 100 של המשטרה). בד בבד עם הדיווח על האירוע, נשמע העד, בשיחה הראשונה למוקד מד"א - זועק לגורם חיצוני לשיחה, אותו ככל הנראה ראה פיסית, לנגד עיניו - בצעקות שבר המלוות בתחינה - "עזוב אותו וואי יאללה תעזוב אותו לא לא, תעזוב אותו מאור כפרה עלייך מאור מאור כפרה עלייך מאור וואי אלוהים", וכן - "מאור, מאור, מאור וואי אני לא יכול לראות את זה".