יובהר, שבנו הקטין של העד לא נחקר במשטרה, ולא נגבתה ממנו עדות ביחס למה שראה. זאת, בין היתר, בשל התנגדות האב - נוכח מצבו הרגשי של הילד, שבפרטיו שיתף את ההרכב במהלך עדותו. נתון זה עומד ביסוד אחת מטענות ההגנה, למחדל חקירה.
- עד הראיה השני, י.א., ע.ת.9 - הוגשו הודעותיו במשטרה (לאחר הכרזתו כעד עוין. לשיטת ההגנה, אין לעשות בהם שימוש להוכחת אמיתות התוכן, כי אם, אך להוכחת סתירות בגרסת העד, על ציר הזמן. ההגשה נעשתה בקלסר נפרד, שלא סומן) מהימים 23.03.21, 24.03.21, 30.03.21 ו- 4.04.21; דיסק שחזור בזירה, מיום 8.04.21 (ת/22); תמלול השחזור (ת/22א); תרשים זירה שערך העד (א.ז.1, ת/51); וצילום הנאשם שעליו חתם העד (לעניין הזיהוי, א.ז.2, ת/52).
מדובר בשכן של הסבתא, כבן 56, שנכח בבית הסמוך, והיה עד לחלקים מסוימים מהאירוע, שהתרחשו בזירה השנייה מחוץ לבית. נקדים ונבהיר, שעד זה לא שיתף פעולה בצורה מלאה - בין בחקירות במשטרה ובין בעדות ביהמ"ש, וניסה להימנע מלהפליל במישרין את הנאשם. תשובותיו התאפיינו בלקוניות, וניכר שנמסרו בצורה זהירה ומתוך חשש כלשהו. כפי שהתחוור בפתח עדותו בביהמ”ש (שלהלן) - הוא נמנע מלהגיע לישיבת הכנה וריענון במשרדי הפרקליטות, וזאת בשלל אמתלות, והרושם שנוצר היה שמדובר במי שראה ושמע, הרבה מעבר למה שמסר. נתון נוסף שעלה בחקירותיו, עניינו בחוסר רצון מצדו להיות מעורב, עד כמה שניתן, בחקירת משטרה - ככל הנראה על רקע ממשקים קודמים שלו, או של מי מבני משפחתו, וחוסר אמון שחש כלפי המערכת. הוא הכיר וזיהה את הנאשם ואת המנוח, אך הגדיר עצמו כ"קרוב יותר למנוח", שהיה מתפלל אתו מנחה ומעריב בימי חול, ואף עזר לו לעתים במשלוחים של העסק. עם הנאשם לא דיבר מעולם, אף שמכוח קשריו המשפחתיים והחברתיים עם משפחתו - השתתף בשמחות הקשורות בו.
בהודעה הראשונה, שנמסרה ממש בסמוך לאחר האירוע (23.03.21, שעה 10:30), הקפיד העד על זיהוי המנוח שהיה מוטל ברצפה, כ"בן דדון", שאותו הכיר באופן אישי. הוא הבהיר, שלא רצה להתקרב אליו ורק חייג למשטרה (עמ' 1 ש' 16-17), ולשאלה האם ידוע לו כמה אנשים היו מעורבים באירוע - השיב בשלילה. כשנשאל על סכסוכים שהיו למנוח, הבהיר שאין בכוונתו להיכנס לפרטים ולהשיב לשאלות נוספות במישור זה, באומרו: "לא יודע כפרה עליך אני עברתי טראומה עם המשטרה ולא רוצה להיכנס לשם וזהו" (עמ' 2 ש' 4). בהודעה השנייה (למחרת היום 24.03.21), כבר לא נקב העד בשמו של המנוח, כמי ששכב על הרצפה, והסתפק בתיאורו כ"משהו" ו"בן אדם אחד צועק לעזרה" (עמ' 1 ש' 6 ו- 15). רק כשנאמר לו שחברו מ.א. (עד הראיה הנוסף, שלעיל) סיפר עליו, שראה את האירוע מקרוב וגם צעק לעבר התוקף - השיב "אני שמעתי את בן צועק לעזרה ואני זיהיתי את הקול שלו" (עמ' 2 ש' 26). שמו של הנאשם או של כל מעורב אחר, לא הוזכר על-ידו, גם לאחר שהוטחו בפניו דברים שאמר בשיחות הטלפון עם מוקדי החירום. כשנשאל ספציפית, הכיצד לא ראה אדם נוסף במקום, אם צעק "תעזוב אותו תעזוב אותו", השיב לחוקר, שאינו יודע על מה הוא מדבר, והוסיף: "הייתי בלחץ אטומי ולא זוכר מה אמרתי בכלל" (עמ' 3 ש' 48. בדקה 47:16 בדיסק העלה אפשרות שהיה שם בכלל לב, וכוונתו הייתה ש"יעזוב אותו"). כשנשאל שוב, כמה אנשים ראה במקום, השיב, לאחר שתיקה ממושכת (ממנה ניתן להתרשם החל מדקה 29:10 ואילך בדיסק), שהוא "לא רוצה להסתבך עם המשטרה. יש לי אישה וילדים וערב חג... אמרתי לך מה ראיתי. זה מה שאני יכול להגיד" (שם, ש' 54 ו- 56. דקה 49:34 בדיסק). בפתחה של ההודעה השלישית (30.03.21), חזר העד על גרסתו - שראה את המנוח מוטל על הרצפה ומדמם (בהמשך, הוסיף שהמנוח היה ללא חולצה, עמ' 6 ש' 159). הוא ציין, שלפי מה ש"שמע" - החשוד במעשה הוא הנאשם, מאור. בהקשר זה מסר, שידוע לו שהנאשם ישב בכלא, ושהוא מזהה אותו בהיותו נכד של השכנה (הסבתא), והוסיף מיוזמתו "אבל אין לי שום קשר איתו" (עמ' 2 ש' 26). גם כאשר הוטח בפניו, לראשונה, שהשיחות שלו למד"א ולמשטרה מוקלטות, העד עמד על-כך שאינו זוכר מה אמר בשעתו, טען שלא הרגיש טוב, התעקש, מס' פעמים, שלא ראה את החשוד (לימים הנאשם) בזירה, והוסיף: "לא ראיתי את הקטטה בכלל" (עמ' 3 ש' 51). כשנשאל אם אינו מספר דבר מה, בשל חששו מהנאשם, השיב בשלילה, והוסיף: "כמעט הוא רצח את כל המשפחה שם. ככה שמעתי, הוא גם נפל על אח שלו, הוא ניסה לרצוח את אבא של הנרצח לפני ארבע שנים" (שם, ש' 67-68). בשלב זה של החקירה (אותה גבה החוקר אייל זיתון, במחשב של החוקר אלעד אברהם, ובנוכחותו בחלק מהזמן), הגיע רמשפט חוזר התשאול צפניה כרבי (ע.ת.44), הזהיר את העד שהוא חשוד בשיבוש חקירה ובקשירת קשר, ולאחר שהנ"ל נועץ בעו"ד, המשיכה החקירה תחת אותה אזהרה, אך העד לא שינה במאום את גרסתו, ולבקשת החוקר, מסר פרטי עדים נוספים שיכול וראו דבר מה, בשלבים השונים של האירוע, ובסמוך לאחריו. יוער, כי בחקירתו הראשית של העד בביהמ"ש, ובהתייחס לאמרה הנ"ל, השיב, שלא סיפר את האמת במשטרה, משום שפחד, וגם לא רצה "להתעסק עם המשטרה", והוא מבין בדיעבד שעשה טעות (פרוט' 24.04.22, עמ' 429 ש' 3). בהודעה הרביעית (4.04.21), אותה מסר העד ב"חקירה פתוחה" (אף היא בפני החוקר אייל זיתון), הושמעו לו השיחות שביצע לכוחות ההצלה, ובפרט, כשנשמע אומר "תעזוב אותו תעזוב אותו", ו"תעזוב אותו מאור". העד אישר שהוא הדובר בהן, אך טען שאינו זוכר בדיוק מה ראה, שכן, עמד במרחק של 25 מטרים לערך, מכיוון השמש, ולא חש בטוב. הגם כך, לדבריו, ראה שהייתה שם כביסה תלויה, שתי מכוניות, ודמויות של "שני אנשים מתקוטטים" (עמ' 3 ש' 50). בן, שאותו זיהה בעיקר לפי הקול, שכב על הרצפה, ומאור זז לידו, עם סמרטוט ביד, עד שנעלם. לשאלה למה התכוון כשאמר בשיחה "אני לא יכול לראות את זה", ומדוע אמר שיש שם "דקירות", השיב, שהיה לו קשה עם מראה הדם על בן, שהיה מוטל מדמם ברצפה, והסיק שזה נגרם כתוצאה מדקירות. העד חזר שוב ושוב על כך, שהחשש היחיד שלו הוא מהמשטרה, וכאשר הוטח בפניו שאמר לחוקר אחר שהוא למעשה מפחד שהנאשם ינקום בו אם ידבר עליו בחקירה, השיב לבסוף: "אתה תהיה בפנסיה והוא יכול לבוא לפגוע בילדים שלי. זה שקוף הוא עשה את זה כבר לאבא של בן. אמא שלו מפחדת ממנו היא סוגרת את הבית שלא ייכנס. כולם יודעים נתיבות כולם מדברים. הילדה שלי בת 17 אומרת לי אתמול אם מאור יצא הוא יהרוג את כל המשפחה. היא בטראומה היא מפחדת... אם הוא יראה את מה שאמרתי בעדות שלי הוא ישתחרר ויכול לבוא ולפגוע לי בילדים ובכל מה שבניתי ב60 שנה" (עמ' 10 ש' 279-281 ו- 284). העד הכחיש שראה את הנאשם דוקר את המנוח, אך הבין, לדבריו, שהייתה שם קטטה, כי הם תמיד רבים. כשנשאל מדוע קרא בשמו של הנאשם 9 פעמים, כפי שניתן לשמוע מהקלטת השיחה (שלהלן), השיב, שזיהה אותו עומד שם ורצה שיתרחק מהזירה, כדי "שלא יהיה יותר גרוע" (עמ' 11 ש' 309). אשר לתנועה שעשה העד - הרמה והורדה של ידיו (כעין חיקוי של פעולת דקירה חוזרת ונשנית. א.ו), בעודו מדבר בטלפון (ממנה ניתן להתרשם מסרטון שהופק ממצלמת האבטחה שהייתה ממוקמת מעל משרדו, ת/49, בדקה 01:34:19) - השיב שהוא רגיל לדבר עם הידיים, ואינו זוכר מה אמר בשיחה במקביל לתנועה זו. בסיום תיאור נוסף של מהלך הדברים, על-ידי העד, ציין ש"בן שכב על הרצפה ומאור ישב לידו ואז כשאני התחלתי לצעוק הוא קם והתחיל לזוז" (עמ' 13 ש' 375-376). לאחר שהחוקר הדגים את האופן שבו שכב המנוח, הציג העד בפניו את מיקומו של הנאשם על ידו, באופן שבו, רכן לעברו, בצדו השמאלי, על-יד הראש. להדגמה זו, נוסף גם סימון על גבי איור (א.ז.1). כשהתבקש להסביר מדוע בחקירות קודמות לא סיפר את הפרטים הנוספים, לרבות שראה את הנאשם בזירה, השיב העד: "לא יודע. פחדתי להיכנס לתמונה הזאתי. פחדתי להסתבך עם המשטרה, עם כל הבלאגן הזה, רעדתי. תראה איך התנפחו לי האצבעות מלחץ" (שם, ש' 390-391), והוסיף ביחס לנאשם: "פחדתי שבעוד 30 שנה הוא ירצח לי את הילדים. אתה החוקר תהיה בפנסיה, אני כל מה שבניתי במשך 60 שנה ילך לי" (עמ' 14 ש' 395-396). ביחס לקשר בינו לבין הנאשם, השיב העד, שהוא זיהה אותו, בין היתר, מהשיער השחור ומה"מפרצים" בראש (הכוונה ככל הנראה לשיער. א.ו.), אף מעולם לא דיבר אתו (שם, ש' 418). כשהופנה לאיור נוסף (א.ז.2), הסביר, שהנאשם רכן על המנוח, ממרחק של 20-50 ס"מ, תוך שהדגים (כפי שניתן לראות בדקה 03:28:15 בדיסק), כיצד הנאשם הצמיד את ידיו זו לזו, קרוב לחזה, וכאשר צעק לעברו הוא נבהל ו"לא ידע מה לעשות. שמע את הקול שלי התחיל להסתבך חשב שהוא לבד שם" (עמ' 15 ש' 451-452). בשלב זה, הנאשם קם מעל המנוח, עשה 15 תנועות בערך, הלוך ושוב (אותן דימה העד ל"וישר" בעמ' 15 ש' 434, ואת הליכתו מצד לצד, לאיילה - בדקה 02:42:50 בדיסק בחקירה), והלך לכיוון הבית.