עדותה בביהמ"ש, נשמעה בישיבת יום 13.12.22. בחקירתה הראשית סיפרה, שבבוקר האירוע, הקדימה והגיעה לאמו של י.א. מצדו האחורי של הבית, בסביבות השעה 08:30-09:00. היא הבחינה בשני אנשים על הגג (ככל הנראה מדובר בעד מ.א. ובנו) ושמעה קול בכי. בהמשך, שמעה את י.א. מזעיק מד"א ומשטרה למקום, ולאחר שהניחה את התיק בתוך הבית (עובדה שהוספה על ידה במהלך הריאיון בפרקליטות, עובר לעדות, ותועדה במזכר), הוא הורה לה להכווין את כוחות ההצלה מהכביש הקדמי לצדו האחורי של הבית. כשפנתה לשם, ראתה מישהו עובר עם דם על ידיו, מה שגרם לה לבהלה ולמחשבה שמדובר ברצח. הוא היה צעיר ו"לבן", בעל שיער קצר, ולבש בגד שחור. בחקירתה הנגדית העריכה, שהמרחק בינה לבין הצעיר המדמם עמד על כ- 5 מטרים. היא לא ראתה אותו הולך, עד שהגיע לאמבולנס, ואינה יכולה, לדבריה, לזהות אותו, אף לא באמצעות תמונה.
- לראיות שהובאו ביחס למקטע הזמן השלישי, והאחרון, של האירוע, יש "השלכה לאחור", ואף משמעותית, לשם גיבוש תובנות אודות מעורבות הנאשם במקטע השני - הקריטי, ובדבר חלקו בפגיעה במנוח. השתלשלות העניינים הנוגעת אליו, מרגע עזיבתו את בית הסבתא, תוארה בצורה דומה, על ידי העדים השונים, ומצטיירת תמונה עובדתית די ברורה.
- התובנות המתגבשות ממקטע זה, אינן מיטיבות עם גרסתו המאוחרת והעכשווית של הנאשם - המסירה ממנו כל אחריות לפציעתו האנושה של המנוח ולתוצאות האירוע כולו. נעמוד על הטעמים המרכזיים לכך:
- ברי, ואף הנאשם לא טען אחרת - שמטרת ריצתו החפוזה לכיוון הרחוב, לא הייתה לשם הזעקת כוחות לזירה, במטרה לנסות ולהציל את בן דודו הדקור. בכך בלבד, אין עדיין לשלול, שמטרתו הייתה להימלט מתגרת ידם של "צדדים שלישיים" עלומים. אולם - גם בתרחיש כזה, ברור, שהיה צריך להיות לו עניין בהזעקת עזרה לפצוע.
- אין אף עד, שראה או שאזכר בעדותו, אדם נוסף יוצא מכיוון בית הסבתא, פרט לנאשם. מהראיות עולה, שהשכנה ראתה דמות, רזה ופצועה, רצה במעלה הרחוב. בהמשך זיהתה, שמדובר בפצוע שטופל על המדרכה, ומכאן, שללא ספק - מדובר היה בנאשם, שהתרחק מהזירה.
- אם המנוח והנאשם נדקרו בידי אלמוני זר, ושניהם קורבנותיו, ואפילו, אם המנוח הוא זה שהתנפל על הנאשם ודקרו, בשל "סכסוך משפחתי ישן", כפי שסיפר לאחד השוטרים - מצופה היה ממנו לדווח מיידית על הצורך בעזרה ובטיפול בבן הדוד, גם אם פציעתו נגרמה מתוך הגנה עצמית. הוא לא דיווח ולא הזכיר, בשום שלב, את פציעתו של המנוח ואת הצורך לסייע לו.
- בגרסאותיו הראשוניות, והספונטניות, טרם שחדל לשתף פעולה ולהשיב לשאלות, אזכר הנאשם, בתור המעורבים הפוטנציאליים באירוע - או את עצמו בלבד ("נפלתי"), או את השניים - המנוח והנאשם, אפילו אם ראה עצמו כמי שהותקף בידי בן דודו. אמנם, יש מקטע, רגעי ותמוה, שממנו חזר בו, אודות נוכחות "דן-דן" (דניאל שרהשר - אשר נשללה לחלוטין התכנות נוכחותו באזור), אולם, בכל האמור בהימצאות זר או זרים בזירה, ולא כל שכן - היותו או היותם של אלה אחראים לדקירות - אין כל אזכור, ולו ברמז. אם כן - בזמן אמת, גם הנאשם מדבר רק עליו ועל המנוח כמעורבים באירוע.
- אעיר, ולהסיר ספק, איני רואה בעצם עזיבתו הבהולה של הנאשם את הזירה, בבחינת ראיה נסיבתית, או אף מחזקת ממשית, בהקשר לקביעת אשמו. כתגובה ספונטנית-אינסטינקטיבית, בריחתו משם יכולה להיות מוסברת, באורח סביר, בסיבות שאינן מפלילות. בוודאי - אם נפל קורבן לתקיפה אכזרית עם סכין, מצד זרים עלומים, או, אף בידי המנוח עצמו. ניתן להבין, ולו בשל רקעו ועברו שאינם במחלוקת, את הלך מחשבתו, הסובייקטיבית, המבקשת להימנע מהימצאות - שהייתה מובילה, ככל הנראה, למעצר מיידי - בזירה מדממת שבה מוטל פצוע אנוש לצדו. אולם- לאחר הגעת כוחות למקום- יותר מתמוהה הימנעותו להזעיקם לפתוח במצוד אחרי 2 התוקפים- דוקרים המסתובבים בחופשיות, אפילו אם מסיבותיו, נמנע מלכוונם אל בן דודו הפצוע קשה.
- לאחר שהוצפו הראיות, התהיות, והמסקנות האפשריות הנגזרות, מכל אחד משלושת מקטעי הזמן שלעיל - נפנה לבחון את גרסתו של הנאשם.
גרסת הנאשם
- הנאשם, מאור דדון (ע.ה.1) נחקר במשטרה, ונגבו ממנו 7 הודעות - אחת בביה"ח והיתר במשרדי הימ"ר. מלבד בחקירתו הראשונה, שמר הנאשם על זכות השתיקה, לא השיב לשאלות שנשאל, ולא שיתף פעולה עם חוקריו. הוא בחר להעיד להגנתו, ועדותו בביהמ”ש נשמעה בישיבות 2.07.23 ו- 11.07.23.
- חקירות הנאשם במשטרה:
הודעתו הראשונה (ת/1, תמלול ת/1א, ודיסק שמע ת/1ב) - נגבתה בסמוך לאחר האירוע - 23.03.21 בשעה 10:45, בביה"ח סורוקה. במהלכה, מסר הנאשם שלושה פרטים מרכזיים, המהווים את גרסתו הראשונית. האחד - ניתן במענה לשאלת החוקר, מה קרה באותו היום, כשלדברי הנאשם: "בן דקר אותי, אני לא יודע למה הוא דקר אותי הוא התנפל עלי וזהו". השני - מתאר את מעשי הנאשם בסיטואציה שבה, לשיטתו, נדקר בידי בן, בכפות ידיו, כשלדבריו, הוא הגן על עצמו באמצעות הידיים. והשלישי - ניתן במענה לשאלת החוקר, מי היה בבית בזמן האירוע, כשתשובתו לכך, הייתה שמדובר היה ב"דן-דן" (דניאל שרהשר, בן דודם של הנאשם והמנוח). בשלב מסוים, אמר הנאשם שאינו רוצה להשיב על שאלות נוספות, והחקירה הסתיימה. גובה האמרה הנ"ל, רס"ר אלעד כראדי (ע.ת.18), העיד בביהמ"ש, בישיבת יום 12.12.22. הוא אישר לתובעת, שמאחר ולא היה ברשותו מכשיר הקלטה, הוא תיעד את הדברים בטלפון הנייד שלו, ושלח את הקובץ דרך ווטסאפ, לחוקר הימ"ר דני בוקובזה (ע.ת. 43). במהלך גביית אותה עדות מהנאשם, הגיע למקום החוקר יוסי צלאח (ע.ת.7), שהודיע לנאשם על מעצרו, וכבל אותו. בחקירתו הנגדית, ובזו החוזרת, אישר שלא הזהיר הנאשם על היותו חשוד, טרם גביית ההודעה (נתון שעמד בבסיס טענת ההגנה לאי קבילות הראיה, בשל כך, כבר בישיבת יום 12.10.21), בין היתר - משום שלא ידע אם מדובר בקורבן או בחשוד (עמ' 562 ש' 5). עוד לדבריו, הנאשם היה בהכרה מלאה, דיבר, ולא היה מונשם ב"אמבו" (בניגוד לטענת הסנגור). סמוך לאחר מכן, בשעה 12:00, נעצר הנאשם ע"י רפ"ק תמיר אבטבי (ע.ת.42), בהתאם ל"אסמכתא לכליאת בגיר - דו"ח קצין ממונה" (ת/93ב-ד). מזכר שערך אותו חוקר (ת/93א), מלמד, שבמהלך הריאיון עמו, שאל את הנאשם האם יש לו בעיות בריאות, או רקע פסיכיאטרי, והנ"ל שמר על זכות השתיקה, ולא השיב לו, פרט להצבעה על פיו והנדת שלילה בראשו. הודעתו השנייה (ת/2, תמלול ת/2א, ודיסק ת/2ב) - נגבתה מס' שעות מאוחר יותר, 23.03.21 שעה 16:15, ע"י החוקר אלעד אברהם, יחד עם החוקר אייל סבן. בפתח חקירתו, וכשהוא לבוש בבגדי בי"ח וחבוש באצבעות ידיו, הודיע הנאשם שהוא מבקש לשמור על זכות השתיקה, סירב להיוועץ בעו"ד מטעם הסנ"צ, והניח ראשו על השולחן, באופן שבו, חפן פניו בידיו ולא הביט לכיוון החוקרים בדברם עמו. בשלב מסוים, יישר הנאשם את גבו למצב ישיבה, והשפיל את מבטו לכיוון הרצפה, עד לסיום החקירה. במהלכה של זו, נשאל הנאשם על אודות האירוע האלים, שבסופו מצא המנוח את מותו והוא עצמו נפצע בידיו. עוד נשאל, האם ישנו קשר בין האירוע הנ"ל, לבין דקירת הנאשם את אביו של המנוח, בשנת 2016, היכן נמצא כלי הרצח, אלו בגדים לבש, והיכן היו הסבתא ובן הדוד מור, בזמן האירוע. הודעתו השלישית (ת/3, תמלול ת/3א, דיסק ת/3ב) - נגבתה כעבור יומיים, 25.03.21 שעה 12:38, ע"י החוקר אלעד אברהם. גם בפתחה, הודיע הנאשם כי הוא שומר על זכות השתיקה, לא שיתף פעולה עם חוקרו, וסירב להיוועץ בעו"ד. במרבית החקירה ישב זקוף מול החוקר, כשעיניו עצומות לפרקים. הוא נשאל על פרטי האירוע, מצבו הנפשי, ומניע אפשרי, וכן, על האפשרות שמישהו אחר הוא שפגע בו ובמנוח. הודעתו הרביעית (ת/4, תמלול ת/4א, דיסק ת/4ב) - נגבתה ביום 30.03.21 שעה 13:21, ע"י החוקר אייל זיתון. טרם שהחלה החקירה, העלה החוקר סנגור מטעם הסנ"צ על קו הטלפון, ברמקול, והנאשם אמר לו שהוא אינו מעוניין בייעוץ משפטי. הוא לא שיתף פעולה גם בחקירה זו, שאף אותה פתח בהודעה, על כך שהוא שומר על זכות השתיקה. בחקירה נכח גם החוקר אלעד אברהם, ובחלק גדול ממנה ישב הנאשם שפוף, כשראשו מורכן ועיניו אינן נפגשות עם אלו של החוקרים. הוא לא הגיב, כשהוטחו בפניו ראיות הקשורות בעדי ראיה, ובקיומן של מצלמות אבטחה סמוך לזירה, ונותר אדיש, גם כשנשאל אם לכנותו "רוצח", ואם ישנו קשר לדקירה של אבי המנוח, 3 וחצי שנים קודם לכן. לסיום, נשאל על פרטים שאינם קשורים לחקירה, ובדומה לשאלות הקודמות - לא השיב עליהם. הודעתו החמישית (ת/5, תמלול ת/5א, דיסק ת/5ב) - נגבתה ביום 1.04.21 שעה 12:42, ע"י החוקר אייל זיתון. נקדים ונציין, שבהקשר חקירה זו, הוגש מזכר שערך רס"מ יוחאי טריקי (ע.ת.39, ת/84), ולפיו, בדרך מבית המעצר לחקירה במשרדי הימ"ר (שלהלן), שאל את הנאשם (שהיה אותה עת בסטטוס חשוד), אם הוא מעוניין להיוועץ בסנגור, או חפץ בבדיקה פסיכיאטרית, והוא השיב בשלילה, על שתי השאלות. רס"מ טריקי נחקר אודות תוכן המזכר, בישיבת יום 1.05.23, וחזר על עיקריו. נשוב לחקירה גופה. גם בהזדמנות זו, ועובר לתחילתה, העלה החוקר סנגור מטעם הסנ"צ על קו הטלפון, והנאשם עמד על כך שאינו חפץ בייעוץ משפטי. במהלך החקירה, הרכין הנאשם את ראשו ולא הביט לכיוונו של החוקר כלל, גם כאשר הוצגו לו סרטון האבטחה שבו נראה נצפה מגיע לבית הסבתא, והוטחו בו גרסאות שונות שנגבו - מהסבתא, מאמו, מבן דודו מור (שהתגורר אף הוא בבית הסבתא), ומהשכנה ח.ז.. כשהוטח בפניו המיוחס לו - שרצח את המנוח, ביום ההולדת הלועזי של דודו שלמה ז"ל, וטרם שברח מהזירה "דחף" את הסכין שעמה רצח, לידיו של המנוח - הזיז הנאשם את כסאו ב- 90 מעלות, כך שפניו לא תהיינה מול החוקר, הביט בקיר, ולעתים אף עצם את עיניו. הודעתו השישית (ת/6, תמלול העימות שנערך בהמשך לאותה חקירה בין הנאשם לבין בן דודו דניאל שרהשר ת/6א, ודיסק המתעד את העימות הנ"ל ת/6ב) - נגבתה ביום 11.04.21 שעה 12:27, ע"י החוקר אייל זיתון, בנוכחות החוקר אלעד אברהם. בפתח החקירה, התקשר החוקר לעו"ד מהסנ"צ, והנאשם סירב להיוועץ בו וביקש לשמור על זכות השתיקה. גם במהלכה של זו, הרכין ראשו ולא יצר קשר עין עם חוקריו. הוא לא הגיב, כשהתבקש לתאר מהיכן הגיע לבית הסבתא, וגם כאשר הוצג בפניו סרטון מצלמות האבטחה, שבו נראה פוגש את סבתו בצאתה מהבית, והוצגה בפניו גרסתה - לא הסתכל על המסך ונותר בשתיקתו. הוא המשיך בכך, גם כשהוטח בפניו, שבן דודו מור זיהה אותו בסרטון, ושהשכנה ח.ז. ראתה אותו רץ מכיוון הזירה, כשידיו מדממות. היעדר תגובה מצדו, תוך הרכנת הראש לכיוון הרצפה, המשיכה גם כשנשאל מדוע טען בפני כוחות ההצלה שהמנוח תקף אותו, ובהמשך, שהיה זה בן דודו דניאל שרהשר. תמונת סכין, מגואלת בדם, הוצגה אף היא בפניו, והוא בחר לעצום את עיניו ולהתעלם מהמראות - כשנשאל האם עשה בה שימוש ודקר באמצעותה, פעמים רבות, את המנוח. עוד הוטחו בפני הנאשם, ממצאי חווהעברת מקום דיון של המכון לרפואה משפטית (להלן) - שלפיהם, הדם שנדגם מלהב הסכין, מהידית ומהנעליים שנמצאו בזירה - הוא תערובת של דמו ודם המנוח. שתיקתו נותרה בעינה גם כשגרסת מ.א. (הטכנאי שעבד בגג השכן) הוטחה ונשטחה בפניו, לפרטיה, וגם כאשר הוברר לו, שישנן ראיות שלפיהן נצפה דוקר את המנוח ונמלט מהמקום. לשאלת החוקר, האם היו אנשים נוספים במקום, חוץ ממנו ומהמנוח, הוסיף הנאשם לשתוק. החוקר פנה לסקור את עיקרי גרסת ט.ז. (המטפלת שעבדה בבית אמו של י.א.), וביקש את תגובת הנאשם, שהוסיף ושתק. גם כשנשטחה בפניו גרסת השכן י.א. לפרטיה, לרבות השמעת קטעים מהשחזור ומשיחתו למד"א, במהלכה קרא בשמו של הנאשם מספר פעמים, ודיווח על דקירות - לא הגיב הנאשם, והמשיך בשתיקתו. בסיום החקירה ובהמשך לה, בוצע עימות בין הנאשם לבין בן דודו דניאל שרהשר, וזאת בשעה 15:07 (ת/6א). במהלך העימות, נשאל הנאשם מדוע אמר לחוקר, בהודעתו הראשונה, שדניאל שרהשר היה בזירה ופגע בו. הנאשם לא השיב, בדומה ליתר החקירות, וכך גם דניאל שרהשר - לא השיב על השאלות שהופנו אליו, פרט לטענה, שבזמן האירוע שהה בביתו ולא בזירה. הודעתו השביעית (ת/7, תמלול ת/7א, דיסק ת/7ב) - נגבתה ביום 25.04.21 שעה 09:04, ע"י החוקר אלעד אברהם. בפתח החקירה, צלצל החוקר לעו"ד מהסנ"צ ושוחח אתו ברמקול, אולם הנאשם השיב שאינו מעוניין להיוועץ בו. במהלך החקירה כולה, הרכין הנאשם ראשו, הביט לכיוון הרצפה, ושמר על זכות השתיקה. הוא לא הגיב בשום שלב, גם כאשר הוטחו בפניו עיקרי הראיות נגדו, לרבות ממצאי נתיחת גופתו של המנוח, ולא ניאות להסתכל על הסרטון שהוצג בפניו, ובו נראה פוגש בסבתו ונשאר בסביבת ביתה, בבוקר האירוע, החל מהשעה 08:44 (זמן אמת), ועד לשעה 09:14 לערך. אדישות והיעדר תגובה מצדו של הנאשם, נותרו בעינם, גם לעת הצגת עיקרי חווהעברת מקום דיון הרפואית ופירוט ממצאי הבדיקות שנעשו בגופת המנוח.
- עדות הנאשם בביהמ"ש:
כאמור, הנאשם בחר להעיד להגנתו, ועדותו נמסרה לאורך שתי ישיבות. בפתח חקירתו הראשית בידי הסנגור (2.07.23) - הוא הציג את המנוח כבן דודו, באומרו "אבא שלי ואבא שלו אחים" (עמ' 897 ש' 11), שלל סכסוך עמו, והבהיר, שאמנם כשהיו ילדים, הקשר ביניהם היה טוב יותר, אך גם בזמן הרלוונטי הוא היה תקין, והם עבדו יחד בחיפוי מבנים. הוא עצמו התגורר בבית ההורים, כ- 7-10 דק' הליכה מבית הסבתא, אך היה מגיע לבקר אצלה בכל עת שרצה, ואף התגורר שם מאז היה בן 14 ועד לגיל 19. הכיר את העד י.א., גם בשל השכנות של אמו לבית הסבתא, וגם בשל קרבת המשפחה ביניהם - על רקע נישואי אחיו של י.א. לדודתו של הנאשם. בתארו את יום האירוע, ציין, שמדובר היה ביום בחירות שבו לא עבד. הוא תכנן להסתובב קצת בשוק, אך הקדים והגיע לבית הסבתא על מנת לבקרה, לאחר שלא ראה אותה במשך שבוע-שבוע וחצי. אף שהגיע מצדו הקדמי של הבית, לא נכנס מהדלת הראשית, אלא פנה לשביל האחורי שמוביל לחצר ולמחסן. שם, פגש בסבתו, שעמדה עם עגלת קניות. הוא ניגש אליה, נישק לה את הראש ושאל לשלומה. לאחר שאמרה לו שהיא בסדר, והולכת למרפאה לחצי שעה בערך, אמר שימתין לה עד שובה, ואז לדבריו "אני הולך בחצר, מסתכל, נכנס לי למחסן, יושב, מעשן סיגריה, הולך, חוזר זה..." (עמ' 899 ש' 19). הוא שלל שנכנס לבית (שדלתו האחורית הייתה פתוחה כל העת, גם לשיטתו) בשלב זה, ותיאר את שעשה, כך: "יושב כזה ככה, הולך יושב כזה בכיסא מעשן סיגריה, מסתכל, סתם אני יודע מה? גם לא היה לי טלפון, אין לי טלפון בכלל. חזרתי בתשובה, ממש חזק, לא בחורות, לא מועדונים, לא סמים, לא כלום. לא כלום, כלום, ממש כלום, הבנת? חזרתי בתשובה עם עצמי" (עמ' 899 ש' 21-22 ו- 24-25). לאחר שישב 5 או 10 דקות, בלי שהיה לו שעון או טלפון להעריך זאת בצורה מדויקת יותר, שמע צעקות מהבית "לא, די, מי, מה". הוא נכנס וראה שני אנשים - אחד עם סכין והשני עם סכין יפנית, על המנוח בן, ושאל אותם "מה יש לכם? מה אתם עושים? מי אתם? מה זה? מה פה שם?" (עמ' 900 ש' 1-2). לשאלה מה הם עשו למנוח, השיב: "דוקרים אותו, חותכים אותו" (שם, ש' 6). לדבריו, הוא נכנס "בתוך", וניסה להפריד. זה עם הסכין היפנית אמר לו "תלך מפה או שאני, או שאני לא יודע מה אני אעשה לך, אחתוך אותך". מדובר היה בשני אנשים שאינו מכיר. אחד מהם בא לחתוך אותו, והוא תפס לו את הסכין היפנית ואת היד, ונשאר אתו עוד קצת בבית, בזמן שהמנוח והתוקף השני יצאו למרפסת. בזמן הזה הוא והתוקפים ראו מישהו על הגג (הכוונה כנראה לעד מ.א., א.ו) שהסתכל עליהם. התוקפים עזבו את המקום וי.א. בא. הנאשם ניגש למנוח ושאל אותו "מה, מה?", כשהוא כורע לצדו, ידיו סגורות והוא מנגב אותן על חולצתו (מציג לביהמ”ש את אצבעות ידיו, שעברו ניתוח(. הוא הזיז את המנוח מתנוחה צדית, על הגב, כדי שינשום טוב יותר, ואז י.א., שעמד מרחוק, אמר "מאור תעזוב אותו". הוא הוסיף מיוזמתו, שלא ראה את י.א. מחייג, ובכלל, שלא ראה כלום והיה מסוחרר בגלל שאיבד דם רב. י.א. אמר לו "לך מפה, תברח", והוא הלך לכיוון הבית. לדבריו, התוקפים לא יצאו "מהמסביב של הבית", ולכן נכנס פנימה לראות אם יש שם מישהו. הדלת הייתה פתוחה, והוא יצא דרכה מהבית, לכיוון המדרגות, הסתכל ימינה ושמאלה, ולא ידע לאן לפנות ומה לעשות. הוא הלך כשידיו לצדדים, ואז הגיע מולו רכב ומישהו אמר לו לשבת על המדרכה, והחל לטפל לו בידיים ולחבוש אותן. מאז, לדבריו, ולמשך כשבועיים, הוא אינו זוכר דבר - לא שלקחו אותו באמבולנס, ולא שהיה בביה"ח - "אני לא זוכר שלקחו אותי לאמבולנס, לא זוכר שעליתי לאמבולנס, לא זוכר כלום, מאז אני לא זוכר איזה שבועיים לא זוכר את עצמי בכלל. לא זוכר כלום, כלום, כלום, ממש כלום" (עמ' 904 ש' 16-18). כשנשאל מדוע לא סיפר זאת במשטרה, השיב, שהוא אינו מאמין לשוטרים, שהיו מתעללים בו ובילדים נוספים מהשכונה שבה התגורר, מאז היו קטנים. בשלבי המעצר לא רצה שייצגו אותו, והניח שישוחרר כעבור ימים ספורים, כש"האנשים" יתפסו. גם במהלך דיוני המעצר, לא שיתף את השופט בהיותו חף מפשע, מפני שלא הגיע פיסית לביהמ"ש, והשתתף בדיון באמצעות וויעוד חזותי, מה שהקשה עליו לנהל שיח. לשאלה אם סירב לפתוח את הטלפון שלו במשטרה, השיב שבכלל לא החזיק טלפון, ושלל ששלח הודעות מאיימות למנוח, כפי שטענה אמו של זה בביהמ"ש. הוא אישר, שידע שהמנוח ריצה עונש מאסר בגין שימוש בסמים, וכן, שהמשיך בכך אף לאחר שחרורו מהמאסר, אך, לדבריו, הוא עצמו לא התערב בכך, ומאז שחרורו שלו - ניסה לבנות חיים חדשים. כשנשאל האם הייתה לו פצירה, והאם פתח אותה סמוך למנוח, כפי שציין מ.א. בעדותו - שראה מישהו עושה תנועת פתיחה שכזו, השיב הנאשם בשלילה (בחקירתו הנגדית מיום 11.07.23, עמ' 955 ש' 28, ולשאלה מה ראה אותו מ.א. פותח, השיב "שום דבר", והעלה כאפשרות "אולי את התוקף, אותי הוא לא ראה"). הוא שלל גם שדקר את המנוח, ואמר שכל שעשה - הוא לעזור לו וליישר את רגליו. הנאשם שלל סכסוך עם העד י.א., היכרות כלשהי עם העד מ.א., וסכסוך עם משפחתו, על רקע מאסרו הקודם (עמ' 907). מיד בתחילת חקירתו הנגדית בידי התובעת, העיר הנאשם, שיש לה "חיוך ערמומי", בדומה לשוטרים שאינו אוהב. הוא השיב בשלילה, לשאלה אם היה נתק בינו לבין המנוח טרם האירוע, והבהיר, שהם היו מדברים ועובדים יחד. כשהתובעת ניסתה להגדיר את הקשר ביניהם כ"חברות", השיב שאין לו חברים, אך הוא בשלום עם כולם. בהמשך שב ושלל סכסוך עם המנוח או עם אביו (עמ' 911). כאשר התובעת הטיחה בפניו, שאמר לשוטר נתנאל ויצמן באמבולנס (ת/28א), שבן דדון דקר אותו "בגלל סכסוך משפחתי עם אבא שלו מזמן", השיב שאינו זוכר דבר מאותו יום, ושלא אמר דבר כזה. גם לאחר שהושמעו לו הדברים שאמר, עמד על כך שלא זוכר זאת, שאינו שומע טוב, ושהיה עם עירוי ומסכה באותו זמן. כששב ונשאל על איזה סכסוך משפחתי הוא דיבר, השיב לתובעת "בואי אני אסביר לך משהו... מאסר קודם ישבתי על אבא שלו" (עמ' 916 ש' 26 ו- 28). הוא תיאר מיוזמתו שיחת טלפון שהתקיימה, לדבריו, בין המנוח לבין הוריו שלו (כשהוא היה בבית הסוהר), במהלכה אמר להם המנוח שאין לו כלום אתו. כששב ונשאל מה היה לו עם אבא של המנוח, השיב "קודם כל אני לא רוצה לחזור על העבר על מה שהיה בעבר, זה לא מעניין כרגע, לא מעניין, ואל תשאלי שאלות על העבר שלי. דברי אתי מה קרה עכשיו, והעבר שלי לא מעניין" (עמ' 917 ש' 17-18). ואולם, כשתובעת עמדה על כך שאותה זה מעניין - השיב שאבא של המנוח זה אדם שאי אפשר לחיות אתו וגם אשתו התגרשה ממנו, והוסיף שההורים זרקו את המנוח מהבית, ולכן הוא גר אצל הסבתא. הוא שב ושלל סכסוך עמו, וכשהתובעת הטיחה בו שהוא זה שהעלה בפני השוטר את עניין הסכסוך המשפחתי - השיב "אני לא זוכר שאמרתי דבר כזה... אני לא חושב ששוטר רואה בן אדם מעולף, בן אדם לא מדבר, בן אדם לא מבין כלום (לא ברור) שואל שאלות (לא ברור) שואלת אותי אם רצחתי את יצחק רבין הייתי אומר לו כן" (עמ' 919 ש' 10 ו- 15-17). הגם כך, ולאחר שהתובעת הטיחה בפניו שניסה להציג "תמונה ורודה" בנוגע לטיב היחסים ביניהם, נאות להשיב שמדובר היה בסכסוך כספי, על עבודה שביצע ושאביו של המנוח לא שילם לו בעבורה, וזלזל בו (על כך חזר גם בח.נ. הנוספת, מיום 11.07.23, שם הבהיר שדקר את אביו של המנוח, משום ש"זעה של בן אדם לא לוקחים" (עמ' 914 ש' 32). ביחס למנוח - שב ושלל שזה חשש מפניו, או שאיים עליו, והוסיף, שאם היה פוחד - לא היה נמצא בטריטוריה שלו. את אמו של המנוח כינה "שקרנית גדולה" (עמ' 932 ש' 27). כשנשאל האם שחרורו מהכלא, בנובמבר 2019, היה בהמשך לדקירתו את אביו של המנוח, השיב לתובעת "לא יודע על מה את מדברת" (עמ' 935 ש' 23). ביחס לדוד שלמה ז"ל - השיב שמדובר באח של אביו שנפטר ממחלה בשנת 2016, וטען שאינו זוכר את תאריך יום הולדתו. כשהוצגה בפניו גרסת החובש, ששאל אותו איך נפצע בידיים, והוא השיבו שנפל - אמר שוב, שאינו זוכר זאת, ושיער שייתכן ואמר לו שנפצע. לאחר שאישר שאותו חובש טיפל בידיו, ולשאלה מדוע לא סיפר לו על שני התוקפים שנזכרו בגרסתו המאוחרת, השיב "מה אני צריך להגיד לו בן אדם שאני לא מכיר אותו בכלל, לא יודע מי זה בכלל, אם הוא חובש, או אם... את שואלת אותי שאלות שהם לא הגיוניות בכלל" (עמ' 939 ש' 15-19). לשאלה מדוע לא הזכיר את המנוח ואת עובדת פציעתו, השיב שלא היה בכך צורך, משי.א. הזעיק סיוע, וכן, שלא נשאל על כך, וששאלות כאלה רלוונטיות רק בתחנת המשטרה. בהמשך הוסיף, שכלל לא היה מודע לכך שבן היה במצב קריטי. לשאלת ביהמ”ש הבהיר, שבאותו זמן לא ידע שהוזמן אמבולנס, אך הניח שאם י.א., שהכיר את בן, היה במקום, הוא בטח דאג לכך. כשנשאל שוב, למה לא אמר שתקפו אותו שני אנשים, ומדוע לא הציע לשוטרים לנסות לתפוס אותם - השיב שלא הכיר אותם, ולא רצה לסכן את עצמו ואת משפחתו באפשרות שהם מ"ארגוני פשע", שכן,