בחקירתו החוזרת, וכאשר התובעת הציגה לו את הנתונים, שלפיהם - הטיפול במנוח החל בשעה 09:35 וכשהגיע לביה"ח, ב- 09:58, כבר היה ללא דופק וללא נשימה, כלומר - לאחר 23 דקות של טיפול, שבמהלכו מצבו של המנוח מידרדר, ושאלה מה ניתן היה לעשות בטווח זמן זה כדי להצילו, השיב העד, שייתכן ונכון היה להכניס התקן בשתי הריאות, לפי ההערכה שכניסת האוויר לשתיהן מופחתת (עמ' 674 ש' 22), אך גם בפעולה זו, היעילות מוגבלת. עוד הסכים העד, שתיאורטית, ואם מדברים על חזה אוויר בלחץ "נטו", ולא על מצב של איבוד דם מסיבי, או דימום פעיל בבטן, ייתכן שניתן היה להציל את המנוח.
שוב- ואף בהנחה, שעדותו של הרופא יכולה לאשש תזה של מוות שנגרם ( או שהוחש, או שפגע בסיכויי ההישרדות) כתוצאה של החדרה לריאה הלא נכונה- לא גורע הדבר מעדותו הבסיסית על כי סיבת המוות הייתה דקירות מרובות בחזה ובצוואר. בוודאי שאין זה מקרה של מחדל רפואי אשר גרם "מיידית ובלעדית" למות המנוח.
ממצאי נתיחת הגופה - סיבת המוות
- אביו של המנוח, שמעון דדון - הוגשה הודעתו במשטרה, מיום 24.03.21 (ת/43). יוער, שלא מדובר בחקירה, כי אם בחתימת האב על טופס הסכמה לנתיחת הגופה.
- ד"ר אלון קריספין, מהמכון לרפואה משפטית, ע.ת.24 - הוגשה חוו"ד מומחה, מיום 22.04.21, שערך העד (ת/11), חלף עדותו הראשית. בגוף חווה"ד, בצורה מפורטת ועל פני מספר עמודים - תוארו החבלות שנמצאו בגופו של המנוח, במהלך הנתיחה. נסקרו הדו"חות הרפואיים בעניינו של המנוח - ממד"א ומביה"ח סורוקה, וכן, פורטו ממצאי הבדיקה הטוקסיקולוגית שבוצעה לו, וממצאי בדיקת הסכין שהועברה לבדיקתם.
נמצאו, בגופת המנוח, " למעלה מ- 120 פצעי חתך ודקירה בפלג הגוף העליון".
אלה נגרמו מלהב של סכין או אולר, שאורכו לפחות כ- 6.8 ס"מ. לפחות חלק מהפצעים החודרים יכול שנגרמו מאותה סכין שהועברה לבדיקה.
מנגנוני המוות האפשריים- הלם תת נפחי, תוצאת איבוד דם מסיבי, וקיפוח נשימתי-
תוצאת נזק ריאתי, בשל2 דקירות בחזה, שאחת מהן גרמה נזק לריאה השמאלית. תואר
מנגנון הגורם לכך שהפגיעה הזו החמירה את ההלם התת נפחי, של איבוד דם מהדקירות (
פגיעה נוספת בחימצון הדם).
חלק מהחתכים בכפות הידיים מאפיין פצעי הגנה- מאבק על השליטה בחפץ החד שגרם לפציעות האחרות. פצעי שפשוף ופגיעות חיצוניות נוספות- יכולות להעיד על מכות ישירות וחבטות כלפי גוף המנוח, ועל חיכוך תוך כדי מאבק כלשהו.