לשאלת הסנגור, האם הכנסת טרוקר אמורה היה לפתוח את בעיית הקיפול הנשימתי, ואת הלחץ התת נפחי, השיב העד, שזה תלוי בתמט הריאה, מידת הלחיצה עליה וכו'. בנוסף, לעתים מתפתח פנאומוטורקס ספונטני, שלא די בהכנסת דרוקר פעם אחת כדי לשפרו. העד הוסיף, שבמקרה הנוכחי הטרוקר הוכנס לריאה הימנית, שבה לא הייתה חדירה לחלל הצדר.
העד התבקש להתייחס להנחת הסנגור, שלפיה, הטיפול הלא-מוצלח של מד"א, יחד עם הסמים, תרמו, במידה עיקרית, למוות, שכן, על פניו, מדובר היה באירוע שטחי של דקירות שלא היו מסכנות חיים, ברמה המיידית. העד התנגד להנחה זו, והסביר, שכשמד"א מצאו את המנוח, הוא כבר היה "בהלם לא מפוצה" (עמ' 606 ש' 20). בשלב זה, הוא היה חיוור ומצב הכרתו ירוד, והוא כנראה לא היה ניתן להצלה ע"י מד"א. כלומר, לדידו, ההידרדרות הנוספת במצבו, בזמן שטופל ע"י מד"א בדרך לביה"ח הייתה מינורית ולא משמעותית, ויש להוציאה מהמשוואה. הקוקאין במקרה זה היה אמור לעזור למנוח, כמו אנדרנלין, אך בפועל, זה לא הספיק. העד הסכים, שכתב בחווהעברת מקום דיון שקוקאין גורם לאופוריה ועוררות, ולשאלת הסנגור, השיב שהממצאים המעבדתיים לא הצביעו על שימוש באלכוהול, וככל שהיה כזה - הוא התפנה מהדם ומהשתן.
בחקירה החוזרת לתובעת, כשנשאל האם לא הייתה שום דקירה או חתך, שאי אפשר היה להגיד שנוצרו ע"י הסכין הזאת, השיב העד בחיוב, והוסיף: "יכול להיות שהסכין יצרה את כל הפצעים החדים" (עמ' 612 ש' 28).
סיבת המוות והתוצאה הקטלנית
- ההגנה הקדישה מאמץ רב, ומשאבים לא מבוטלים, בטענה, שסיבת המוות של הנאשם, לא הייתה הדקירות, כי אם פעולות רשלניות שבוצעו במנוח, בין בזירה, ובין בפינויו באמבולנס לביה"ח, וכי אלו - הם שגרמו למותו. כן נטען, שנמצא בדמו של המנוח ריכוז אלכוהול רב, מה שתרם, בנוסף לעדויות על שימוש המנוח בסמים, ייתכן שגם בערב שקדם לאירוע - לשיטת ההגנה, למותו.
אולם- בסופו של יום- המנגנון שהביא למוות, לפי מכלול הראיות, יכול להיות אחד ממספר אפשרויות, אך ב"שורה התחתונה", ניתן לומר בבירור, שכולן קשורות לדקירות בחלק העליון של גופו.
מנגנון המוות יכול היה להשתרע, אמנם, על מספר תרחישים, לפחות שלושה, כאשר החוט המקשר ביניהם הוא אחד- הדקירות הרבות שספג המנוח.
ככל שההגנה גרסה כי לא הדקירות הביאו למות המנוח, או, כי לא היה להן חלק מכריע בתוצאה הקטלנית- מצופה היה כי תוגש חוות דעת נגדית של מומחה, וכזאת לא נעשה.