שוטרים: רס"ר אלמוג יהודה רצבי (ע.ת.4); רס"ר נוריאל אהרון (ע.ת.5); רס"מ אורי יצחקי (ע.ת.6); רס"ר יוסי אסף צלח (ע.ת.7); רס"ל נתנאל ויצמן (ע.ת.8); רס"ב ניב קופרלי (ע.ת.16); רפ"ק מני אוחיון (ע.ת.17); רס"ר אלעד כראדי (ע.ת.18); רפ"ק אופיר בן סימון (ע.ת.19); רס"ר אליצור דינר (ע.ת.21); רס"ב יגאל זינגר (ע.ת.22); רפ"ק יואב ברקן (ע.ת.28); רס"ר אשת אייסה (ע.ת.29); פקד אורית דניאל (ע.ת.30); רס"ר ניקולאס דניאל מגיד (ע.ת.31); רס"ב יאן לויט (ע.ת.32); רס"ר לורנס בסל (ע.ת.33); פקד זיו גרינברג (ע.ת.34); רס"ר מאיר חדידה (ע.ת.35); רס"ב אייל זיתון (להלן: "החוקר אייל זיתון", ע.ת.38); רס"מ יוחאי טריקי (ע.ת.39), רס"ב אלעד אברהם (להלן: "החוקר אלעד אברהם", ע.ת.41); רפ"ק תמיר אבטבי (ע.ת.42); רס"מ דני בוקובזה (ע.ת.43); וסנ"צ צפניה כרבי (ע.ת.44).
אנשי רפואה לרבות מומחים רפואיים: נתנאל אטיאס (ע.ת.2); אופיר פרץ (ע.ת.25); משה כהן (ע.ת.26); יוסף זגורי (ע.ת.27); ד"ר נורית בובליל (ע.ת.23); ד"ר אלון קריספין (ע.ת.24); ד"ר רומן סטרלצוב (ע.ת.36); ד"ר איליה רפליאנסקי (ע.ת.37); ארי פרידמן (ע.ת.40).
- מטעם ההגנה העיד הנאשם (ע.ה.1) - מאור דדון.
בנוסף להודעות במשטרה ולעדויות שנשמעו בביהמ"ש, הגישו הצדדים ראיות נוספות, מסמכים ותיעוד רפואי. אלו ייסקרו, בהתאם למידת נחיצותם, ובשים לב לרלוונטיות שלהם בהכרעה. מובהר ומוטעם, לשם הבנת מבנה ורצף הכרעת הדין, כי עדויות שהושמעו בביהמ"ש, וראיות שהוגשו בידי הצדדים, ככל שנמצאו, בסופו של יום, ולאחר מיקוד והתבהרות גדרי המחלוקת המדויקים, כבלתי תורמים להכרעה מושכלת בתיקנו- לא ייסקרו כלל, ולא יפורטו. ברם- המכלול שטוח ומצוי בפנינו.
- נציין, שנעשו מספר ניסיונות לערוך ביקור של ההרכב בזירה, עם ב"כ הצדדים, אך, הדבר לא הסתייע (שלא מטעמים שבשליטת בעלי הדין). לפיכך, התרשמותנו מהזירה מבוססת על סרטונים שהופקו ממצלמות הגוף של השוטרים שהוזעקו למקום, שחזורים מצולמים שהוגשו לתיק ביהמ"ש, תמונות סטילס, וסרטוני מצלמות אבטחה שפעלו בסמיכות לזירות הרלוונטיות.
כאמור, גם אלה יידונו להלן - בין בהרחבה ובין בתמצית - בהתאם לחשיבותם ולנפקותם האפשרית להכרעה.
הראיות "ממבט על" והעובדות שאינן שנויות במחלוקת
- על מנת למקד הדיון, ולתחום את הנקודות השנויות במחלוקת - נקדים ונתאר את השתלשלות האירועים, כפי שהתחוורה מתוך הראיות שהוגשו, ההודעות שנמסרו והעדויות שנשמעו בהליך. חלק ניכר מהמסכת - אינו שנוי במחלוקת, בין היתר, בהיותו "ניטראלי", ומתיישב גם עם הנרטיב שהציגה ההגנה. בתוך כך, נסקור את טענות הצדדים המרכזיות, ואת השאלות הטעונות בירור והכרעה.
- על-פי מארג הראיות שהונח בפנינו - בעת הרלוונטית, המנוח התגורר בבית הסבתא - אתה ועם בן דוד נוסף, מור דדון. בלילה שקדם לאירוע, הוא יצא לבלות עם בני דודיו, דניאל ואלירן שרהשר, במרכז הארץ, והם החזירו אותו לבית הסבתא לפנות בוקר. כעבור מספר שעות, בבוקר האירוע, יצא מור לעבודתו, והסבתא יצאה אף היא את ביתה, לסידורים שונים. מדובר היה ביום שבתון, שבו התקיימו הבחירות לכנסת ישראל. טרם צאתה מהבית - שוחחה הסבתא עם המנוח, שהיה ער, ישב במיטתו, והתעסק בטלפון הנייד שלו, ואילו לאחר שיצאה - מהדלת האחורית של הבית (לכיוון המגרש), פגשה בנאשם שהגיע למקום, נישק אותה בראשה ואמר שימתין לה עד שובה. בשלב זה, כפי הנראה בסרטון מצלמות האבטחה הסמוכות - נצפה הנאשם בחצר בית הסבתא, כשהוא הולך וחוזר. כעבור דקות אחדות, פנה הנאשם לדלת האחורית (מכיוון הפרגולה, זו שממנה יצאה הסבתא דקות קודם לכן), שאין חולק שלא הייתה נעולה אותה עת, ונכנס אל הבית. שם, חלוקים הצדדים במה שאירע.
- לשיטת המאשימה - לאחר שנכנס אל הבית, ובנסיבות שאינן ידועות לה - הנאשם דקר את המנוח פעמים רבות וגרם לו לחבלות חמורות. מנגד, לשיטתה של ההגנה - הנאשם שמע קולות עולים מן הבית, וכשנכנס פנימה, ראה מספר אנשים תוקפים את המנוח. לפי אותה גרסה - הנאשם ניסה לעזור למנוח, ובתוך כך, נחתך בידיו מסכין יפנית, שהייתה בידי אחד התוקפים. בצאתו מהבית, לכיוון הפרגולה, הבחין הנאשם במנוח מוטל על הארץ, וכשכרע לעברו, כדי לבדוק את מצבו - מצאו מחרחר למוות. הוא ניסה ליישר את רגלי המנוח ולהיטיב את מנח גופו, כשהשכן, י.א., קרא לעברו שיעזוב אותו והזעיק כוחות הצלה למקום. מדובר בשכן המכיר את הנאשם ואת המנוח, ומזהה אותם. הנאשם, שידיו דיממו מהחתכים, חש בלבול וטשטוש, קם מעל המנוח, הלך כה וכה, ועזב את המקום דרך הבית, לכיוון חזית הרחוב הראשי.
המאשימה טוענת, שלאחר צאתו של הנאשם מן הבית, לכיוון הפרגולה - הוא כרע לכיוונו של המנוח, והמשיך לדקור אותו בפלג גופו העליון, כך שלמעשה - השלים את "המלאכה" שבה החל בתוך הבית, ווידא את מותו. שיחות הטלפון של העד השכן י.א., שהיה עד לנעשה - הוגשו כראיה מטעם המאשימה, ובהן ניתן לשמוע אותו מזעיק כוחות הצלה, מדווח על אירוע דקירות, וקורא לנאשם (מאור, אותו הכיר כאמור בשמו) לעזוב את המנוח ולחדול ממעשיו. עד נוסף לאותן שניות קריטיות, בזירה שמחוץ לבית - הוא מ.א., איש מיזוג שטיפל בתקלה בחדר הקירור בגג הבית הסמוך (של י.א.). הוא אינו מכיר את הנאשם, או את המנוח, ונקלע למקום במקרה. הנ"ל דיווח, בדיעבד, שראה מקטעים קצרים של האירוע, למשך שניות בודדות, במהלכן הבחין באדם, (שאותו לא הכיר ולא זיהה), מבצע תנועה הדומה לפתיחת אולר (אותו לא ראה בבירור), כורע מעל המנוח ועושה תנועות חוזרות ונשנות של דקירה, כלפי החלק העליון של גופו. גרסאות השניים, לרבות השיחות לכוחות ההצלה - יידונו בהרחבה בהמשך.
- במרוצתו במעלה הרחוב, וכשידיו מגואלות בדם, הבחינו בנאשם הגב' ט.ז. - עובדת שמטפלת באמו של י.א., וכן, ח.ז. - השכנה. מתנדב איחוד הצלה שהגיע למקום, החל להעניק לו טיפול ראשוני. למראה הדם והחתכים מהם ניגר, חבש הנ"ל את ידי הנאשם, מתוך הנחה שנקרא לטפל בו, ולא באחר. כעבור דקות הגיע למקום אמבולנס, והנאשם הועלה אליו להמשך קבלת טיפול רפואי. בד בבד, המשיכו לזרום למקום כוחות הצלה - מד"א ומשטרה. חלקם פעלו למציאת הסכין וראיות נוספות, בפחים שברחוב ותחת רכבים חונים, אחרים פעלו לגביית עדויות במקום, והיה גם מי שהתחקה אחר מקור הדם, מהנקודה שבה נמצא הנאשם ועד לחצר בית הסבתא. במקביל, אחד הכוחות, שהגיע לצדו האחורי של הבית, הוכוון על ידי השכן י.א. לזירה השנייה, שם היה המנוח מוטל על הקרקע, מדמם ומצוי במצב רפואי קשה ביותר. בשלב זה - נותבו למקום כוחות רבים, ותמונת האירוע השתנתה בתכלית - מתוך הבנה, שהנאשם, שטופל בידיו בחזית הרחוב, אינו בהכרח הפצוע, או הקורבן, שלשמו הגיעו, וייתכן שדווקא אותו פצוע שני (המנוח) הוא הקורבן המדובר. כך או כך, זה האחרון טופל בזירה והועבר להמשך טיפול בביה"ח סורוקה, כאשר במהלך הנסיעה לשם, המשיך לקבל טיפול ומצבו הוסיף להתדרדר, עד אשר נקבע מותו, זמן לא רב לאחר שהגיע לביה"ח.
- לאחר פינוי הפצועים, החלו להיאסף ראיות פורנזיות מהזירות השונות. מהזירה בפנים הבית, שהייתה מלאה בחחיקור דין (חומר החשוד כדם) - נלקחו דגימות, נבדקו עקבות וצולמו הראיות הרלוונטיות. כן נתפסו במקום שני טלפונים ניידים, מסוג סמסונג ואייפון, והם נלקחו לבדיקת טביעות אצבע ולבדיקת תוכן. בזירה החיצונית - נתפסה סכין, מגואלת בדם, שנמצאה סמוך למנוח, ונדגמו, גם שם, חח"דים וטביעות אצבע. בהמשך, נלקחו לבדיקה הפריטים שלבש ונעל הנאשם, והוגשו דו"חות מז"פ ביחס לזירות השונות, כמו גם, ממצאי דיון נוסף אזרחי שנדגמו בהן.
הממצאים השונים והמסקנות הנגזרות מהם - יובאו להלן, בפרקי הניתוח והדיון המשפטי.
- על מנת להשיב על השאלה - האם הנאשם הוא שדקר את המנוח למוות, וככל שכן - האם נעשה הדבר מתוך כוונה להמיתו, נתייחס למספר מוקדים, על ציר הזמן, ולראיות, לעדים ולנסיבות שאפיינו כל אחד מהם:
הראשון - מתייחס למערכת היחסים שבין הנאשם לבין המנוח, ולקיומו של מניע אפשרי למעשה. נעמוד על המוטיבציה, הלכאורית, של הנאשם לפגוע במנוח, או להיפך, וכן, להלך רוחו של הנאשם בהגיעו לזירת ההתרחשות. לשם כך, נבחן את גרסאות בני המשפחה של השניים, והמקורבים אליהם, וננסה להתחקות אחר מניע אפשרי למעשה, סימנים מוקדמים ובכלל זה איומים, ויחסים עכורים. כן נתייחס למועד האירוע - בשים לב לכך, שבאופן מקרי או לא - מדובר ביום הולדתו של הדוד המנוח, שבמהלך "השבעה" עליו - דקר הנאשם את אביו של המנוח - עבירה שבה הורשע ושעליה ריצה עונש מאסר, כעולה מהעדויות השונות. בנוסף, נתחקה אחר מעשיו של הנאשם בבוקר יום האירוע - מתוך תיעוד שלו במצלמת אבטחה, טרם כניסתו לבית, מכיוון החצר, וכן, מעדויות של מי שראה אותו בקרבת מקום.