השני - מתייחס לאינטראקציה בין הנאשם לבין המנוח, בשתי זירות העבירה המרכזיות - בתוך הבית ובחצר. בהקשר זה, נבחן את הראיות השונות שיכולות לשפוך אור על הדקות הקריטיות הללו - ובהן מצלמות האבטחה, עדי הראייה, והראיות הפורנזיות שנאספו מהמקום. גיבוש תמונה של מה שהתחולל בזירה, הכרחי לצורך הסקת מסקנות ביחס לדקירות, ולייחוס ביצוען לנאשם או לאחרים.
השלישי - מתייחס להתנהלות הנאשם בסמוך לאחר האירוע, לרבות במפגש עם כוחות ההצלה שהוזעקו למקום. בגדרם של אלה, תובאנה גרסאות השכנה, שראתה אותו נמלט, מכל מקום- מתרחק, מהמקום, וזו של החובש שטיפל בו, ושמע מפיו, גם בנוכחות איש משטרה, הסבר ראשוני לאירוע. כפי שנראה בהמשך - בשלב זה, ובאופן תמוה, הנאשם נמנע מלשתף את מי שפגש, בהימצאותו של המנוח בזירה, מדמם למוות, ויותר מכך - לא שיתף בגרסתו הכבושה - שמבצעי העבירה, החיצוניים, הם שפגעו בו ובמנוח, כאחד. עוד תמיהה רבתי, ניתן למצוא בגרסה הראשונית שמסר - בדבר תקיפתו בידי המנוח, והתגוננותו לכאורה מפניו, באמצעות הידיים, ומכאן, כביכול, החתכים שבידיו. ננסה להבין מה עמד מאחורי בחירת המנוח, שלא לחשוף בפני אנשי ההצלה והשיטור, גרסה "מזכה", שיש בה כדי להיטיב עמו, בדבר נוכחות אחרים בזירה - שמצופה היה ממנו, לשתפם בה - בזמן אמת ובהזדמנות הראשונה.
יוטעם, כבר כעת, כי הגרסה הראשונית של תקיפתו בידי המנוח, נזנחה ואינה קו הגנתו בהמשך המשפט, ובסיכומים. הוא עומד על כך, שמדובר באלמונים זרים לחלוטין.
- שלושת מוקדי הזמן הללו - יפורטו וינותחו, ככל הניתן, תוך "אזהרה עצמית", בדבר המשקל שיש ליתן לגרסאות הנוגעים בדבר שאינם נטולי אינטרס, לכאן או לכאן, כאמור, ותוך התמקדות בעובדות החשובות להכרעה בתיק.
המקטע הראשון - הרקע לאירוע וההתרחשויות שקדמו לו
- על-פי האמור בכתב האישום, הרקע לאירוע אינו ידוע למאשימה. עם זאת, ראיות שהובאו בפנינו - אף שחלקן, כאמור, אינן, בהכרח, אובייקטיביות וניטראליות - מצביעות על מניע אפשרי, וייתכן שגם על "נורת אזהרה" שנדלקה אצל חלקם, עובר לאירוע. בזהירות המתבקשת נאמר, שמהראיות עולה, שהנאשם היה מעורב באירוע דקירה נוסף, 4 שנים קודם לאירוע דנן, כאשר מושא הדקירה אז - היה אביו של המנוח. הנאשם עמד לדין, ואף ריצה עונש מאסר של מספר שנים. הוא השתחרר אך חודשים ספורים לפני המקרה שלפנינו. נבהיר ונטעים - עברו הפלילי של הנאשם, כמו גם של המנוח, נשזר, במספר מופעים, בעדויות השונות ובחומרי החקירה אליהם נחשפנו. הדבר כמובן אינו רצוי - עקרונית. ואולם, בדיעבד - ומשנתונים אלה הובאו בפנינו, גם מפי ההגנה, וביוזמת הנאשם עצמו - נבהיר, כי לא היה בכך כדי לטעת עמדה מוקדמת לגביו, אך כן, יכול והיה בכך, כדי לשפוך אור על הבנת התנהלות הנוגעים בדבר והלך רוחם, במהלך הדקות הקריטיות הנדונות, ורק לכך יש רלוונטיות.
- נסקור, אפוא, את גרסאות בני משפחה, שרובן ככולן, נוגעות למקטע הנוכחי. לגבי גביית ההודעות מבני משפחה קרובים, ובפרט מהורי הנאשם והסבתא - הוגש מזכר שערך רס"ר לורנס בסל (ת/73ט). מזכר דומה נערך ע"י רס"ב ניב קופרלי, נ/2, ובו תיעוד פעולות חקירה דומות..
- הסבתא, עיישה דדון, ע.ת.1 - מדובר בסבתם של הנאשם והמנוח, שבביתה, אך לא בנוכחותה, התרחש האירוע. הודעתה במשטרה, כמו גם השחזור שנערך עמה - לא הוגשו לעיוננו.
היא העידה בביהמ”ש (מאחורי פרגוד), בישיבת יום 28.11.21. לעדה, כבת 81, 7 ילדים - 4 בנות ו- 3 בנים (יוער, שמעדות הבת רותי, עולה שלמעשה מדובר ב- 8 ילדים, שכן, ישנו בן נוסף, בשם איציק, שהסבתא לא ציינה בעדותה). אחד הבנים נפטר - שלמה ז"ל, ובנו (הנכד) מור מתגורר אצלה, עם אחיו קובי (לפרקים). שני הבנים הנוספים - בנימין ושמעון, הם אבותיהם של הנאשם והמנוח, בהתאמה. אחת הבנות נשואה לבנם של השכנים (אחיו של עד הראיה השכן, י.א.). בעניין זה, הוגש תרשים הנוגע ל"קשרי המשפחה", שערך השוטר ניב קופרלי, ת/54). לדבריה, בבוקר יום האירוע, מור יצא לעבודה בשעה 07:45 לערך, ובסמוך אחר-כך, היא שוחחה עם בן, ש"שיחק" בחדרו עם הטלפון, על המיטה, ויצאה לסידורים עם עגלת קניות, דרך הדלת האחורית. היא הסבירה, שלבית שתי כניסות - קדמית ואחורית. בכניסה הקדמית, הפונה לרחוב הראשי, מנעול המפתח שבור, ועל-כן, הדלת נעולה מהבריח העליון במרבית הזמן. בנוסף, כיוון שבצד זה של הבית ישנן מדרגות, היא יוצאת ונכנסת דרך הדלת האחורית, בשל בעיות רפואיות בעיניה (עמ' 26 ש' 11). כשיצאה, כאמור, מאותה דלת אחורית - היא סגרה אותה, אך לא נעלה, וראתה את מאור (הנאשם) מגיע מכיוון הרחוב הראשי, דרך שביל ביתה הצדדי, לכיוונה. הוא נשק לראשה, שאל לשלומה, ואמר שיחכה לה עד שתשוב. כשחזרה ראתה ניידות משטרה, ועודכנה שבן מת. כשהתובעת הקרינה בפניה את הסרטון השני במצלמות האבטחה (ת/49), זמן מצלמה 09:22-09:25 - זיהתה העדה את הדמות הנראית בה, כנכדה מאור, ואמרה, שרואים אותו "הולך וחוזר". בחקירתה הנגדית לסנגור, שללה שראתה את הנאשם נכנס לביתה, ואף לא ידעה להשיב אלו בגדים לבש, באומרה "אני לא הסתובבתי ולא הסתכלתי ולא כלום... שום דבר אני לא ראיתי" (עמ' 56 ש' 7 ו- 9). בשעתו, לדבריה, זיהתה את הנאשם, שעמד בסמוך אליה, גם לפי קולו וגם לפי האופן שבו נישק לה את הראש.
- אם המנוח, ריקי דדון, ע.ת.15 - הוגשה הודעתה במשטרה, מיום 5.04.21 (ת/35); תמלול החקירה (ת/35א); והדיסק המתעד אותה (ת/35ב).
בפתח הודעתה, מסרה האם, שהייתה עדה להודעה מאיימת, בסגנון "אני עוד ארצח אותך", שקיבל בנה המנוח מהנאשם, כחודש וחצי לפני האירוע. היא עצמה הזהירה את בנה מפני הנאשם, אך הוא הרגיע אותה, ואמר שאין לו כל קשר עמו. היא תיארה את הרקע למגורי בנה המנוח אצל הסבתא, במשך כ- 7 חודשים (ביטול חתונה וכעסו על העדה, בהקשר בת הזוג). כשהתבקשה להצביע על מניע אפשרי למעשה, סיפרה, שהנאשם התנגד שיגורו בבית של הסבתא, והזכירה את "המקרה הראשון" (כלשונה, אליו תתייחס בהמשך). לדבריה, הנאשם היה זה שזיהה את גופת גיסה, דודו שלמה ז"ל, ומאז "השבעה" עליו - "הוא התחרפן והיה אומר שלמה אמר לי לעשות גם כשהוא דקר את זה אמר ששלמה אמר לו" (ש' 44-45). לשאלה האם ישנו קשר, לדעתה, בין מועד הרצח לעובדה ששלמה ז"ל נפטר ביום הזה (הכוונה, ככל הנראה, ליום הולדתו דווקא. א.ו.), השיבה שהיא חושבת על-כך הרבה, וסבורה שמדובר ב"נקם" של "פסיכופת" (ש' 48). עוד לדבריה, כששמעה מה עשה הנאשם לאנשים בנתיבות, נדלקה לה "נורה אדומה", והיא אמרה לגרוש שלה להוציא צו הרחקה נגדו, שלא יתקרב לבית הסבתא. כשהוצג לה סרטון מצלמות האבטחה של השכן י.א. (ת/49), זיהתה "בוודאות", כלשונה, את הנאשם, במונה 09:23, כמי שהגיע לחצר בית הסבתא עובר לאירוע - לפי הכובע שנהג לחבוש, הליכתו, עצמות לחייו והזקן שלו (ש' 76-88. על כך חזרה גם בעדותה בביהמ"ש). למראה הנאשם בסרטון, אמרה באנחה לחוקר "כפרה הוא בדק את השטח כמו שצריך לפני" (ש' 314 לתמלול). במונה 32:02, ציינה העדה בפניו "הוא חיפש אותו. הסבתא ראתה אותו נכנס לבית והיא השאירה את בן שמה במיטה. היא דיברה אתו פעם אחרונה. מי היה בבית? רק מאור ובן. הוא נכנס. זה אותו דבר כמו שהוא עשה לגרוש שלי. אותו דבר. הוא בא עם סכין הכניס את הסכין מתחת לשרוול ושלף אותה. הוא הפתיע אותו שם" (ש' 248-250 לתמלול). בסיום ההודעה, נזכרה העדה בפרט נוסף, כשלדבריה, בנה המנוח פחד שהנאשם יניח לו משהו ברכב, משום שאיים עליו, ולכן הוא השאיר אותו אצלה לתקופה מסוימת (ש' 444-445 לתמלול).