העיגון היחידי לתרחיש זה, היה ונותר, בעדותו, הלא מהימנה והבלתי משכנעת, של הנאשם.
דיון בשאלת היסוד הנפשי ובסעיף החיקוק שיש להרשיע בו הנאשם
- בהיקבץ כל האמור מעלה - מסקנתנו, כאמור, היא, שהנאשם לא הצליח לטעת ספק באשמתו.
הוא זה שדקר את המנוח וגרם למותו.
נותר לבחון את היסוד הנפשי שהתלווה לתקיפת הנאשם את המנוח, ולגרימת מותו, מה שישליך על הגדרת סעיף העבירה שבו יש להרשיעו.
הנאשם הואשם, כזכור, בעבירת הרצח בנסיבות מחמירות, לפי סעיף301א(א)(7) של חוק העונשין. הנסיבה המחמירה הנטענת, הינה זו שלפיה " המעשה נעשה באכזריות מיוחדת, או תוך התעללות גופנית או נפשית בקורבן".
הדרישה הראשונית, שזהה גם בעבירת הרצח הבסיסית, שלא התלוותה אליה נסיבה מחמירה, היא, כפי שגם נקוב בסעיף 300(א) לחוק, שהנאשם הוא בגדר מי "שגורם בכוונה או באדישות למותו של אדם".
מחשבה פלילית מתקיימת אצל נאשם (סעיף 20(א) של החוק), כאשר הייתה לו "מודעות לטיב המעשה, לקיום הנסיבות, ולאפשרות הגרימה לתוצאות המעשה..." גרימה בכוונה, משמעה, שהנאשם עשה את המעשה " במטרה לגרום לאותן תוצאות" ( סעיף20(א)(1). וסעיף 20(א)(ב) קובע, כי " ראייה מראש את התרחשות התוצאות, כאפשרות קרובה לוודאי, כמוה כמטרה לגרמן".
יישומה של "חזקת המודעות" הפסיקתית והחקוקה, יחייב קביעה, גם בענייננו, כי הנאשם היה מודע לכך, שדקירות כה רבות, ובאזורים שבהן בוצעו (בחלק גופו העליון של המנוח) - עלולות לגרום לתוצאה קשה של מוות. זאת- בין, כפועל ישיר של דקירה, בין היתר, באיבר רגיש ואף קריטי לקיום- הריאה, ובין בשל אובדן דם מסיבי, בשל ריבוי הדקירות. כל בר דעת רואה מראש, כאפשרות קרובה לוודאי, שהתוצאה הקטלנית תתרחש- בהינתן הכלי שבו נעשה שימוש ( נשק קר חד- סכין או אולר, לפי קביעת המומחים), מספר הדקירות, עומקן, ואיברי הגוף אליהן כוונו הדקירות.
אם כן- מצוות החוק היא, כי בנסיבות אלה, רואים את הנאשם כמי שגרם בכוונה למות המנוח, גם, אם אין ראיות חיצוניות ישירות להלך רוחו באותה עת, ולרצונו, המובהק, שקורבנו יקפח את חייו.
התקיימותה של הנסיבה המחמירה המיוחסת לנאשם, אם זו בוססה, יביא לסיווג עבירת הרצח שביצע בתור "רצח בנסיבות מחמירות", שהעונש בגינו- מאסר עולם חובה. ההוראה הזו התווספה לספר החוקים במסגרת הרפורמה בעבירות ההמתה משנת 2019, והפסיקה, שאינה מאד מרובה, מתמודדת עם יישומה הנכון, ולפי כוונת המחוקק לאשורה ( ראו סקירה מקיפה ב ערעור פלילי 8363/19, גרנות נ. מ"י, מיום8/6/21).