מהיבט חווייתו הסובייקטיבית וסבלו של הקורבן- הוכח, שהמנוח היה בהכרה מסוימת, עד לשלבים המאוד מאוחרים, מודע לסבלו, כואב ומחרחר, ולמרבה הזוועה- מודע לכך, שחייו מגיעים לקיצם- כפי ששמענו שהתבטא באוזני מי שנזעקו ראשונים לזירה, לאמור- "אני הולך למות", או בדומה לכך.
דקירת סכין בודדת, שהביאה למותו של אדם, היא מעשה אכזרי. עשרות רבות של דקירות, הנעשות בנחישות, שחלקן מתבצע בעוד הקורבן שרוע על הקרקע, חסר אונים ומדמם, ובלי לחדול מהמעשה, מגלמות אכזריות רבה, החורגת מהאכזריות האינהרנטית לכל מעשה רצח, ולכן- זוהי "אכזריות מיוחדת" במובן הנסיבה המחמירה הנקובה בסעיף 301א(א)(7) של החוק.
יש לקבוע, כי הוכח, מעבר לספק סביר, שהנאשם גרם, בכוונה, למותו של המנוח, תוך שהתקיימה במעשה נסיבה מחמירה, ולפיכך- יש להרשיעו בעבירת הרצח בנסיבות מחמירות כפי שיוחס לו בכתב האישום.
הכרעה ותוצאה מוצעת
אשר על כן, אציע לחבריי להרשיע הנאשם ברצח בנסיבות מחמירות של המנוח בן דדון ז"ל, ביום 23/3/21, לפי סעיף 301א(א)(7) של חוק העונשין תשל"ז- 1977.
| אריאל ואגו, סגן נשיא (בדימ') - אב בית הדין |
כב' השופט אלון אינפלד:
אני מסכים עם התוצאה העיקרית אליה הגיע חברי במישור העובדתי, ואף עם נימוקיו, רובם ככולם. יחד עם זאת, אבקש לשתף במספר תובנות על הראיות, ולחלוק על המסקנה המשפטית.
מבט על
חברי בכתיבת חוות הדעת העיקרית סקר את הראיות לעומק ולרוחב. בצדק רב נמנע חברי מכניסה לפרטי הפרטים של ראיות שלא היה בהן כדי להועיל במאומה להכרעה שלפנינו (כגון ממצאי הזירה בתוך הבית, משמעות תצורות הדם וכו'). אולם, למרות שחברי לא נגע בכל חוטר ובכל בד בעצי היער העבות, התייחס חברי בפירוט רב לכל העצים שנטעו הצדדים לפנינו במשפט ממושך זה. אבקש להרים את הראש ממעל לעצים, על מנת להביט על היער בכללותו.
אין מחלוקת כי המנוח נדקר למוות בבוקר של אותו יום בחירות. המחלוקת נוגעת אך ורק לשאלת זהותו של הדוקר. לטעמי, בפרשה זו יש סדרת ראיות עצמאיות ונפרדות, ממקורות שונים ובלתי תלויים, אשר די בכל אחת מהן לבדה כדי לשכנע כי הנאשם הוא הדוקר, מעבר לספק סביר, או קרוב מאוד לכך. ממילא, צירוף כל הראיות מוכיח את זהות הרוצח, הרבה מעבר לסף הנדרש במשפט פלילי.
רס גסטה מוקלט
המקור הראשון הוא הקלטות מוסדיות, המתעדות רס גסטה. השכן י.א התקשר להזעיק עזרה בזמן אמת. למשטרה דיווח "דקירות דקירות עם סכינים", ודרש "דחוף דחוף" (ראו ת/18א). אבל שיחתו למד"א, הכוללת צרחות היסטריות מזמן אמת היא החשובה לעניין הזיהוי (ת/19א). עוד בטרם המוקדן מספיק להגיב הוא שומע "עזוב אותו", המוקדן אמיר מנסה להציג עצמו ושומע צעקות ההופכות לצרחות, כפי ששמענו באולם "עזוב אותו וואי יאללה תעזוב אותו לא לא תעזוב אותו מאור כפרה עליך מאור (צורח) כפרה עליך מאור וואי אלוהים". נשמעות צעקות נוספות שאינן מהמודיע, והמוקדן מנסה להבין מה הכתובת. תוך כדי כך השכן צועק, בין השאר "תבואו מהר", "אמבולנס דחוף", "מאור מאור מאור וואי אני לא יכול לראות את זה (צורח)", "תבואו זריז" וכן "יש פה דקירות תזמין אמבולנס ומשטרה מהר משטרה".