עדותו נשמעה בביהמ”ש (מאחורי פרגוד חלקי), בישיבת יום 29.11.22. בחקירתו הראשית, סיפר שהוא בן 35, עובד כמנהל מתחם תחנות דלק, ומתגורר בבית הסבתא. אביו, שלמה ז"ל, נפטר בשנת 2016. לדבריו, ביום האירוע, בשעה 03:00-05:00 לפנות בוקר, שמע את הדלת האחורית של הבית נפתחת, ולפיכך, כשהתעורר בדק שבן בבית, וראה אותו ישן בחדר. אשר לזיהוי הנאשם על ידו במצלמת האבטחה (שלעיל), כמי שהסתובב בחצר האחורית, השיב העד, שזיהה אותו ברמת וודאות של 99-100 אחוז, וזאת, גם לפי תנועת הידיים שלו. בחקירתו הנגדית, ולשאלת הסנגור, השיב שידוע לו שבן (המנוח) עשה שימוש בסמים, והוא גם ישב בכלא בשל כך. כשנשאל, האם הוא מופתע שנמצאה בגופו כמות גדולה של סם, השיב בחיוב, והסביר ש"בתקופה האחרונה הוא פחות נגע" (עמ' 576 ש' 16).
- דו"ח ביקור בזירה לחוקר זי"ט, ערוך ע"י רס"ר אירינה זזמר, ת/56 - תיעוד הורדת סרטוני מצלמות אבטחה מעל ביתו של השכן, י.א., בבית הסמוך לבית הסבתא. מצוין, שהתאריך שבסרטון תואם את יום האירוע (23.03.21), וכן, שמשעת המצלמה - יש לגרוע 18 דק' כדי להגיע לזמן האמת. באחד הסרטונים המצורפים לת/49 (שיידונו גם בהמשך) - נראה הנאשם מסתובב בחצר בית הסבתא - לבוש כובע קסקט, חולצה ומכנס "שורט" שחור, גרביים לבנות ונעל שחורה. כן ניתן לראות את המפגש עם הסבתא, ואת הליכתו, כעבור זמן לא רב, לכיוון ביתה.
- בחינת עדויות בני המשפחה שלעיל, ושילובה עם סרטון מצלמת האבטחה (ת/49), שבה נצפה הנאשם מהלך מאחורי בית הסבתא בסמוך לפני האירוע - מצביעים על העובדות והתובנות הנגזרות כדלקמן:
- בשעות שקדמו לאירוע, בילו המנוח ובני דודיו, דניאל ואלירן שרהשר, יחדיו. במהלך אותו לילה, צרך המנוח אלכוהול, וייתכן שגם סמים. הוא חזר לבית הסבתא בשעות הבוקר המוקדמות (סביב 05:00 לפנות בוקר), ונכנס דרך הדלת האחורית, שהייתה פתוחה - בהתאם לעדויות השונות. לטענת ההגנה, יש בכך כדי לתמוך בגרסת הנאשם, בכל הנוגע להתכנות הימצאות אחרים בבית, וביצוע העבירות על ידם.
- בבוקר יום האירוע הנאשם הגיע לחצר האחורית של הבית, ופגש בסבתו, שיצאה לסידורים אחרי עזיבת מור לעבודתו - בשעה 09:00 לערך. הוא המשיך להסתובב כה וכה (זוהה על-ידי מרבית העדים, בוודאות גבוהה), עד שזו התרחקה משטח הבית, ופנה לכיוון החצר האחורית.
- בעוד המאשימה מייחסת לנאשם הליכה סהרורית, תכנון מקדים וכוונה לבצע המעשים, ברגעים שקדמו לאירוע ( אף אם לא ברמת הוכחה שניתן לעגנה כנסיבה מחמירה לצורך העבירה בכתב האישום) , סבורה ההגנה, שההיפך הוא הנכון. לעמדתה, המפגש בין הנאשם לבין סבתו, שכלל נשיקה ושיחה קצרה - מעיד דווקא על שלווה, נינוחות ורוגע מצדו. התנהלותו בשלב זה, אליבא דהגנה, הייתה נטולת לחץ ואופיינה בקור רוח.
- גורם ההפתעה, במפגש הלכאורי שבין הנאשם למנוח - שנוי אף הוא במחלוקת הצדדים. בעוד המאשימה סבורה, שהנאשם הפתיע את המנוח בבית, וניצל את ההזדמנות שהשניים היו לבד, בבחינת "שעת כושר" לביצוע זממו, מדגישה ההגנה את עובדת היותו של המנוח ער, לפי העדויות השונות - ככזו שמאיינת את אלמנט ההפתעה. לעמדתם, לו המנוח חשש מהנאשם, בשל איומים קודמים מצדו על חייו, כפי עדות האם - סיפק היה בידו להזעיק עזרה, באמצעות הטלפון שהיה ברשותו, עת שמע שהנאשם נכנס אל הבית. תזה זו תומכת, לשיטתה של ההגנה, בטענתו לתקיפתם של השניים בידי אחרים.
- אף שמרבית העדים השתדלו לשדר "עסקים כרגיל", בכל הנוגע לאופי קשרי המשפחה "הפנימיים", ולאפשרות קיומה של איבה בינם לבין הנאשם, וביתר שאת - בין הנאשם לבין המנוח - הרי, שמבין השיטין, עולה תמונה שונה לגמרי. בזהירות ייאמר, שאף שהשניים עבדו יחד, וחרף קרבתם המשפחתית, ידוע היה לכל, שהקשר ביניהם אינו תקין, ואף רעיל ועכור. אחד העדים תיאר שנאה ועויינות רבת שנים ביניהם, והרושם הוא, שביסוד הצנעת האמת המלאה, טמון חשש מסוים של העדים האחרים, מפני הנאשם. עדות חלקם, מאחורי פרגוד לבקשתם - מאששת חשש אפשרי, סובייקטיבי שלהם, מתגובת הנאשם על עדותם.
- כחלק מהרכבת "פאזל" הסימנים המקדימים, בדיעבד, תיארה אם המנוח לפחות שתי הזדמנויות, שבהן שיתף אותה הבן בחששו מפני הנאשם, וברדיפתו על ידו. דברים אמורים, לשיטתה של זו, באיומים מפורשים שקיבל המנוח מהנאשם, עובר לאירוע. ההגנה, שטענה שמדובר בעדות שמיעה "כבושה ומיושנת", כלשונה - הצביעה על היעדר ממצאים המאששים קיומן של הודעות מאיימות, כבסיס לדחיית גרסתה כולה, כבלתי קבילה.
- הגם כך, נותרת אפשרות לא מופרכת, שלא יד המקרה, היא שתזמנה התרחשות האירוע, במועדו דווקא. כאמור, נחשפנו, באופן כללי, לעברם הפלילי של הנאשם והמנוח. בעוד שלמנוח עבר פלילי בתחום הסמים (שמשך אליו, לפי טענת ההגנה, מתנקשים אלמונים), הרי, שעברו הפלילי של הנאשם - קשור בטבורו לענייני המשפחה, ולמשפחת המנוח בפרט. הנאשם הורשע, ואף ריצה מאסר לתקופה לא מבוטלת, לאחר שדקר את אביו של המנוח, במהלך ימי "השבעה" על הדוד (אביו של מור). ודוק- יום הולדתו של אותו דוד מנוח, חל במועד האירוע מושא דיוננו, ולגרסת המאשימה לנתון זה נפקות, בכל הנוגע לתכנון אפשרי של המעשה, ולהוצאתו לפועל בידי הנאשם.
- בשולי ריכוז הנתונים הרלוונטיים למקטע הזמן שקדם לאירוע, ורק על מנת שלא תהא היריעה חסרה - אציין, כי בחומר הראיות שלפנינו, הוגש מסמך נוסף, ובו התייחסות הנוגעת להתנהלות הנאשם בבוקר האירוע. המדובר בזכ"ד משלים של רפ"ק אופיר בן סימון, מתחנת נתיבות (ע.ת.19), מיום 27.11.22, ת/57א. כאמור שם - לאחר האירוע, ניגש אל העד אחד השכנים, המתגורר מימין לבית הסבתא, ושיתפו בכך, שבאותו בוקר "ראה את מאור דדון כשהוא באמוק ואוחז בידיו כנראה שני סכינים". אותו שכן נכנס בחזרה לביתו, והעד הורה לשוטר אחר לחקור אותו, והניח שהדבר נעשה. בעדותו הראשית בביהמ"ש, שנשמעה בישיבת יום 12.12.22, חזר העד על האמור בזכ"ד המשלים שלעיל, ובחקירתו הנגדית, אישר - שהעלה הדברים על הכתב למעלה משנה לאחר האירוע - כשהבין שהשכן, שאת דבריו הביא באותו מסמך, לא נחקר, וגרסתו לא נגבתה כלל. למסמך זה, לא נוכל ליתן משקל, משהשכן לא העיד, והוא לא עומת עם תוכנו, ומשלא ניתנה להגנה הזדמנות לחוקרו. ייתכן, שבכך הוחמצה ראיה בעלת משקל.
- לסיכום- לאור האמור, ניתן לגבש תובנה בדבר קיומה של איבה מתמשכת בין הנאשם לבין המנוח. הקשר בין השניים היה, כך מצטייר, טעון במשקעי עבר, והמנוח חשש מפניו. האיבה בין השניים יכולה לייצר מניע לפגיעה במנוח - אף שקיום מניע אינו יסוד הנדרש להוכחה בידי התביעה. הראיות לגבי מקטע זה, מאששות גם קיומה של הזדמנות לביצוע הפגיעה - בין בידי הנאשם, ובין בידי אחרים, כגרסתו, לאור היות המנוח לבד בבית, בבוקר יום שבתון, כאשר הדלת האחורית אינה נעולה. האיבה המתוארת יכולה להסביר התלקחות ספונטנית, כמו גם פגיעה מתוכננת ויזומה מראש. הנסיבות המדויקות של תחילת האירוע- לא הוחוורו ואינן ידועות לאשורן.
המקטע השני - אירוע האלימות בשתי הזירות המדממות
- מקטע זה עוסק, כמובן, בשלב הקריטי והמרכזי בכתב האישום. כל שקדם לו, או שהתרחש אחריו - יהא בגדר "כלים מסייעים" לפענוח מה שהתרחש לאשורו בדקות הקריטיות. לגבי דקות או שניות אלה - בידינו "ראיות זהב", בדמות עדותם של שני עדי ראיה, נטולי אינטרס, אף שבו הזמניות של מה שראו ביחס לנעשה בשטח - אינה מוסכמת על ההגנה. אין חולק, שבסיומו של מקטע זמן זה, וכתוצאה מהנעשה במהלכו - המנוח נמצא חבול ודקור, התבוסס בדמו ונשם את נשימותיו האחרונות, בעוד הנאשם נפצע באורח קל בלבד, וסבל מחתכים בידיו.
- ביחס לזירה הראשונה, שהתרחשה בתוך הבית - הוצגו ממצאים פורנזיים, שפועלם יכול לאשר או לשלול, את הנרטיב שהציגה ההגנה, בדבר נוכחות אנשים נוספים בבית, שלשיטתה תקפו את הנאשם ואת המנוח גם יחד, ונמלטו מהמקום. לראיות נסיבתיות פוטנציאליות אלה ולנפקותם - נידרש בשלב מאוחר יותר של הכרעת הדין. אשר לזירה השנייה - מדובר בגרסתם של עדים, עדי ראיה, שנכחו בקרבת מקום, ראו את ההתרחשות, לפחות בחלקה, ויכלו להעיד עליה מכלי ראשון. אחד מהם הוא מ.א., טכנאי מיזוג שהוזמן לביתו של השכן, ועמד על גג הבית, יחד עם בנו בן ה- 13, שהסב את שימת לבו לאירוע בזמן אמת. לא רק ששהות עד זה במקום, הייתה אקראית לחלוטין, אלא, שמדובר גם בעד נייטראלי ונטול אינטרס, שלא הכיר את הנאשם או את המנוח. עד הראיה השני, הוא השכן (וליתר דיוק, בנה של השכנה), י.א., שלו עסק לממכר פירות ופרחים במקום, ומשרדו גובל בחצר האחורית של בית הסבתא. לעד זה היכרות עם משפחת הנאשם והמנוח, והוא מזהה אותם. בהתאם לגרסתו (שתובא בהרחבה להלן) - לאחר ששמע קולות עולים מתחת למשרדו, יצא לבדוק האם מדובר באמו, וכשראה שמקור הקול בחצר בית הסבתא, הסב לשם את מבטו וראה את המתרחש. באופן מידי, וכמעט אינסטינקטיבי, הוא ניגש למשרד, לקח את מכשירי הטלפון שלו, וחייג לשירותי ההצלה - למד"א ולמשטרה. השיחות הללו הוקלטו, תומללו, והוגשו כראיה מטעם המאשימה. במהלכן, דיווח העד על אירוע דקירה, ותוך כך, צעק לעבר הנאשם "מאור תעזוב אותו", ו"אני לא יכול לראות את זה", ונשמע מתחנן לפני הפוגע שיחדל ממעשיו.
- משקל עדותם של שני עדי הראיה - משמעותי מאוד. מדובר בעדים, שכאמור, נכחו בקרבת הזירה השנייה בחצר הבית, וצפו, כל אחד מזווית שונה, בחלקים מהאירוע שהתרחש בה. עיקר מחלוקת הצדדים ביחס לעדותם של השניים, בשאלה - האם מדובר בעדויות שמשלימות האחת את רעותה, כפי טענת המאשימה, שמא סותרות הן זו את זו, ואף לוקות בסתירות פנימיות, כפי טענת ההגנה.
- נביא, אם כן, את עיקרי הגרסאות ואת הראיות הנלוות להן:
- עד הראיה הראשון, מ.א., ע.ת.3 - הוגשו סקיצות זירה ששרטט העד, לעת מסירת הודעתיו במשטרה (ת/50א-ה. שתי ההודעות לא הוגשו); דיסק שחזור שנערך עמו, מיום 24.03.21 (ת/21); ותמלול השחזור (ת/21א).
העד, כבן 54, טכנאי מיזוג וקירור, הגיע לעסקו של חברו, י.א. (העד השני שלהלן, שבית אמו גובל עם בית הסבתא), יחד עם בנו בן ה- 13. בזמן ההתרחשות בזירה השנייה, טיפל בחדר המכונות של יחידת הקירור, בגג הבית. מדובר, לדבריו, במקום מאוד רועש (כפי שניתן היה להתרשם מדיסק השחזור), ומי שהבחין באירוע ראשון היה בנו, שהסב את תשומת לבו למתרחש מטה, בחצר השכנים. המרחק בינו לבין הנפשות הפועלות הוערך על ידו בכ- 10 מטרים. מיד לאחר שנחשף למראות ושמע את חברו י.א. מזעיק את כוחות ההצלה - לקח את הילד ועזב את המקום. העד העריך את משך הזמן שבו צפה במתרחש, בשניות בודדות בלבד, אך הסכים, שלא היה דבר שחצץ, או הפריע, לשדה הראיה שלו, מהמקום שבו עמד.