בנסיבות אלו, גם אם נפלה טעות בפרשנות הסעיפים, או באופן יישום העונש על תנאי, הרי כמצוות חוק הספורט פסק הדין של בית הדין העליון הינו סופי, ואין עליו ערעור, ולא ניתן להתערב בו.
- בכל מקרה, ועל מנת להפיס את הפועל, לטעמי יש לדחות את טענות הפועל גם לגופם של דברים, כאשר טענותיה אינן מתיישבות עם לשון הסעיפים האמורים ועם תכליתם. עמדת בית הדין העליון על פיה התפרעות אוהדים בנסיבות רגילות מהווה מקרה פרטי של התפרעות אוהדים בנסיבות חמורות לצורך הפעלת התנאי, הינה הגיונית, ברורה ותואמת את תכלית הענישה על תנאי ומטרותיה.
- אציין, כי הפועל אשר ככל הנראה מודעת לכך שמדובר בטענה ערעורית, טוענת כי ראוי להתערב בנושא זה בפסק הדין של בית הדין העליון היות ומדובר ב- 'חריגה מסמכות', כאשר עילת החריגה מסמכות הינה עילת התערבות מוכרת בפסק דין של בית הדין העליון.
אכן, אין מחלוקת כי אחת מעילות ההתערבות המוכרות, כפי שהרחבתי לעיל, הינה עילת החריגה מסמכות. אולם אין בין טענות הפועל בעניין הענישה על תנאי לבין עילת החריגה מסמכות ולא כלום.
למעשה, לפי שיטת הפועל, ניתן להתערב בכל פרט ופרט בפסק דינו של בית הדין העליון דרך הגדרתה הרחבה של הפועל לעניין עילת החריגה מסמכות. כך, למשל, ניתן לומר כי היה ונקבל את עמדת הפועל שלא ביצעה כל עבירה, אזי בית הדין העליון "חרג מסמכותו" כאשר הרשיע את הפועל על עבירה שלא ביצעה. ברור שזו אינה כוונת הפסיקה בעילת ההתערבות של חריגה מסמכות, לעניין דחיית שיטת פרשנות רחבה זו של "חריגה מסמכות", ר' פרופ' יואב דותן 'ביקורת שיפוטית על שיקול דעת מנהלי' (כרך א', 2022):
"כיצד אפוא אפשר לפתור את הקשיים הכרוכים בהבחנה בין טעויות משפטיות גרידא לבין כאלה היורדות לשורש סמכותה של הרשות המינהלית? דומה שהמבחן הראוי בעניין זה צריך לעמוד בכמה דרישות: ראשית, הוא צריך להיות מבחן מינימליסטי, היינו מבחן שלא יאפשר לכל דכפין להפוך בקלות כל טענה לטעות כלשהי של הרשות המינהלית למתקפה על סמכותה;" (הדגשה שלי - ג.ה.).
- מכאן, נקבע בפסיקה, כי עילת החריגה מסמכות בהקשר זה, הינה רק כאשר מוסד השיפוט מכריע בסוגיה שאינה בתחום סמכויותיו הפונקציונאליות המוגדרות. אולם, כל עוד הסוגיה שבמחלוקת הינה בסמכותו המוגדרת פונקציונאלית של מוסד השיפוט הפנימי, הרי פרשנות הדין וקביעות עובדתיות, אף אם הן שגויות, לא יהוו חריגה מסמכות. מבחן זה כונה בפסיקה כ- "מבחן הפונקציונאלי", על פיו כל עוד המוסד ממלא את הפונקציה שנועדה לו, לא ניתן להתערב בהחלטותיו בעילת חוסר הסמכות.
לעניין זה, ר' פסק דינו היפה והוותיק של בית המשפט העליון בעניין ע"א 203-57 אליעזר רובינסקי נ' הפקיד המוסמך לפי חוק בתים משותפים, תשי״ג־1952 [פורסם במאגר נבו] (10.11.1958), אשר טרם נס ליחו: