| בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו | |
| סע"ש 13782-12-12 | |
| לפני: | ||
| כב' השופטת איריס רש נציג ציבור (מעסיקים) מר אברהם ענתבי | ||
| התובע | גרשון קנדינוף ע"י ב"כ: עו"ד יניב אופק ואח' | |
| - | ||
| הנתבעים | 1. חברת שיש רחום בע"מ ח.פ. 512512740 2. אלי רחום 3. יוסי רחום שלושתם ע"י ב"כ: עו"ד איריס אלקבץ | |
ביה"ד האזורי לעבודה (השופטת א' רש) קיבל את התביעה בקבעו:
לצורך בחינת קיומם או העדרם של יחסי עובד ומעביד בין הצדדים יש לבחון את נסיבות המקרה בהתאם למבחנים שנקבעו בפסיקה, ואין די בכינוי או בכותרת שהכתירו הצדדים את מערכת היחסים ביניהם. המבחן המקובל כיום לשם בחינת מעמדו של אדם כ"עובד" הוא "המבחן המעורב" אשר במרכזו עומד "מבחן ההשתלבות". כמו כן מתייחס ביה"ד למבחני עזר נוספים, כגון: שאלת קיומו של קשר אישי בין הצדדים, מבחן הפיקוח, הכוח לשכור ולפטר עובד, מקום העבודה, מי מספק את כלי העבודה, הסכמת הצדדים לגבי אופן ההעסקה, בלעדיות, צורת תשלום השכר וגובהו, אופן ניכוי מס הכנסה ותשלומים לביטוח לאומי, ועוד. נטל ההוכחה לעניין קיומם של יחסי עובד ומעביד מוטל על כתפי הטוען להם.
מבחינת מכלול הסממנים של ההתקשרות בין הצדדים ע"פ המבחנים לקביעת מעמדו של אדם כ"עובד", נמצא שהתובע היה קבלן עצמאי ממועד תחילת ההתקשרות בינו לבין הנתבעים בחודש 11/1999 ועד להפסקת פעילותו באמצעות חברה במחצית שנת 2008. בהתאם לפסיקה, עצמאי הטוען לפעילות כשכיר הנפרדת מעסקו כעצמאי בעיסוק זהה, צריך להצביע על סימנים מובהקים המורים על העסקה נפרדת בלתי תלויה בעסקו כעצמאי. התובע לא הוכיח קיומה של פעילות נפרדת וחל עירוב בין העסקתו בנתבעת כשכיר לבין פעילותו כעצמאי וזאת עד להפסקת פעילותו כעצמאי. החל ממאי 2008 התובע הפסיק את פעילותו באמצעות החברה ובכלל זה הפסיק ליתן שירותים לאחרים ועבד רק כעובד שכיר של הנתבעת. על כן, יש לקבוע כי התקיימו יחסי עובד ומעביד בין הצדדים מחודש 5/2008 ועד לחודש 1/2012.
התובע זכאי לתשלום דמי הבראה, פיצויי פיטורין מלאים לתקופה בה התקיימו יחסי עובד ומעביד, פיצוי בגין ביצוע הפרשות פנסיוניות בחסר, החזר תגמולי עובד שנוכו משכרו ופיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לקרן השתלמות. נמצא כי נסיבות המקרה מצדיקות חיוב הנתבעים 2-3 באופן אישי בסכומים שנפסקו.
דוקטרינת הרמת מסך ההתאגדות מאפשרת לביהמ"ש ליצור, במקרים חריגים וכשנסיבות העניין מצדיקות זאת, יריבות ישירה בין נושי התאגיד לבין בעלי מניותיו. הכלל בדבר הנסיבות בהן רשאי ביהמ"ש להרים את מסך ההתאגדות מעוגן בסעיף 6 לחוק החברות. הנסיבות שהוכרו בפסיקה כמצדיקות הרמת מסך הן מצבים של הקמת חברה למטרות תרמית, עירוב נכסים של בעל המניות עם נכסי החברה, מימון עצמי דק, הברחת נכסים, ניהול החברה באופן שאינו לטובתה או שיש בו כדי סיכון בלתי סביר ושימוש באישיות המשפטית של החברה באופן שיש בו כדי לקפח אדם או לסכל כוונת כל דין או לפגוע בעשיית צדק. לצורך הרמת המסך אין צורך בהצטברות של כל העילות יחד אלא די במקצתן או אף באחת מהן.